"למה אנחנו במוזיאון?" חזר רמי פורטיס על השאלה שהציג לו הכתב. הרי מה להרכב ארט-רוק ניסיוני כמו כרומוזום ולהופעה באתר ממסדי ומעונב כמו מוזיאון תל-אביב. התשובה הייתה מוחצת: "ייתכן שאנחנו מייצגים איזה תרבות מסוימת".
השנה היא 1981, ובערוץ היחיד על המסך הישראלי עוד היה נהוג להקדיש מדי פעם כמה דקות לתופעות שוליים כמו להקה שאין לה "שירים" במובן המוכר, המילים אינן בעברית, והיא מושפעת מלהקות בחו"ל שלא היו מפורסמות גם במולדתן. "כנראה שעכשיו זה הזמן", אמר פורטיס בכתבה. "יש הרבה אפשרויות, זה פתוח יותר, זאת גדר פרוצה". והנה בא השועל במנוסה, ויחד עם כנופייתו – דורון "שולץ" אייל, דוד גרוואי ורונה ורד – הסתער פנימה עם מוזיקה שכמוה לא הייתה אז בארץ.
1 צפייה בגלריה
עטיפת המיני־אלבום. הזמן לא נגע
עטיפת המיני־אלבום. הזמן לא נגע
עטיפת המיני־אלבום. הזמן לא נגע
(ללא)
מאז חלפו כבר 45 שנים, שבהן המיני-אלבום היחיד של כרומוזום, שהוקלט בחלקו בהופעה במוזיאון, כמעט לא היה זמין. עתה, ביוזמה מבורכת של הלייבל החדש Fog & Co, אפשר להאזין לאחד הרגעים המכוננים של המוזיקה האלטרנטיבית בישראל גם בשירותי הסטרימינג וגם על גבי תקליט ויניל. החדשות הטובות עוד יותר הוא שהזמן פשוט לא נגע בקטעים חלוציים כמו "מכתוב", Conception of Dust ו-Gazolina, שבהם האסתטיקה המהפנטת של תקופת הגל החדש והפוסט-פאנק – בסים קשוחים, גיטרות מעקצצות, רשרושי ביטים – פגשה את פרסונת הג'וקר של פורטיס ו"שולץ" וגם את הרב-תרבותיות של חברת המהגרים הישראלית, כפי שניכר בשיר Afrika. למתקדמים בוודאי חסר הקטע Vertigo, שבו פורטיס צועק את התחושה שלו ושל רבים ורבות באותם זמנים שבורים: "לא הבנתי את הסיטואציה".
אבל מה שמרגש באמת הוא המחשבה שמאזינים ומאזינות צעירים יותר יכולים להתחיל את המסע ברוורס: מפורטיס של מופעי הילדים המצליחים שלו בחזרה לימי פורטיסחרוף ו"סיפורים מהקופסא" ועד לנקודת המוצא, שבה הופעה של להקת אוונגרד במוזיאון הייתה סיבה לכתבה בטלוויזיה. גם היום, למרות הכל, אפשר לקוות שכרומוזום עדיין "מייצגים איזה תרבות מסוימת".