הבובמה והפלומבה
קץ תוכנית הגרעין האיראנית היה המאמץ הביטחוני העיקרי של ישראל כמעט שלושה עשורים. משאבים דמיוניים, תקציבים, מודיעין, אימונים, וגם מלחמה אמיתית אחת רוכזו כדי לסכל את מה שנתפס כאן על ידי ראשי הממשלות, עוד מימי רבין, כאיום האסטרטגי החמור ביותר. אבל אם זו תהיה התוצאה היחידה של השיחות בין טראמפ לאיראנים, תחושת הכישלון בירושלים תהיה חמוצה במיוחד.
השאלה מה השתנה: או שסכנת הטילים הבליסטיים, שהוגדרה כקיומית רק בשנה האחרונה, התחדדה לפתע, או שהתיאבון בירושלים גדל לנוכח רעידת המשטר בטהרן. כך או כך, בכירים בישראל מודים שהם לא רוצים הסכם טוב, אלא לא רוצים הסכם. נקודה.
5 צפייה בגלריה
נתניהו עם וויטקוף וקושנר, הציוץ של טראמפ על ההתעקשות להמשיך במו"מ לא היה בשורה טובה | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
בנקודת הזמן הנוכחית, כל הסרה של הסנקציות משמעה שרידות של משטר האייתוללות, אולי אפילו חיזוקו, אחרי שטבח בעשרות אלפים ברחובות ולא שילם את המחיר. במובן הזה, הציוץ הקצר של טראמפ דקות בודדות אחרי הפגישה על ההתעקשות להמשיך במו"מ, לא היה בשורה טובה. מצד שני, לאור הגישה העסקית של הנשיא, הטקטיקה של נתניהו מלכתחילה התמקדה בהרחבת סעיפי הדרישות באופן שהאיראנים לא יעמדו בהן. לא רק פירוק הגרעין, אלא גם בלימת פרויקט הטילים הבליסטיים והפסקת תקצוב פעילות הפרוקסיז. ויש את הסעיף המקורי שבגללו טראמפ בכלל נכנס לתמונה: הגנה על המפגינים האיראנים, שיצאו לרחוב בידיעה שהעזרה בדרך ונטבחו. גם אם הנשיא יתעקש להתקדם להסכם עם המשטר ולא יעמוד בהבטחותיו לעם האיראני, בירושלים מבקשים לכל הפחות חופש פעולה.
איראן היא סיבת הנסיעה הדחופה. אבל בשונה מפעמים קודמות, גם עזה נתפסת עכשיו כעניין אסטרטגי. אלו רגעי הכרעה בשתי הזירות, ובשתיהן יש פער בין נתניהו לבין יועצי הנשיא. נתניהו נסע כדי לוודא שזה לא פער בינו לבין הנשיא עצמו.
גם מבחינה פוליטית נתניהו ייבחן בעזה ולא באיראן, שממילא נתונה בקונצזוס ישראלי מקיר לקיר. הגילויים בינתיים לא לטובתו: השבוע, למשל, נחשף שגם החותמת במעבר רפיח היא של הרש"פ. אורית סטרוק עקבית מאוד בשאלה הלכאורה בירוקרטית הזאת כבר חודשים רבים. לשיטתה, התשובה הגיעה דווקא עכשיו בזכות חילופי המתפ"ש, וכניסת יורם הלוי לתפקיד במקום רסאן עליאן. כשהיא אמרה את זה בקבינט, כמה מהשרים חשו אי־נוחות מכך שהאשימה את המתפ"ש היוצא בהסתרת מידע, עד שסמוטריץ' התייצב להגנתה והזכיר לנוכחים שזה לא מאוד שונה ממה שראש הממשלה עצמו טוען בניסיון להסביר את מחדל 7 באוקטובר – שהסתירו ממנו מידע.
