זה לא היה סופרבול טוב, בואו נשים את זה מיד על השולחן. גם חובבי ההגנות הקשוחות ששלטו במשחק הבינו בנקודה מסוימת שיש פה גם עניין של רמת ביצוע חלשה. זה נגמר באליפות שנייה לסיאטל סיהוקס, עם 13:29 על ניו-אינגלנד פטריוטס, ואת משחק האליפות הזה כבר שכחו בתוך הדיונים המתישים, הפוליטיים והאינסופיים על ההופעה – הטובה לכשעצמה – של באד באני במחצית. ועדיין יש כאן את המגע המיוחד של הגאולה שמוצאים על המגרש, כי בלי זה אין סופרבול, אין ספורט אמריקאי וספורט בכלל.
המצטיין היה קנת' ווקר, הרץ הראשון שזוכה בתואר מאז 1998, אבל הוא טיפוס שקט וצנוע שלא מעורר הרבה עניין. המוקד האמיתי הוא הקוורטרבק המנצח סאם דרנולד, שלא הצטיין (ועדיין התעלה על ההתפרקות של דרייק מיי מהצד השני) ובכל זאת סתם המון פיות.
זה מעגל אכזרי ואינסופי. בכל דראפט הקבוצות החלשות מחפשות את הקוורטרבק האגדי הבא, וכאלו שהיו תקוות שנתיים-שלוש לפני כן ולא הביאו תוצאות מוכתרים כפלופים ונעלמים. כל אחד חדש דוחק, כמנהגה של ליגה, נערי זהב אחרים שהיו לפניו. דרנולד בן ה-28 היה אחד מהם לפני שמונה שנים: הוא נבחר שלישי על ידי ניו-יורק ג'טס וסומן כמושיע של המועדון הכושל.
המסירה הראשונה שלו ב-NFL נחטפה והפכה לטאצ'דאון מהצד השני. בשנה השלישית הקבוצה בהנהגתו התפרקה, ובסיומה הג'טס המשיכו לילד פלא אחר ודרנולד נשלח לקרוליינה. בשנתיים שם הוא התקשה, ולבסוף שוחרר והגיע לסן-פרנסיסקו כמחליף. המונים לפניו מצאו את עצמם בנקודה הזו, הרגע בו אתה מתחיל רשמית להתפוגג. אף אחד לא האמין שהקוורטרבק שלא בולט בריצה ומרבה לאבד כדורים יוכל להשתקם.
ובמעברים חדים: בתחילת העונה שעברה מינסוטה הייתה נלהבת, בהמשך ישיר לנרטיב של הכתבה, מרוקי בשם ג'יי-ג'יי מקארתי שסומן כמנהיג הבא שלה. דרנולד הוחתם כמחליף. מקארתי גמר את העונה לפני שנפתחה. דרנולד הפך לסיפור הקאמבק הגדול של הליגה. מינסוטה לא נלחמה לשמור עליו. סיאטל הציעה הרבה כסף וזכתה בו. דרנולד לקח אותה לזכייה בסופרבול.
"הוא היה צריך מישהו שיאמין בו במועדון מסודר", אמר כוכב העבר שאנון שארפ. זה רק נשמע פשטני. ה-NFL לועסת ויורקת כוכבי קולג'ים שלא מצליחים להתמודד עם הלחץ המיידי, ורוב הקבוצות לא סבלניות. ישנם כאלו שזקוקים לזמן, וישנן הזדמנויות ספורות שהם מקבלים כדי לעשות זאת. והסיפור של דרנולד לא ישנה זאת.
