אָדָם שׁוֹכֵב לְבַדּוֹ בַּחֹשֶׁךְ.
אֵין לוֹ מְנוֹרַת לַיְלָה.
אֵיךְ יִכְתֹּב וְאֵין לוֹ מְנוֹרָה הַלַּיְלָה?
אָדָם בַּחֹשֶׁךְ. לְבַדּוֹ. כְּאֵבִים מְכַתְּרִים אוֹתוֹ.
תְּחִלָּה רְפוּיִים, כִּכְבָסִים. אַחַר כָּךְ כְּפִּירִים סְבִיבוֹ.
אָדָם בַּחֹשֶׁךְ, עַל מִטָּתוֹ. מִלּוֹתָיו נְפוֹצוֹת
וְאֵין לוֹ מָאוֹר לְעֶזְרוֹ. הוּא שׁוֹלֵחַ יָד. הִיא שָׁבָה רֵיקָה אֶל חֵיקוֹ.
אָדָם לְבַדּוֹ. הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו
וְהֵן נִפְקָחוֹת לִרְאוֹת. הוּא קָם, יָדָיו מוּשָׁטוֹת. פּוֹסֵעַ.
הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בָּאוֹר.
*
הֵיכָן חֲלוֹמוֹתֶיךָ יִשְׁמַעֵאל?
יָשֵׁן אַתָּה בַּיָּמִים
וְנִפְקַד מֵהֶם בָּלֵיל.
אֵינְךָ זוֹעֵם וְאֵינְךָ מִתְאַבֵּל.
אַל תֵּשֵׁב מִנֶּגֶד.
קוּם וְהִלָּכֵד
בְּמָה שֶׁעָתִיד לְהָבִיא לְךָ גּוֹאֵל.
מדוע לחזור אל החור השחור | טפת הכהן-ביק
מַדּוּעַ לַחֲזֹר אֶל הַחֹר הַשָּׁחֹר, מַדּוּעַ לִנְבוֹ וְלֹא לְשָׁם, כְּמוֹ כֻּלָּם,
מַדּוּעַ לֶאֱחֹז בַּכְּאֵב כְּמוֹ בְּנֶכֶס יָחִיד,
מַדּוּעַ לָשׁוֹן בַּמֻּגְלוֹת כְּמוֹ בְּשַׁלְגּוֹן מְחֻרְבָּן,
מַדּוּעַ לְהָבִין, לְהָבִין, מָה פֵּרוּשׁ לְהָבִין,
וַהֲרֵי לֹא קָרָה דָּבָר, רַק כָּךְ וְכָךְ נִשְׁבַּר,
זֶה וְזֶה כָּאַב, עֻבְדָּה, מָה יֵשׁ לוֹמַר.
רַק שֶׁאָבַד הַטַּעַם, בְּחַיַּי,
לָרִאשׁוֹנָה אָבַד.
מָה טַעַם בַּמְּצִיצָה הַמִּתְגּוֹלֶלֶת,
מַדּוּעַ לְלַקְלֵק אֶת בְּשַׂר הַמֵּת, טִפְּשָׁה.
יוֹרֶקֶת דָּם, מוֹצֵאת טַעַם רַק בַּדָּם,
שׁוֹפֶכֶת דָּם עוֹמֶדֶת עַל הַדָּם,
מִתְמַסְטֶלֶת בִּשְׁאִיפַת הַדָּם.
נִשְׁכֶּבֶת בְּהֹר הַחֹר יָפֶה מִשְּׁחוֹר,
לִדְקֹר.
