בשעת כתיבת שורות אלה, ביום חמישי בצהריים, נודע מעט מאוד על מה שנאמר בפגישת נתניהו-טראמפ. המון מילים נאמרות בשעתיים וחצי של שיחה, וחלק מהן בוודאי משמעותיות. בניגוד למנהגו לאחר פגישות עם מנהיגים זרים, הפעם טראמפ הסתפק במסרון קצר בערוץ האינטרנט שלו. קריאה עניינית של המסרון אומרת, בפשטות, שאזהרותיו של ראש ממשלת ישראל לגבי איראן וכוונותיה לא שיכנעו אותו: הוא ימשיך לדבוק בנתיב הכפול שבחר – משא ומתן דיפלומטי עם איראן ואיום בפעולה צבאית אם ייכשל. הדדליין שטראמפ נופף בו לפני שבוע-שבועיים – אם לא יושג הסכם, אפתח במלחמה – נעלם, לפחות בשיח הגלוי.
אבל טראמפ הוא טראמפ: לטוב ולרע, הוא בלתי צפוי. הוא יוזם כל כך הרבה דברים במקביל, אומר כל כך הרבה דברים במקביל, שקשה לדעת מה נועד להתבצע ומה נועד להישכח ומה נועד להיות פעולת הסחה, כיסוי למהלך אחר, בזירה אחרת.
1 צפייה בגלריה
כל מי שעושה שיתוף שקרי, יחטוף משפט דיבה. כשאנחנו תובעים, כמות הרעל יורדת: נוה | צילום: דנה קופל
(דנה קופל)
התקשורת האמריקאית ייחסה, נכון לאתמול, הרבה פחות חשיבות לפגישה משייחסה לה התקשורת הישראלית. בישראל מבשרים מדי שעה על דריכות מרבית: המלחמה בפתח. באמריקה העניין מתמקד בבעיות פנים, ולצד זה ביצועיה של הנבחרת האמריקאית באולימפיאדת החורף.
נתניהו נסע לוושינגטון כדי לנסות להכשיל שני מהלכים מז'וריים של ממשל טראמפ: הסכם גרעין עם איראן ושיקום עזה. זאת משימה קשה לכל ראש ממשלה ישראלי מול כל נשיא, אבל היא קשה במיוחד כאשר לראש ממשלת ישראל לא נותרו בעלי ברית אחרים בוושינגטון. הוא לא יכול להיאבק בטראמפ, הוא לא יכול להיפרד ממנו.
התוכנית הראשונית, אם לא של נתניהו בוודאי של ראשי מערכת הביטחון, הייתה לשכנע את טראמפ להורות על פעולה צבאית: הכוחות הנדרשים, גם התוכניות. זאת עדיין האסטרטגיה, המטרה הסופית. טראמפ לא שם, ולכן נדרש שלב מקדים: לשכנע את טראמפ להציג למשטר האיראני דרישות שיהיה חייב לדחות על הסף. דחייה תוביל אותו אל האופציה הצבאית.
עזה היא התאומה הענייה של איראן: טראמפ רוצה להתקדם; ישראל רוצה להכשיל. גם כאן הטקטיקה היא להציג לצד השני, במקרה הזה למתווכות, דרישות שחמאס לא יוכל לעמוד בהן. כישלון בעזה ייתן לנתניהו אור ירוק לחדש את הלחימה. טראמפ התחייב.
נתניהו נסע לוושינגטון חמוש בחומרים מודיעיניים שהתריעו: איראן מרמה. החומרים האלה אולי ירשימו אותנו, הישראלים, כשנתניהו יבחר להפיץ אותם בציבור, אבל על טראמפ הם עושים מעט מאוד רושם: הנחת העבודה שלו היא שכל המדינות מרמות. הן פועלות על פי האינטרס שלהן, לא על פי התחייבויותיהן הבינלאומיות. גם הוא נוהג כך. גם ישראל. חבל להשחית זמן על נאומים בגנות חמאס או איראן, טורקיה או קטאר. מאוד משעשע את טראמפ לשמוע מה אומר נתניהו על ארדואן ומה אומר ארדואן על נתניהו. הוא מרגיש כמו מאלף בקרקס שמרקיד את הדוב מול הנמר.
שניים הם המחסומים בדרך של נתניהו ללב של טראמפ: ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, שני יהודים. השניים מזכירים לי את ג'ון טרבולטה ואת סמואל ל' ג'קסון, הלא הם וינסנט וג'ולס, שני שליחי המצווה מ"ספרות זולה", סרט הפולחן של טרנטינו. הם נודדים יחד מבירה לבירה, אחד גבוה, אחד נמוך, מקשיבים ברוב קשב לטענות ולמענות של כל צד ובסוף עושים מה שהורה להם הבוס.