אגב, מי שעידכן את סטרוק בעניין החותמת היה ראש השב"כ זיני, בשיחה צדדית בשולי הקבינט. היא שיתפה את כל חברי הפורום. החותמת בדרכון מצטרפת ללוגו של הוועדה לשיקום עזה. סמלים שעוזרים להבין מה באמת מתרחש שם. גם הדיווח המדאיג ב"הניו יורק טיימס" על הסכמה של יועצי הנשיא לפירוק חלקי של חמאס מנשק לפחות בשלב הראשון הוא סיבה לדאגה. הבית הלבן הבהיר אחרי הפרסום שהוא מחויב לתוכנית 20 הנקודות. היה מי שראה בזה הכחשה של הידיעה. אחרים - דווקא התחמקות.
צבא החנינה
ביום ראשון צילצל הטלפון של משה גפני. על הקו משפחה של עוד עריק שנעצר ביציאה ממושב תפרח שבדרום והובא לתחנת אופקים. זו הייתה שיחה קלאסית של נבחר ציבור חרדי כשהטלפון עובר מיד ליד. בהתחלה השיחה עם הגיס, אחר כך עם האמא. סיפרו לו שהייתה בעיה של אוכל כשר, ושהוכנס לרגע לחדר עם טלוויזיה. גפני עידכן שדיבר עם שר הביטחון על הנושא והבטיח לא להרפות. עד שהכלה הצעירה ביקשה גם היא את מכשיר הטלפון הכשר. "זה הרבה מדי זמן", היא אמרה ופרצה בבכי. יו"ר המפלגה הבטיח שיהיה בסדר אבל היא לא התרצתה. למחרת התקשר הרב הירש, ממנהיגי הציבור הליטאי, לחזק אותה וזה התפתח לעוד שיחה של בכיות.
האירוע החריג הזה, שמצטרף לכוננות מעצר בעשרות אלפי בתי אב במגזר, חולל הבנה חדשה בהנהגה הפוליטית והרבנית: פירמידת הצרכים החרדית נמצאת עכשיו בתחתית שלא הייתה כמוה. אם פעם התקציבים נחשבו בסיס הקיום, עכשיו הם שוקלים להסתפק בהפסקת המעצרים בכל מחיר. הדרך המהירה ביותר היא אישור החוק, אפילו עם הסתייגויות הייעוץ המשפטי - הסתייגויות שהפכו קשות יותר השבוע. הפגישה של נציגי החרדים עם עו"ד מירי פרנקל־שור, היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, הסתיימה בלי תוצאות מבחינתם. היא לא תתגמש, להפך.
השיחות הללו אמנם מתנהלות מחוץ לחדר הוועדה, אבל גם לאופוזיציה יש דרך להשפיע עליהן. ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) למשל, מיפתה את ההטבות שמהן נהנים צעירים חרדים, והעבירה לייעוץ המשפטי מסמך עם רשימת הסנקציות, כולל כמה שניסו לדחוק מהנוסח. הדרמטיות ביותר: אלו שחלות כבר היום על הישיבות אבל החרדים קיוו לסלק מהחוק. היועצת הבהירה לנציגים החרדים שכדי שתוכל להגן על החוק הן יצטרכו להישאר בתוקף עד לעמידה ביעדים ולא הפוך.
וזו עכשיו הדילמה: להעביר חוק חסר תקדים מבחינתם, כולל הסכמה לסנקציות הללו כדי להפסיק את המעצרים, בהנחה שכדברי הרב לנדו השבוע – בכל מקרה, "אפילו אברך אחד או בן ישיבה אחד לא ילך לצבא". האפשרות השנייה היא להעביר חוק בלי הכשר של הייעוץ המשפטי, ולהסתכן שבג"ץ יפסול אותו כבר בצו ביניים.
יש עוד בעיה שגם חוק מהיר לא בטוח יפתור: גם אם יוסדר מעמדם של בני הישיבות, מי שהוכרז כעריק לפני החקיקה לא יוכל להיפטר מהסטטוס הפלילי הזה. לפי הערכות יש כבר יותר מ־20 אלף חרדים כאלה. ככל שחולפים הימים, עוד ועוד צעירים חרדים מוכרזים כעריקים בהתאם לזמן שחולף אחרי מועד ההתייצבות. בסוף השנה המספר יעמוד על כ־80 אלף.
