תאר לך מה יהיה כשאני אמות. אתה יודע איזה צחוק? אנשים ישתגעו. קודם כל אני לא רוצה שיעשו ערבים לזכרי, שיקלקלו את השירים. הרי אני עובד כל השנים כדי למצוא את המבצעים המושלמים לשירים שאני כותב, ופתאום אחרי מותי יתחילו כל מיני אנשים לעשות ערב לזכרי ולשיר לא נכון ולהרוס את ההרגשה. מה שבאמת הייתי רוצה זה שפשוט יעשו פסטיבל מאוד מצחיק. לגילוי המצבה, למשל, יצטרכו לספר בדיחות שאני לא מכיר".
בשנות ה-90 התראיין מתי כספי למוסף זה. הוא היה אז בן 41, מאחוריו כבר קריירה משוגעת. אלבומים מופתיים, שיתופי פעולה עם האמנים הכי גדולים בישראל, פרסים והפקה מוזיקלית לאלבומים של אריק לביא, ריקי גל, הפרברים ועוד. בראיון משותף עם שלמה גרוניך הוא דיבר אז כמו שרק הוא יודע על הסוף. אבל את החודשים שיקדמו לו היה קשה לדמיין.
"למתי היה קשה מאוד לבקש עזרה", אומר אברהם עטר, מנכ"ל עמותת 'להושיט יד'. "הוא הרגיש נבוך מזה שבמעמדו הוא זקוק לעזרה. באותה תקופה המצב הכלכלי שלו היה כל כך קשה שלא היה לו איפה לגור. הוא התגורר אצל אחד החברים שאירח אותו ונתן לו דירה. כשהגעתי אליו לדירת החבר בנתניה לא האמנתי שאמן כל כך גדול הגיע למצב רפואי כזה ואז למצב כלכלי כל כך קשה, שהוא זקוק לחסדיו של החבר. הייתה שיחה מאוד רגשית, הוא ממש היה עם קול חנוק וכל שנייה ידע לציין שכל החיים הוא נתן וחולם להמשיך לתת. הוא התבייש אבל רצה לחיות".
איך נוצר הקשר ביניכם?
"הכרנו כמה חודשים לפני שמתי כבר מיצה את התרופות וטיפולים שיש בישראל. הוא התקשר אליי וביקש ממני עזרה לסייע לו לקבל טיפולים שלא נמצאים בארץ, בשילוב תרופות שלא בסל התרופות. הוא חשב לטפל בעצמו בדרך אחרת ממה שהרפואה בישראל ממליצה ושאל אם אוכל לעזור לו במימון, מאחר שהיה לו קושי לממן בעצמו. משם קבענו פגישה".
הוא סיפר למה הגיע למצב כלכלי קשה?
"הוא סיפר לי. אבל זה די אישי. זה סיפור מאוד עצוב. זה שאמן בסדר הגודל שלו מגיע למצב שאין לו איפה לגור – זה מדבר בעד עצמו".
היית איתו בקשר בתקופה האחרונה לחייו?
"היינו בקשר ממש טוב. הוא היה מתקשר אליי כמעט כל שבוע, שיחות ממש עמוקות. בתחילת הדרך הוא כל הזמן הציע איך להחזיר לי על הטובה הזו, רצה להחזיר גם בימים הכי קשים שלו, גם בימים שהוא היה תחת השפעת תרופות ולא חש בטוב. הייתה ילדה אחת שהייתה זקוקה לכסף לתרופות והוא עלה בפייסבוק וביקש עזרה מהעוקבים שלו. אם היה צריך להביא זמר לאירוע התרמה, הוא היה פונה בעצמו לקולגות. אחרי שהוא גייס מספיק כסף עבור הטיפולים שלו בפרויקט מימון המונים, כל כסף נוסף שהגיע הוא תרם".
מתי דיברתם פעם אחרונה? הרגשת שהוא פוחד?