בעיני טראמפ, עזה איננה מפלצת טרור אימתנית; היא גם לא שני מיליון נפש, מחצית מהם חסרי בית, שזקוקים בדחיפות לשיקום – עזה היא ביזנס שצריך לקדם. יש מימון פוטנציאלי; יש קבלנים; יש ים ושמש וחול. חמאס מפריע; ישראל מפריעה. קושנר, שנתניהו ראה בו בעבר בן טיפוחים, הפך ליריב מר. יעידו ההדלפות שמקבל ערב-ערב ברק רביד, הכתב המצוין של ערוץ 12 בוושינגטון. במשטר המלוכני שכונן טראמפ ("ניאו-רויאליזם" הוא המונח שהשתרש לאחרונה), המשפחה קובעת.
כל ראש ממשלה וחלום עזה שלו. רבין חלם להטביע את עזה בים; פרס חלם להפוך את עזה לסינגפור; בגין התקשה להיפרד. שאלתי לאחרונה אדם שמילא תפקידים בכירים בממשלות ימין מדוע בגין לא החזיר את עזה למצרים בהסכמי קמפ דיוויד. "זה תלוי לאיזו עזה אתה מתכוון", השיב. "יש עזה במלרע, כמו העזה, כמו רזה, ויש עזה במלעיל, כמו זזה, כמו לך לעזה. בגין אימץ את עזה במלרע. עד כדי כך הקפיד, שנהג לשים אותה בנאומיו באמצע, הכל במלרע: יהודה ועזה ושומרון.
זה לא מסתדר עם המודל העסקי של טראמפ.
הבחירות כבר כאן
בחודש שעבר מלאו לאיל נוה 50. הצעיר רחב הכתפיים, הסמכותי, בוגר סיירת מטכ"ל, שייסד לפני שלוש שנים, עם כמה חברים, את "אחים לנשק", התבגר. כשפרצה המלחמה, הקים עם חבריו את החמ"ל האזרחי – גוף שהתגייס לעזרת היישובים המפונים כשהממשלה הייתה משותקת. תושבים בדרום ובצפון הודו לו, היללו אותו ולאחר כמה שבועות של תעמולה ביביסטית קיללו אותו בכל פה. הוא ניהל רומן פוליטי קצר מועד עם רבני הציונות הדתית שהסתיים במפח נפש. בימים אלה הוא בונה את התחנה השלישית במאבק נגד גוש נתניהו: חמ"ל בחירות. העבודה תהיה פחות נוצצת. היא תצטלם פחות. אבל ייתכן שזאת תהיה התחנה האחרונה בניסיון של ישראל הליברלית, הדמוקרטית, לעצור את ההפיכה.
נוה פירסם השבוע מאמר באתר וואלה שבו תקף את "המריבות הקטנוניות" של ראשי האופוזיציה. "קשה לצפות בהתנהלות שלהם בלי תחושת החמצה עמוקה", כתב. הוא הזכיר את לפיד, את ליברמן ואת בנט. "כך נראים פוליטיקאים שמדברים במונחים של זהות וטובה אישית, לא במונחים של אחריות", סיכם.
מה יש לך נגד האנשים האלה, שאלתי. אתה הרי יודע שמאוחר מדי לבנות כאן אופוזיציה אחרת.
"הדבר הראשון שלמדתי בתחילת המהפכה המשטרית הוא שנתניהו מסתכל על הגוש שלו כחטיבה אחת", אמר. "לא אכפת לו אם בן גביר מרוויח משהו על חשבון הליכוד. אם יש התבטאות חריגה, מטורפת, בגוש שלו, הוא מכיל אותה. תאר לעצמך שמישהו באופוזיציה היה מבקש ממפלגה אחרת לשלוח אנשים לאירוע שלו. היו זורקים אותו מכל המדרגות. במקום להכיל, מתנפלים על כל אמירה חריגה. זה מבוא לכישלון בבחירות.
"הדבר השני הוא ההשתעבדות לסקרים. במקום לומר לאן הם רוצים להוביל את העם, הם מצפים שהסקרים יובילו אותם. הם נכנעו לתכתיב של מכונת הרעל. פתאום האיש הזה לא מתאים להם, פתאום ההוא לא מתאים להם. מרוב פחד הם מפנים עורף לערכים שהאמינו בהם.
"הדבר השלישי הוא שהבחירות כבר כאן. הגיע הזמן לסמן את גבולות הגזרה, לעשות סדר, לעבוד. יש כל כך הרבה דברים להתעסק בהם, והם רבים מי ייקח מנדטים ממי".
אביגדור ליברמן, אמרתי, טוען שאיחוד מפלגות גורע קולות, ופיצול מוסיף. יש בזה לא מעט היגיון.
