לפני כשבועיים הלכה לעולמה השחקנית קתרין אוהרה. תרגישו בנוח אם השם לא מצלצל לכם מוכר, אפילו הכותרות מיהרו לציין עבור המתקשים את התפקיד שהכי מזוהה איתה: האמא ב'שכחו אותי בבית'. כן, מכל מה שעשתה בקריירה, היא זכורה בעיקר כאמא ששכחה לקחת את הבן שלה לחופשה משפחתית. פעמיים. גם התפקיד שעליו זכתה בגלובוס הזהב ב-2020 (בסדרה 'שיט'ס קירק') היה ״האמא״ ועוד לפני כל זה היא הייתה חלק מהקאסט המיתולוגי של 'ביטלג'וס' וגם שם הייתה על תקן – לא תנחשו בחיים! – האמא.
אוהרה פרצה בזמנים שבהם רוב התפקידים הטובים לנשים על המסך התבטלו ב-30 ויצאו לפנסיה ב-60. בין לבין, נשים יכלו להיות "האמא" ואם הן התעקשו שלא לצבוע את שְער השיבה - "הסבתא". אחרי הכל, אלו התפקידים המרכזיים שנתנו לנשים בגילים האלו גם אחרי שהבמאי צעק ״קאט״.
היום, תודה לשם ועוד כמה גורמים וגורמות, אימהות יכולות לנהל קריירות, רומנים, חשבונות אינסטגרם מנופחים ואפילו להתלבש ולהתפשט מול המצלמות - למורת רוחה של יעל פוליאקוב. בהתאם, גם תפקידי אימהוּת לא מסתכמים רק בגידול (או שִכחת) ילדים ואתגור בעלים, ומצד שני גם לא מחייבים נשים להיות אל-הוריות כמו קארי וסמנתה כדי להשתובב. כבר אפשר לגלות שאימהות יכולות גם להיות בוועד הכיתתי וגם להיקרע מבפנים מהצורך לחיות, ועל המתח הזה נבנות יצירות שכאילו רק חיכו להתפרץ מתוכנו, כמו הסרט 'אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך' שסידר לשחקנית רוז בירן מועמדות לאוסקר, הסדרה 'מקום שמח' של נועה קולר ועכשיו גם 'כל האימהות משקרות' – שתיהן של כאן 11.
ב'כל האימהות' יש פסיפס של אימהות מצחיקות, סקסיות, ביצ'יות, אדיבות ונפלאות, וזה בזכות העובדה שהיוצרות (נשים כמובן) לא הסתפקו בלכתוב להן את תפקיד "האמא", אלא להכניס את מוטיב האימהוּת למכלול של תכונות ייחודיות. בגלל זה אלי החד-הורית הכושלת, בגילומה של מאיה מרון, או דינה (אגם רודברג) הלכאורה-מושלמת, יכולות להיות שונות זו מזו ועדיין מעוררות הזדהות כל אחת בדרכה. וזה גם מה שיכול לגרום למפגש ביניהן, במסגרת קבוצת הכדורשת, ליצור את הסופרנובה של תלמה ולואיז. רק שהפעם במקום קפיצה מצוק מרוב ייאוש על מקומן של נשים בעולם, זה יכול להיגמר בזה שגברים (ויעל פוליאקוב) יבינו שהניינטיז לא יחזרו.
