בעוד שניתן להתווכח האם המערכונים של חברי זהו זה עדיין פוגעים, השירים שאיתם הם חותמים כל תוכנית הם ברובם קונצנזוס. לא מזמן נרשם שיא נוסף בגזרה הזו, כשהם ביצעו עם שלמה יידוב את "ימים לבנים". עבור שלושה מאנשי זהו זה זה היה מפגש מחודש עם המוזיקאי, שהופיע איתם ועם יוני רכטר בימי מלחמת לבנון הראשונה.
החידוש הטרי לקלאסיקה של יידוב – שהיא גם אחד מהשירים הכי יפים שנכתבו ובוצעו בשפה העברית — הוא הזדמנות טובה לשוב ל"הפעם הראשונה", אלבום הבכורה שלו, שיצא בתווך שבין העשורים הסבנטיז לאייטיז, ודי נשכח מאז, ולא בצדק.
יידוב, שחגג לאחרונה יום הולדת 75, הגיע לאלבום הזה לאחר שהיה שליש משני סופר-גרופס שפעלו כאן במחצית השנייה של הסבנטיז – קצת אחרת, באמצע העשור, וצליל מכוון, בסופו. למרות ש"הפעם הראשונה" היה אלבום הבכורה של יידוב כסולן, הוא לא ממש היה בו לבד.
בתשעת השירים והקטעים המרכיבים את האלבום העדין הזה יידוב שידך לחנים מורכבים עם שירי משוררים, ובהם שיר הנושא החותם שכתב נתן זך; "גבנו לברושים" מאת לאה גולדברג, שהוא אחד מהשיאים כאן (גם "ימים לבנים" הוא שלה); "שיר אהבה" של יהונתן גפן; "תשעה ירחים" הפותח שמילותיו הגיעו מיהודה עמיחי; ו"חמש לפנות בוקר" של נתן אלתרמן.
הלחנים, ובעיקר העיבודים, הושפעו מרוק מתקדם רך (מישהו כאן האזין ללהקת קאמל) ומג'אז-רוק ברוח וות'ר ריפורט וריטרן טו פוראבר. ההישגים המוזיקליים האלו, הבולטים בעיקר בקטעים האינסטרומנטליים "טרינאו" ו"קטע בלה מז'ור", נוצרו בעזרת מיטב נגני התקופה, ובהם בין היתר עדי רנרט ויוני רכטר בפסנתר ובקלידים; אלון הלל, מאיר ישראל ואהרל'ה קמינסקי בתופים וכלי הקשה; אוהד אינגר, אבנר יפעת וקובי כהן בבס; ושם טוב לוי (חברו של יידוב לקצת אחרת ולצליל מכוון) בחליל.
בראיון שערכתי עימו בעבר סיפר יידוב שכש"הפעם הראשונה" יצא היה לו קשה להאזין לו, אך כשהוא חזר אליו ממרחק הזמן התוצאה מילאה אותו סיפוק רב. והיא צפויה לעשות את אותה הפעולה למי שיגלה עכשיו את האלבום, אפילו באיחור של 46 שנה.
