הפסקת הפרסומות של הסופרבול שמורה לבירה, צ'יפס, מכוניות, טריילרים וסלבס שמסתלבטים על עצמם בשביל הסכום הנכון. אבל גם השנה מכרו שם סחורה מסוג אחר: מאבק באנטישמיות. רוברט קראפט, הבעלים המיתולוגי של קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד פטריוטס ופילנתרופ יהודי, שפך באמצעות הקרן שלו למאבק באנטישמיות לא פחות מ-15 מיליון דולר על שידור סרטון שבו תיכוניסט יהודי מגלה שמישהו הדביק לו פתק צהוב עם הכיתוב "יהודי מלוכלך". מי שנחלץ לעזרתו הוא תיכוניסט שחור שקורא לו להתעלם ומכסה את הפתק הצהוב בפתק כחול, שהוא סמל הקמפיין. אחר כך מתברר שליהודי קוראים דיוויד ולמושיע קוראים בילאל. עוד לא אבדה תקוותנו.
לא צריך לטבוע בנתונים כדי להבין שהבעיה שהפרסומת מדברת עליה אמיתית לחלוטין. אולם דווקא בגלל זה האירוע הטלוויזיוני – פרסומת בזמן המשדר הכי נצפה של השנה שבו משתתפת הקבוצה של המפרסם – הוא החמצה מפוארת, מהתיאור הרדוד והשטחי ועד המסר הפסיבי והמכעיס: אל תתעמתו. פשוט תחליפו את הפתק הצהוב בפתק כחול (מי אמר "טלאי"? לא אנחנו). הישארו בחשיכה, תכף תתרגלו.
למעשה, הפרסומת בכלל פונה לקהל הלא-נכון: אנחנו, היהודים, כבר יודעים ששונאים אותנו, ומי שנרתע מבריונות לא צריך פרסומת כדי להתנהג כמו בן אדם. וכך, במקום להעמיד במקום את הצד התוקף ולחשוף אותו במלוא כיעורו, הנערים ממשיכים לשאת את הבעיה על גבם בשקט מופתי, כנראה בתקווה שלא ייתקלו במסדרון – או בטיקטוק - בניאו-נאצי מכיתה י"א 4. זה נאיבי, אינפנטילי, ובעיקר משדר לעולם - ולנו - שגורלנו הוא להיות קורבנות, רק שעכשיו, יש לנו צבע מיתוגי חדש לסבל הזה. ושיא האירוניה: "דיוויד" ו"בילאל" בוחרים להפנות לשנאה את הלחי השנייה. ככה לקחת לג'יזס את המוּב?