"אני לא אומר שכולם צריכים להתאחד", אמר נוה. "אבל צריך לעשות סדר. ואנשים רוצים תקווה, רוצים ללכת עם המנצחים. אחרת יישארו בבית".
פירמידת הרעל
יש אנשים שלעולם לא יסלחו לכם על שעזרתם להם בשעה קשה, אמרתי.
נוה פתח בכעס הפוך. "זה נכון", אמר. "הרבה אנשים כועסים על שעזרנו. הם אומרים, אתם הצלתם את הממשלה, הייתם צריכים לתת לדבר הזה לקרוס".
אני מתכוון לכעס המאוחר במקומות כמו שדרות, אופקים, בהתבטאויות ברשת החברתית, אמרתי.
נוה חייך. "היו לנו כמה חודשים של עדנה", אמר. "החומות נפלו. ואז המציא מישהו את הנרטיב של בגידה".
למה אתה מתכוון, שאלתי.
"ב-7 באוקטובר ואחריו היו כל כך הרבה דברים שקשה היה להבין אותם", אמר. "קשה היה לי וקשה לכולם. גדלנו על כך שכישלון בממדים האלה לא יכול לקרות. והנה, הוא קרה. קשה לאנשים להבין ש-15 שנה הכסף זרם לחמאס, ועיר של מנהרות נבנתה בעזה, מתחת לאף שלנו. בצר להם, הם פונים אל תיאוריות קונספירציה. יותר קל להגיד, מישהו בגד".
אתה האמנת ש-7 באוקטובר ייצור ברית בין "אחים לנשק" לציונות הדתית, אמרתי. הזמנת אותי למפגש שיזמת, במשרדים שלכם מעל סינמה סיטי גלילות, בין הנהגת "אחים לנשק" לרבני הציונות הדתית. המפגש היה נלהב מצידכם, מבוהל מצידם. הכישלון היה באוויר.
"בניתי על כך שיקומו אנשים אמיצים שיעמדו איתי על במה אחת ויגידו, 'הדעות שלנו שונות, אבל הערכים משותפים; כולנו אוהבים את המדינה וחרדים לה'. בסוף כולם נמוגו.
"בפעילות של החמ"ל האזרחי במלונות המפונים בים המלח אמר לי מישהו, בוא נחליף את צבע החולצות, מירוק לכחול-לבן. הבנתי שזה לא ישנה כלום. אנשים פוחדים משינוי. הם מעדיפים להישאר בתוך השבט. ויש עוד דבר: הם פוחדים שאם ננצח, נעשה להם את מה שהפוליטיקאים שלהם עשו לנו".
יאיר גולן, אמרתי, אומר בדיוק את זה: נעשה להם מה שהם עשו לנו.
"את זה בדיוק אנחנו לא נעשה", אמר נוה. "יאיר גולן יקבל בסוף כמה – עשרה אחוזים? 12 אחוז? לא הוא יקבע מה תעשה הממשלה".
יהדות לתפארת
ההפגנות הענקיות בקפלן לא עצרו את ההפיכה המשטרית, אמרתי. הן רק האטו אותה.
"זה נכון", אמר. "אבל מול משטר שאין לו מעצורים, זה הישג. יש לו גם השלכות על ההכרעות בבג"ץ".
תומכי הממשלה מאשימים אתכם שאתם התחלתם, אמרתי. אתם חסמתם רחובות, הצקתם לחברי כנסת ולבני המשפחות שלהם, נכנסתם לחייהם הפרטיים. בגללכם יכול פרחח כמו מרדכי דוד לעשות קריירה.
"מרדכי דוד הוא שליח של השלטון", השיב. "המחאה שלנו לא הייתה אלימה. ברוב המקרים מי שיזמה את החיכוך הייתה המשטרה".
מה אתה חושב על החלטת פרקליט המדינה עמית איסמן להאשים את מדליקי הנורים בקיסריה בסעיפי טרור, שאלתי.
"המשטרה נפלה והפרקליטות מורתעת. מכונת הרעל מפחידה אותה. הם לא מבינים שזה לא יציל אותם מהחיצים של מכונת הרעל".
אמרת שאתה וחבריך למדתם הרבה בשלוש שנות מחאה ומלחמה, אמרתי. התבגרתם והשתניתם. מה למדתם?
"בשתי שנות המלחמה התגלו הערכים של הציבור הליברלי", אמר. "ערבות הדדית, התגייסות למען החברה. זאת יהדות לתפארת. למדנו עוד דבר: אנחנו נאבקים מול מישהו שיעשה הכל למען הכיסא שלו, מישהו שמוכן להפקיר חטופים, לשקר, מישהו שעסוק רק בעצמו.
