בסרט היפה "גן קופים" של אבי נשר (2023) מגלם אדיר מילר סופר נשכח, שהצמא להכרה מביא אותו לכתוב דוקטורט על עצמו בחתימת חוקרת פיקטיבית מאוניברסיטת קולורדו. העלילה מלמדת קודם כל על היוצר – הבמאי הרשמי של להיטי יום העצמאות שמנהל במקביל יחסים מורכבים עם מוסדות הביקורת והאקדמיה – אבל הוא גם מסביר לא מעט על מילר, ומה נשר מזהה אצלו מעבר להערכה כלפיו כשחקן: שניהם מסרבים לבחור בין אהבת הקהל הרחב לתפיסתם כ"אמנים", במובן גבוה המצח של המושג.
אצל מילר זה מתבטא, למשל, ביכולת לא מובנת מאליה להחליט מתי להוריד את השאלטר על פרויקטים שלא סבלו מבעיות ביקוש. סדרות כמו "רמזור" ו"צומת מילר", לדוגמה, נמשכות במדינות אחרות הרבה יותר מארבע עונות. בריאיון ל"לילה טוב", סיפר מילר שכל סדרה חדשה שלו נתקלת בבקשות להחזיר את הקודמת והביע תקווה ש"יחבקו את הילד הזה, שיבינו שיש לי, כיוצר, התפתחות". בכל זאת, שיהיה מה לכתוב בדוקטורט.
1 צפייה בגלריה
יש פוטנציאל. "ריסט"
יש פוטנציאל. "ריסט"
יש פוטנציאל. "ריסט"
(ללא)
ב"ריסט" מילר אכן מנסה את כוחו במשהו חדש עבורו: שילוב אלמנטים דרמטיים לתוך הלחם והחמאה שלו, קומדיית המיינסטרים. הוא מגלם את גידי, איש קבע כמעט שקוף במהותו, שקודם כל המחבל שהיה היעד שלו מת ומיד אחר כך הוא מתבשר שגם לו לא נותרו יותר מכמה שבועות לחיות. הכאפה המצלצלת מביאה אותו לשבור את הכלים: לעזוב את נישואיו הלא מאושרים, לנטוש את המפקד המעיק שמדבר ב"אנחנו" והחיילות שלא יודעות מי זה פטריק סוויזי, לקחת הלוואת עתק (שכמובן ניתנת לכל אדם גוסס, אבל מילא), להחליף את האופניים החשמליות במכונית פאר ולקנות כרטיס לתאילנד. אבל אז מתברר שחלה טעות.
מילר הולך כברת דרך ארוכה – כמעט שעה נטו - כדי לבסס את הרקע של הסדרה וגם את הטון האמביוולנטי שלה: הוא לא מוותר על ההומור המילרי הקלאסי (כולל דאחקות על הרגלי סקס של זוגות דתיים וסצנת השתנה פומבית) ומנגד מקדיש כמה וכמה וכמה סצנות כדי להדגים את הפן השבור והקודר של הדמות, ובעיקר כדי להרגיל את הצופים והצופות לאינטרוולים לא שגרתיים בין פאנץ' לפאנץ'. אפשר להבין מדוע, אבל לעתים ההרגשה היא שלפנינו המקבילה הטלוויזיונית ל"הפגישה הזאת הייתה יכולה להיות מייל".
ובכל זאת, ולמרות שאריות עובש של כמה בדיחות, פרק הבכורה של "ריסט" מסתיים עם פוטנציאל להעניק למילר את הקפיצה שהוא מבקש לבצע. גידי הוא אנטי-גיבור משכנע ונגיש, הכישרון של מילר בזיהוי אבסורד יומיומי (למשל רופא שלא מסתכל בעיניים) היה שם תמיד, והדינמיקה עם ליאור כלפון (בתפקיד קולגה מהצבא), מירי מסיקה (אשתו) ואלונה סער (בתו מנישואים קודמים) עובדת לא רע. נותר לראות אם בהמשך מילר אכן ימצא משהו מרענן ומקורי לומר על משבר אמצע החיים, או יסתפק בלחוות אותו כמו כולנו.

בקטנה

חשקה נפשה של "שש עם" (חדשות 12) באייטם על חייזרים, וכמובן שהדבר הטבעי והמתבקש מתוכנית אקטואליה רצינית הוא לשוחח עם אורי גלר, שאפילו החייזרים כבר התייאשו מלספור כמה פעמים הוא כבר טען שראה "גופות של חייזרים". מאידך, אין אלא להודות לעודד בן עמי על שהזכיר מדוע כה חשוב למצוא חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ: על המסך של ערוץ 12 זאת לפעמים משימה בלתי אפשרית.