"דיברנו לפני כשבועיים. היה לו מאוד קשה לדבר. בתקופה האחרונה השיחות היו קצרות, המצב שלו ממש הידרדר. אני חושב שכל חולה במצבו מפחד ורובם לא מדברים על זה. מדובר באדם מאוד חכם, אבל ידע להגיד שהוא יעשה הכל כדי להתגבר על הכאב. 'הרופאים לא אופטימיים, אבל אני אעשה הכל'. מבחינה רפואית הוא כבר לפני כמה חודשים לא היה אמור להיות איתנו. הוא סירב בהתחלה לקבל כימותרפיה. אשתו הָקֵאוּ (רחל) וֶנְגֶר, החזיקה אותו, לא עזבה אותו לרגע. גם כשהבאנו לו מטפל סיעודי".
× × ×
עו"ד אלכסנדר דורון, חברו הקרוב של כספי, זוכר את הרגע שבו נודע לזמר שהוא חולה ושלא מדובר במצב בריאותי פשוט. "מתי התקשר אליי בחודש אפריל בשנה שעברה, ואמר לי שהוא סובל מכאבים באזור הכתף. הוא אמר שהוא חוזר לארץ מארה"ב מיד כי אלה כאבים קשים מאוד. הכל התחיל בבדיקות אורתופדיות, ובלי שיש לנו מושג במה מדובר. באחת הבדיקות התגלה הנורא מכל: יש לו כבר גרורה סרטנית. באותו שלב לא ידענו כמה זה מתקדם ואיפה הגרורה נמצאת ועד כמה זה חמור. למחרת הוא אושפז במחלקה האורתופדית בשיבא כדי לברר מה חומרת המחלה. ההכרה וההבנה הגיעו מהר, אבל בשלבים. הייתי נוכח וראיתי אותו, הוא הגיב כמו מתי".
מה זה אומר?
"פנים חתומות. בלי הבעה במילים של רחמים עצמיים או כל דרך הבעה שאתה מצפה שאדם מגיב. הוא היה מאוד תכליתי באיך מתקדמים מכאן".
איך נראו החודשים האחרונים?
"זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה מכל הבחינות. ראיתי חבר קרוב שסובל ומתמודד עם מחלה שכנראה לא תסתיים בטוב. מתי סיפר אנקדוטה על אבא שלו. הוא לא אמר את המילה 'טוב' כמעט אף פעם. בפעם היחידה שכן אמר, זה היה בהקשר שלילי. כששאלתי אותו מה זה היה, אז הוא אמר: 'טוב לא יהיה'. גם מתי, בעיקר בזכות אשתו שהייתה אהבת חייו, משענת בצורה יוצאת דופן בכל התקופה הזו, מעולם לא ראיתי נאמנות ומסירות כזו. היא למדה את המחלה גם מקריאת ספרות רפואית וגם מהתייעצות עם רופאים וניסתה בכל דרך ליישם את זה בטיפול עם מתי. בעיקר בצד הלא-קונבנציונלי, לצד הטיפולים השגרתיים והרגילים. היא ניסתה כל טיפול אלטרנטיבי והחדירה במתי את האמונה שיבריא ויחזור לבמות".
הוא היה אופטימי או הבין שזה הסוף?
"רוב הזמן, ממש עד הימים האחרונים, הוא האמין שהוא מקבל את הטיפול הנכון ואמר שיודע שהוא יבריא. גם בימים קשים שהוא סבל מכאבים וממגבלות הוא לא אמר אף פעם שזה הסוף. עוד לפני המחלה, ותמיד הזכרנו את זה גם בזמן המחלה. אמרתי לו, 'אתה יודע שיום אחד, כשאנחנו לא נהיה פה, אותי אף אחד לא יזכור, אבל אתה תמיד תהיה מונצח בהשמעות, ויום אחד אנשים ילכו ברחוב מתי כספי'. הוא הסתכל עליי ואמר לי, 'כן, נכון'. אמרתי לו, 'אני מקווה שזה יהיה באיזשהו רחוב מרכזי שילכו בו הרבה אנשים', הוא עשה תנועת ראש ואמר, 'לא, להפך, אם זה יהיה ברחוב צדדי ואפילו בשכונת פשע, זה יהיה יותר טוב'. שאלתי למה והוא אמר, 'תראה, אז יש יותר סיכויים שיזכירו אותי יותר כי בכל פעם שיקרה משהו השם שלי יוזכר'. זה היה מתי".