"מהו הליכוד היום? קבוצה של פוליטיקאים שכל אחד מהם רוצה לרשת את נתניהו. הם לא סובלים אחד את השני. אם הבחירות יביאו לחילופי שלטון, הליכוד יתפרק. אני מקווה שחלק מהח"כים שלו יחצו את הקווים".
עוד לא ניצחתם בבחירות, אמרתי. למה אתה חושב שתנצחו?
"כי הציבור הליברלי מעולם לא היה יותר מגובש, יותר מאוחד. כל אחד מבין שהבחירות הקרובות הן קריטיות. אנחנו חזקים בהבנה, חלשים בתשתיות. את זה חמ"ל הבחירות בא לפתור: לבנות את התשתיות לקראת הבחירות".
לבד מיאיר גולן והדמוקרטים, כל מפלגות האופוזיציה היהודיות מתחייבות לא לשתף פעולה עם מפלגות ערביות, אמרתי. גם מנסור עבאס פסול.
"ברור לי מדוע הן פוחדות מערבים", אמר. "אבל מנהיגות צריכה להתגבר על הפחד ולהוביל. לא ייתכן ש-20 אחוז מהחברה הישראלית יישארו בחוץ. הדבר הזה יתפוצץ לנו בפנים".
פגשת פעם את מנסור עבאס? שאלתי.
"פעם אחת", אמר. "הוא ביקר בחמ"ל האזרחי".
בהפגנות בקפלן לא ראיתי ערבים, אמרתי.
"כשבאו אנשים שהניפו דגל פלסטין בקפלן, הראשון שדחף אותם הצידה הייתי אני", אמר. "אמרתי, השאלה כאן היא דמוקרטיה או דיקטטורה, לא שמאל או ימין. זה מיתוג לא נכון. אתם רוצים להופיע בהפגנות? תתחילו מהיישובים הערביים".
אמרת לי שגיליתם איך מכונת הרעל עובדת, אמרתי. האם אתה יכול לפרט?
"כמו בפירמידה", אמר. "הלשכה מעבירה מסר. מקבלים אותו הפעילים בשכבת הביניים – לפי המעקב שלנו, כ-1,400 איש. ואז המסר מקצין, והבוטים דוחפים אותו לציבור: בוטים בפיליפינים, בהודו, באיראן. אולי לא שמת לב, אבל כאשר נפל האינטרנט באיראן, קטנה הפעילות של מכונת הרעל ברשת.
"אני מפעיל עכשיו צעירים שעוקבים אחר כל התבטאות ברשת. כל מי שעושה שיתוף שקרי עלינו, יחטוף משפט דיבה. גילינו שכאשר אנחנו תובעים, כמות הרעל יורדת. בנינו מערכת מודיעין ומטה ליום הבחירות. מול התשתית שבנה נתניהו אנחנו רק בהתחלה.
"בפעם הראשונה בחיי אני חושש שהבחירות ישובשו או יבוטלו. השלטון ינסה לשנות את כללי המשחק. לא בטוח שיקבל את הדין אם יפסיד. מבחינתנו, הבחירות כבר התחילו.
"רן הר נבו (נווט לשעבר, מראשי המחאה), מקים פורום 'יאללה תקווה', ירכז את החמ"ל ההסברתי; פרופ' יניב רוזנאי את החמ"ל המשפטי; הדס קליין (גיבורת משפט נתניהו) את חמ"ל תביעות הדיבה. החמ"ל סייע בהגשת תביעה ראשונה – מטעם ניצב (בדימוס) עמי אשד".
אני משער שלא יחסר לכם כסף, אמרתי.
"אנשים תורמים", אמר. "הם סומכים עלינו".
זה מוזר, אמרתי. יש בחירות, אבל המפלגות אינן חלק מהסיפור הזה.
"הן עושות חוגי בית", אמר. "אין להן תשתית".
ללפיד יש, אמרתי.
"היא ממוקדת בעבודה פנימה", אמר.
הייתה כאן מחאה שהפעילה מאות אלפים, אמרתי. היה מחדל; הייתה מלחמה. אף על פי כן, המערכת הפוליטית נשארה כפי שהייתה, כמעט בלי שינוי.
"המפלגה היחידה באופוזיציה שמקיימת בחירות היא הדמוקרטים", אמר. "גם שם בקושי יש מקום לשניים. חבל. המון אנשים טובים רוצים להצטרף".
האם אתה שקלת, שאלתי.
"ההשפעה שלי יותר גדולה במקום שבו אני פועל מאשר בכנסת", אמר.
מה תעשה אם גוש נתניהו ינצח בבחירות, שאלתי. הרבה מהחברים שלך מאיימים שיעזבו.
"אמשיך לעבוד", אמר. "מהתחלה אמרתי שאנחנו כאן בשביל הטווח הארוך. אין לי דרכון זר. אני לא אורז".