למזכיר הממשלה יוסי פוקס יש רעיון: חנינה קולקטיבית. ויש לזה תקדים. נשיא המדינה פרס הציע חנינה כזו אחרי ההתנתקות. 59 ביקשו. אחר כך הכנסת גם חוקקה את חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים למתנגדי ההתנתקות. הוא לא חל על עבירות חמורות, או על מי שהוטל עליו מאסר בפועל.
בג"ץ הכשיר בדיעבד את החוק למרות שהוא פוגע בשוויון בנימוק של "תכלית ראויה נוכח אופיו הייחודי של אירוע ההתנתקות". לפי הנתונים שהציגה אז הפרקליטות, החוק חל על פחות מ־1,500 אנשים, מתוכם רק 80 הגישו בקשה להפעלתו. אבל בכנסת יש גורמים משפטיים שמזהירים שחנינה גורפת כזאת לא תעבור בג"ץ: דרושים קריטריונים, מנגנון שיעניק את החנינות, ואולי גם התליה של הרישום ולא מחיקה מוחלטת. החרדים לא מעוניינים שעשרות אלפי צעירים יידרשו להתייצב מול שופט או ועדה.
בא אליהם בתענית
אצל אריה דרעי הטלפון לא צילצל השבוע. או מדויק יותר: אף שיחה לא נענתה. יו"ר ש"ס נתון בצום ותענית דיבור. הוא זמין להודעות סמס נבחרות בנושאים דחופים בלבד. גם בעולם המקובלים והבאבות זו תענית מיוחדת לימי השובב"ים. משבת לשבת. שבוע שלם של לימוד, תיקונים, זוהר. גם נציגי המפלגה לא ידעו לאן נעלם כשלא הופיע לישיבת הסיעה ביום שני.
במקומו התייצב בחדר שר החקלאות דיכטר, כיפה לראשו, כדי לדבר על רפורמת החלב. הגיוס בכלל לא עלה בדיון. היה מי שטען שדרעי בפקיעין, אחרים סיפרו שנצפה בנתיבות. "הוא עובר משהו נפשי", מאבחן בכיר בש"ס. "איבד עניין במה שקורה בכנסת".
במפלגה מספרים על התחזקות רוחנית של דרעי. הרבה לימוד של זוהר וגמרא. בפעם הקודמת זה היה סביב חידוש החקירות נגדו לפני כעשור. גם הצום החריג נערך לא בפעם הראשונה, אבל התזמון, וגם הקשר שעשה לפי אחד ממקורביו, בין ה"נס" שזקוקים לו בחוק הגיוס ובין התענית שגזר על עצמו, הוא חסר תקדים.
אחד מחבריו לסיעות החרדיות איבחן שלדרעי יש בעיה לא רק עם הרחוב אלא גם עם הרבנים: בזמן שהאדמו"רים החסידיים כבר נסגרו על התנגדות לחוק, והרבנים הליטאים היו שותפים לניסוחו, רבני ש"ס היו הרחוקים ביותר מהפרטים. הובטח להם שיהיה שיפור דרמטי בנוסח, המציאות הייתה בכיוון ההפוך. ומכאן המצוקה.
דרעי גם לא נוטה בדרך כלל לשחרר את המושכות. מילא בגיוס, אטיאס וינון אזולאי מנהלים את המו"מ, ואת ההחלטות בכל מקרה ייתנו הרבנים הליטאים. אבל ההיעדרות גם מהדיונים הביטחוניים בימים כאלה פחות אופיינית לדרעי.
