נתחיל בסופרלטיב: הסרט הזה כולל את הסצנה הכי טובה שנראתה השנה בקולנוע. יש בה ניסיון רצח מגוחך שכולל אקדח, כפפת תנור, אדם שיכור שכלל לא מבין שהוא עומד בפני חיסול ושיר קוריאני שמושמע בקולי קולות ומכסה על הצעקות של כולם; היא גם מצחיקה וקורעת לב במקביל; ולכל אורכה אי-אפשר לנחש מה הולך לקרות.
"אין ברירה אחרת" - טריילר
(באדיבות NEON)
"אין ברירה אחרת", סרטו החדש של פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים"), בכיר הבמאים של דרום-קוריאה כיום, עוסק באדם שמפוטר מעבודתו (לי ביונג הון) ומתאר את מאבקו הדרוויניסטי לשרוד, להשיג מחדש ג'וב וגם לשמור על ביתו ומשפחתו. אבל במקום מלודרמה פשוטה עם תקווה לעתיד טוב יותר כמו בהוליווד, כאן יש קומדיה שחורה משחור. ובקוריאה, אם הולכים על הומור שחור, אז עד הסוף. בכלל, לעיתים הסרט מרגיש כמו שיימינג של הקולנוע הקוריאני לשאר העולם. אין משהו דומה לזה, בכל הנדבכים: המשחק, הבימוי, התסריט, כושר ההמצאה, רמת העשייה.
הקוריאנים ידועים כמי שלא נמנעים מסצנות מגעילות בסרטיהם, אבל פארק בן ה-62 כבר לא מעוניין לזעזע בסרטיו. למרות כל ההתרחשויות הקיצוניות בו, יש בסרט משהו שנעדר מהקולנוע של ימינו: אלגנטיות. גם הרגעים המוקצנים בו נראים לא כתוצאה של רוע או אלימות סדיסטית, אלא מצירוף מקרים אירוני. כמו ששם הסרט מרמז, בכל העולם אנשים מידרדרים לחוסר ביטחון שלא מותיר להם ברירה אלא להתאכזר לאחרים.
ויש גם נקודת השראה מפתיעה בסרט: צ'פלין. הסרט וגיבורו מנהלים דיאלוג עם דמות הנווד (לגיבור אפילו יש שפמפם צ'פליני קטן לקראת הסוף), שגם הוא לא בחל בשום אמצעי כדי להתקדם בסולם החברתי, אבל זה לא התפרש כרוע. הסיום מציב את הגיבור במפעל, ממש כמו צ'פלין ב"זמנים מודרניים" לפני כ-100 שנה, רק שהפעם כל המכונות סביבו מתופעלות על ידי AI. בנוסף לכל מעלותיו, זה הסרט הכי רלוונטי על המסך כרגע. והוא תענוג צרוף.
