להפועל ירושלים יש דרך. אפשר להתווכח על איכות הסגל ועל השחקנים היחסית אפורים שהיא החתימה, אבל ברגע האמת, כשהמשחק תקוע, אותה שיטה ודרך שהתווה יונתן אלון מסייעים לחבורה מירושלים לנצח במשחקים. לא סתם היא נמצאת במצב פנטסטי ביורוקאפ, רחוקה שני ניצחונות מזכייה בגביע, ובליגה עוד יכולה להתקדם בטבלה.
להפועל ת"א אין דרך. יש לה שחקנים נוצצים, טונות של כישרון, אבל הכדורסל מזכיר סטריטבול, אלתורים. כשזה מצליח זה נראה מדהים, כי בכל זאת רמת הביצוע של שחקניה היא בטופ האירופי. כשהעסק תקוע, היעדר הדרך פוגע בקבוצה - ואת התוצאות רואים בשבועות האחרונים.
הבעיה החלה כשהמשחקים חזרו לארץ ושני הבסיסים – של הסגל האירופי והשחקנים שאיטודיס לא סופר – אוחדו. קשה עד בלתי אפשרי להעביר אימון עם 19-17 שחקנים, ועוד יותר קשה לנהל ככה סגל כשהרבה לא מרוצים ממעמדם ומתחילים הפרצופים. עופר ינאי אמר פומבית שהפועל צריכה ורוצה לשחרר שחקנים, אבל חלקם לא מעוניין לעזוב. אפשר להבין למה, את הסכומים שהם מרוויחים העונה, הם כנראה לא ירוויחו בשום מקום אחר.
להפועל ת"א היו או עדיין יש שתי בעיות מרכזיות במשבר הנוכחי. הראשונה היא היעדרותו של אלייז'ה בראיינט, שאמנם חזר בהפסד לירושלים וגם נראה לא רע, אבל החיסרון שלו קודם לכן היה אקוטי. עם כל הכישרון שיש בהפועל ת"א, בראיינט היה סוג של עוגן. שחקן שמשחק בשלוש עמדות, גם יכול לסייע בהובלת הכדור, מפעיל את הגבוהים, קולע ברגעי מפתח, ובעיקר מקבל החלטות נכונות.
הבעיה השנייה, והיותר "כבדה" –הן כלכלית והן מקצועית – היא ואסיליה מיציץ'. הסרבי לא משדר על אותו גל עם איטודיס, זה לא סוד. הוא ציפה להיות הגו-טו-גאי, אבל בפועל, לא מעט באשמתו לאור היכולת הרעה, זה לא קורה. כשבראיינט נעדר (וגם טיילר אניס), ומיציץ' על תקן נעדר, וכשהמאמן היווני לא באמת סומך על ים מדר, בר טימור, שלא לדבר על יפתח זיו, הוא נשאר עם כריס ג'ונס כמנהל המשחק היחיד פחות או יותר בסגל. ועם ג'ונס לבד קשה מאוד לעמוד במטרות.
להפועל ת"א יש טונות של כישרון, אבל הכדורסל מזכיר סטריטבול, אלתורים. כשזה מצליח זה נראה מדהים, כשהעסק תקוע זה פוגע בקבוצה