ביממה האחרונה הייתם סביבו?
"אלה זיכרונות שישארו עם המשפחה לתמיד. אני יכול לומר שאפשר להסיק מהתוצאה את מה שהיה".
מאז תקופת הקורונה הוא התגורר בעיקר באיטליה. מה חשבת כשהוא עזב לשם?
"הוא יצר שם הרבה מאוד שירים, שאני מאמין שיום אחד ישמיעו אותם. היינו מדברים טלפונית והוא הגיע לארץ להופעות ואז היינו נפגשים. אני מודע ויודע שהיו חילוקי דעות בציבור לגבי ההחלטה שלו להעביר את מקום מגוריו, זמני או קבוע, גם הוא לא ידע אם זה זמני או לא".
× × ×
לפני כשלושה שבועות ביקר את כספי המוזיקאי וחברו קובי אשרת ומצא אותו במצב רוח מרומם. הקשר בין מתי לאשרת, מוזיקאי מוערך בפני עצמו, הולך אחורה לתחילת שנות ה-70. כספי השתחרר מלהקת פיקוד דרום והפך לחלק משלישיית 'לא אכפת להם'. "הוא סיפר לי שהתרופות מתחילות לעבוד ושהוא מתחיל להרגיש יותר טוב", מספר אשרת. "הכאבים פחתו, הוא עדיין היה מאוד רזה, אבל אכל טוב כשהיינו שם. ישב בכיסא בסלון, יד שמאל שלו שהייתה משותקת התחילה לחזור לנוע באותה תקופה, אז היו מולו קלידים חשמליים והוא התאמן עם היד. הוא עבד בלהחזיר אליה את הגמישות. ניגנו מוזיקה ברזילאית שמתי אהב מאוד ושרנו. מתי תופף על הירך. זה היה רגע מהפנט. הייתה תחושה של נורמליות. מתי התבדח איתנו, הבנות שלו הסתובבו בדירה, הוא באמת היה בטוב. יצאתי משם מעודד. אמרתי לעצמי שקרה לו נס והוא יוצא מזה".
הכרתם אחרי הצבא במסגרת שלישיית 'לא אכפת להם'. מתי הקשר התהדק?
"ב-97', כשמתי חזר לארץ מארצות-הברית, היו ברקע שמועות שהוא חלק מעדי יהווה ואף אחד לא רצה לעבוד איתו. היה לי משרד הפקה ולקחתי אותו תחת חסותי. זה היה לי ברור שלא יכול להיות שמוזיקאי כזה לא יעבוד. אני משווה את מתי לסטיבי וונדר, שהוא גם מוזיקאי פלאי. שניהם יצרו מנגינות קליטות שמתחתן סדרת הרמוניות מופלאות שלקח לי הרבה זמן לפענח. הוא היה אצלי כשנה וחצי, הקריירה שלו התאוששה ואז נפרדנו".
ואז מתי יצא בפומבי עם זה שהוא חולה מאוד.
"מיד כששמעתי רציתי לבוא לבקר, אבל הוא לא רצה אורחים. כל החברים רצו לבוא והוא לא רצה. הוא התבייש במצב שלו, בזה שהוא נראה לא טוב, שהוא בכיסא גלגלים. רק כשהחליט שהוא מבקש עזרה מהציבור, לא הייתה לו ברירה, והוא היה חייב לצאת החוצה ולדבר למצלמה".
המפיק יאיר דורי, שהיה חבר קרוב, האמין שכספי עוד יחזור לבמות. "הוא היה עם תקווה. הוא אמר לי, 'אני רוצה שבעוד שנה, תפיק את החזרה שלי לבמה'. הוא ואשתו הדביקו את כולנו בתקווה הזו, שהוא יתגבר על המחלה".
איך גילית שחלה?
"התכנון של מתי והקאו היה בכלל להשתקע בנאשוויל, שם הם קנו בית. אבל אז הקאו התקשרה אליי לספר לי שהם חזרו לארץ, שמתי עשה CT ומצאו שיש לו גידול. מיד הגעתי אליו. מאז, הייתי מגיע כמעט כל יום לבקר אותו ובין אלה שלוקחים אותו לטיפולים כשצריך. מתי התכנס בעצמו. לפעמים היינו יושבים ביחד. הוא לא מוציא מילה ואני לא מוציא מילה. מקשיבים למוזיקה. לפעמים, העניין זה לא לדבר. אלא להיות ולתמוך. הוא לא ביקש עזרה מכל אחד".