התייחסות ציבורית אחת כן פורסמה בשם יו"ר ש"ס ביום ראשון, למרות התענית: תגובה לבחירת אחיינו לרב של באר־שבע. אחיו, הרב יהודה דרעי, היה מועמד לתפקיד הראשון לציון מול הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה. מותו של האח במפתיע במהלך הקמפיין לרבנות הראשית חסך מדרעי הכרעה פוליטית אבל יצר לו מחויבות משפחתית. שהבן יירש את האב (אגב, זה הסתיים צמוד: 26-25 מול המועמד של ראש העירייה. עוד שני פתקים הלכו למועמד שלישי. ומעטפה אחת ריקה. לתשומת לב המתמודדים על רבנות העיר תל־אביב).
אריה דרעי רגיל לספר שכשהיה מנכ"ל משרד הפנים הרב עובדיה נסע אליו למשרד באחד הצומות והכריח אותו לאכול כי אמר לו שאיש ציבור צריך לאכול ולעבוד למען הציבור. עוד סיבה להתגעגע למרן. אפשר להניח שאם היה חי, היה חוסך לו את הצורך לצום מלכתחילה.
מיישרים צו
קשה להבין את ההיגיון בתיאוריית הקונספירציה שהידהד השבוע נתניהו נגד ראש השב"כ לשעבר. מכל האנשים, נתניהו מסמן כמי שלא העיר אותו בלילה ההוא, במידור מכוון, דווקא את רונן בר, היחיד שבסוף צילצל.
השיחה שהגיעה מרל"ש ראש השב"כ למזכירו הצבאי של נתניהו הייתה ב־6:13 בבוקר, 16 דקות לפני פתיחת המתקפה. לעולם לא נדע מה היה קורה אם נתניהו היה מעודכן קודם (ייתכן ששום דבר), אבל ההוראה להעיר אותו ניתנה, גם אם לא בבהילות, כבר שעה קודם. בשב"כ מספרים, וזו לא גרסה חדשה, שהדיון שהוביל ראש השב"כ עם כל ראשי הזירות באותו לילה במטה הארגון הסתיים קצת אחרי חמש בבוקר. בתוך שורת ההנחיות הייתה, באופן חריג, גם הוראה להעיר ולעדכן את רה"מ. מה קרה בשעה שבין ההוראה לביצועה? שרשרת פעולות שהחלו בתום הדיון. אחת מהן היא הדפסת מסמך הסיכום שהוזן למחשבי השב"כ ב־6:06. לדברי מי שנחשף אליו - כולל ההוראה ההיא להעיר את נתניהו.
נתניהו מאשים את בר בזיוף, כנראה על בסיס הפער בין ההוראה שמופיעה במחשבי השב"כ לבין העותק ששוגר ללשכתו מאוחר יותר, בלעדיה (בשב"כ יש מי שמסביר: הושמט כיוון שנשלח בדיעבד אחרי שרה"מ כבר עודכן). "כשהצגתי זאת למבקר ולצוות החקירה הלסת שלהם פשוט נ־ש־מ־ט־ה!" סיפר נתניהו. "הם יצאו המומים". המבקר שותק.
רונן בר, שנפגש השבוע עם נציגי המבקר בנוגע לדוחות שאינם עוסקים בליבת המחדל – חקירות שאותן הקפיא בג"ץ בצו ביניים – העביר מסר פשוט: אתם יודעים את האמת, פרסמו אותה. בסביבת המבקר מסבירים שמרגע שבג"ץ הוציא את צו הביניים הם מנועים מלהתייחס לשלל הטענות שפורסמו, כולל מסמך הפרוטוקולים של ראש הממשלה. במובן הזה אפשר להניח שדווקא נוח לנתניהו המצב שבו המבקר תחת צו, ועדת החקירה ממוסמסת.
יש, אגב, עוד גורם שהחומר נגיש לו ויכול להפריך את הקונספירציה. ראש השב"כ דוד זיני יכול ברגע אחד לבחון את מה שמופיע בתוך הרישום הפנימי בשב"כ. היה מי שהציע לו השבוע לעשות זאת כדי להפחית את השמועות והתיאוריות. בינתיים הוא נמנע.