איך היה איתו בטיפולים?
"הייתי נוסע מתל-אביב להרצליה, לאסוף אותו, ונוסעים ביחד לאסותא. מתי היה מספר בדיחה ואני מספר בדיחה. לא דיברנו על פוליטיקה כמו שאולי מתבקש בתקופה הזו, וגם לא על מוזיקה. דיברנו עליו, על כל מיני רגעים מהעבר. הוא היה מודאג לגבי הבנות שלו, סויאן ושון. היה לו חשוב לדעת שהן במסלול של עשייה. ידעתי רגעים מאוד קשים איתו בבית החולים, אבל ההרגשה היא שאני עושה משהו בשביל חבר שזקוק לי. גם התלוויתי אליו להלוויה של החטוף גיא אילוז ז"ל שהיה סאונדמן שלו. הוא הגיע על כיסא גלגלים להלוויה, אבל היה לו חשוב לתת חיבוק לאבא של גיא".
מתי הבנת שמצבו החמיר?
"רק בשישי, דיברתי עם אשתו שסיפרה לי שמצבו לא טוב, שהוא לא הגיב טוב לטיפולים האחרונים, ועכשיו מנסים טיפול אחר. בשבת היא כתבה הודעה לכל החברים שמתי לא במצב טוב ולא יכול לקבל אורחים, שהיה לילה קשה. הבנו שצריך להרפות. שהיא בעצם מבקשת שלא נגיע. בחמש בבוקר של יום ראשון, התקשרו להגיד לי שמתי נפטר".
× × ×
אוהד בן אבי, מוזיקאי, התיידד עם כספי אישית רק בשנים האחרונות. "בקורונה, כשמתי ואשתו עברו להתגורר בפירנצה, הוא עבד משם. באמצעות שליחים, הוא הזמין אותי להשתתף בשיר עם זמרים נוספים. עד אז לא הכרנו, וזה היה כבוד בשבילי. גם דורי בן זאב, סגיב כהן, ובתו של מתי, סויאן, היו חלק מזה. זה היה שיר שנועד להרים את המורל עם הסגרים. אני בכלל חשבתי שהוזמנתי בטעות".
באמת?
"כשמתי הגיע לבקר בארץ והשיר הושלם, הזמינו את כולם למפגש עם מתי. אני בכלל לא רציתי ללכת. אומרים 'אל תפגוש את הגיבורים שלך'. חשבתי שמתי אדם חמור סבר, לא נגיש ומלחיץ. אשתי אמרה לי, 'נראה לך? ברור שהולכים!' אז הלכנו. מצאתי את עצמי יושב לידו ומהשנייה הראשונה, היה פשוט קליק. התאהבות. הוא ניתח את השירה שלי, סיפר ששם לב שאני מסיים עם ויברטו מאוד עדין, שם הבנתי שהוא באמת שמע אותי והתכוון לקחת אותי. התחלנו להיפגש בכל פעם שהגיע לארץ. הייתי מתעלף מהסיפורים שלו. אחרי כמה מפגשים כאלה יצאתי ואמרתי שלא יכול להיות שזה יישאר אצלי".
על מה חשבת?
"התקשרתי אליו עם הרעיון. אמרתי לו שאני רוצה שנעשה משהו מקיף על כל היצירה שלו. 'לא מעניינות אותי רכילות ושערוריות. מעניין אותי להתפלש בחיווט של המוח הגאוני הזה'. מתי בתגובה שאל אותי 'מה זה פודקאסט?'"
וככה נולד 'פודכספי' בגלצ.
"כן. הוא נכווה כל כך הרבה פעמים מעניינים תקשורתיים. הוא קצת שיתף אותי בזה, ועדיין, הסכים ללכת על זה. כשהצעתי לגופי שידור הם התלהבו, אבל אמרו 'יש לנו את האנשים שלנו'. מתי אמר לי, 'תגיד להם שאו שאני עושה את זה איתך או שזה לא קורה בכלל'. הפודקאסט עלה באוגוסט 23'. הוא היה אדם מאוד פדנט שמקפיד על קוצו של יוד בעשייה המוזיקלית שלו, אבל שיחרר לגמרי עם הפודקאסט. הייתי עורך ושולח לו ולא שומע מילה. שאלתי אותו 'הקשבת?' 'הקשבתי'. 'אז למה אתה לא מגיב?' אם אני לא אומר כלום, סימן שזה בסדר".
ואז הגיע 7 באוקטובר.
"הספקנו להעלות שישה פרקים וזה לא הרגיש קשור להמשיך עם זה. גם נושא החטופים מאוד נגע לו. הוא אמר שכשכולם יחזרו, נעלה את שאר הפרקים. עבדתי על שיר לכבוד עינב צנגאוקר ומתי בא לשבת איתי על הסאונד ועשה איתי מיקס. שאלתי אותו 'איפה היית קודם?' הוא סיפר שבדיוק חזר מהשבעה אצל ירדן ביבס. פשוט הלך לשם, כי היה לו חשוב. גם בשנה האחרונה, עם הכוחות המדוללים שלו, הוא נסע למגדל-העמק להלוויה של אשר פדי, המתופף. הוא היה בנאדם רגיש וחידתי. אתה לא יכול להוציא מנגינות כאלה בלי רגישות כל כך גדולה. הוא פשוט לא ביטא את עצמו בצורה קיטשית או משתפכת. המוזיקה הייתה כלי הביטוי שלו".
מתי התוודעת לכך שמתי חלה?
"ביום שהוא קיבל את האבחון המשפחה התקשרה אליי שאגיע. הוא היה מאושפז בתל השומר. ישבנו ביחד כשנכנסו כמה חבר'ה דתיים שעברו בין החולים וניגנו להם. פתאום הם רואים שזה מתי כספי. כשהם שאלו אותו אם הוא רוצה שינגנו לו, הוא ענה שכן, ואם אפשר את מאיר בנאי, 'תני לי יד, תני לי מקום'".
איזה רגע.
"הוא מאוד התרגש, זה נגע בו. ראיתי עליו. אבל הוא נשאר מאופק כדי לא להביך אותם. הוא אמר לי שחשב על זה שמאיר בנאי התמודד עם מה שהוא מתמודד, ואיך שזה נגמר אצלו, אבל הוא, מתי, הולך לצאת מזה. מהרגע שהוא קיבל את האבחון, הוא היה נחוש, בלי טיפת ספק, שהוא יוצא מזה".
יצא לכם לדבר על הסוף המתקרב?
"הוא הסתכל למוות בעיניים והזיז אותו מדרכו. הוא לא השלים עם גורלו, אז זה לא דובר. היינו יושבים ביחד ושומעים מוזיקה, ברזילאית, גיטריסט ג'יפסי'-גרמני. למרות שהיה מנוע מלנגן בשנה האחרונה, המוזיקה נשארה עוגן מרכזי ברגעים קשים. באחד הפרקים שאלתי אותו אם המורשת שלו מעסיקה אותו. הוא ענה לי, 'נראה לי שזה מטריד אותך. אותי לא מעניין מה יהיה אחריי'. אבל אז הגיעו החיים וההתמודדות. כשעשינו את המופע מחווה לכבודו, הוא מאוד התעניין איך ייראה הערב הזה ומי לוקח בו חלק. הבנתי שהמורשת שלו מאוד מעניינת אותו".
מתי נפגשתם פעם אחרונה?
"לפני כמה שבועות. הגעתי אליו והשמעתי לו משהו שהקלטתי. הוא הסביר לי למה זה לא טוב. ואז השמעתי לו עוד משהו וגם עליו הסביר לי למה זה לא טוב. הוא ביקש שאשים את האלבום 'שירים במיץ עגבניות' ואמר לי, 'ככה זה צריך להיות. בכל האספקטים, זה שלם ומושלם'. ראיתי בזה משהו נורא יפה, מתי היה שלם עם היצירה שלו ועמד מאחוריה".
