את הבקשה שלא להציב תמונות נשים בדוכן שלה בקניון בערד, קיבלה בעלת העסק מאחת מעובדות ההנהלה החדשה. "היא באה לפה ודרשה שלא תהיה נוכחות של אישה", סיפרה בעלת העסק, שביקשה להישאר בעילום שם. "לפני כן, הדוכן היה מלא בתמונות של זוגות - יום האהבה, חתונה, משפחה. אמרתי לה 'איך זה הגיוני בכלל? אלו תמונות של חתן וכלה, של אמהות'. והיא אומרת לי 'לא, אני לא יכולה לאפשר לכם את זה'. היא אישה מאוד נחמדה, אבל לא הייתה לה שם בעיה להגיד לי את זה".
בהמשך, קיבלה בעלת הדוכן מסר נוסף מההנהלה. "בסוף החודש נגמר החוזה שלנו פה, וקיבלנו מכתב שהם לא רוצים אותנו", היא מספרת. "הם כנראה הרגישו שאנחנו לא ממהרים להסיר את התצוגה, אבל הבעיה שאין לנו כל כך לאן ללכת. בנינו פה בית. התרגלנו. הלקוחות מכירים אותנו".
"הורדנו הכל, הכל, הכל"
העסקה נחתמה סופית בחודש שעבר. 40 מיליון שקלים החליפו ידיים, וקניון ערד עבר רשמית מקבוצת אשטרום וקבוצת בעלי חנויות לידיהם של מנחם קיין ושמחה גרינבוים - אנשי עסקים שמשתייכים לחסידות גור. העסקה הזו לא התרחשה בחלל ריק; היא נחתה היישר לתוך זירת המאבק העיקש והיצרי שמלווה את העיר כבר שנים, בין חסידי גור לבין האוכלוסייה הוותיקה, מאבק על צביון, קרקעות והשפעה.
הדרישות מבעלי החנויות הגיעו מהר: באחד הדוכנים הוסרו תמונות נשים מהתצוגה בהנחיית ההנהלה, אחרים נדרשו "להצניע" את נראות העסק. חלקם בחרו לקבל את הדין בשתיקה, מבינים היטב לאן הרוח נושבת. קיין וגרינבוים, מצידם, מנסים להנמיך את גובה הלהבות ומבהירים כי מדובר בשיקול עסקי טהור. לדבריהם, המטרה היא להפוך את הקניון למקום שבו כל תושב, כולל הציבור החרדי, ירגיש בבית - מתוך אמונה שרק פתיחת השערים לכולם תביא לשגשוג.
גרינבוים טוען גם כי לא הייתה הוראה לאף בעל עסק להוריד תמונות של נשים. לדבריו, כל מה שקרה היא שיחה שניהלו הוא ושותפו עם בעלי החנויות – בה הוסבר להם מהו הפוטנציאל הכלכלי של כניסת המגזר החרדי למתחם. "אמרתי לבעלים של חנות לבגדי נשים – ברגע שהמקום יזמין את הציבור שלנו, הם יבואו ואז יהיה לך כסף".
ולמרות זאת, בקרב חלק מבעלי העסקים בקניון, ישנה תחושה שהבעלים החדשים דוחקים אותם החוצה. לדברי בעלת העסק שביקשה לשמור על עילום שם: "זה יקרה בעוד חצי שנה או בעוד שנה. הם רוצים שזה יהיה קניון עם בעלי עסקים מהקהילה שלהם, עם לקוחות מהקהילה שלהם - ולנו לא יהיה פה מקום. ידענו שברגע שההנהלה התחלפה שזה לא ילך בדיוק כמו שאנחנו רוצים. אבל לא תיארנו לעצמנו שזה יהיה כל כך קיצוני וכל כך מהיר".
בינתיים, אומרת אותה בעלת עסק, בחרה ליישר קו: "הורדנו הכל, הכל, הכל - כל מה שהיה בו נגיעה של אישה פשוט ירד מהתצוגה. אני גם הייתי מזועזעת. אני יודעת שזה לא חוקי, אבל אלה הבעלים - הם מחליטים בשבילנו. את לא רוצה? תלכי. אם את רוצה להישאר - תסירי את התמונות".
לימור הוך, בעלת חנות בגדים, מוסיפה כי "האווירה בקניון מאוד מתוחה. חיינו בשלום עם קהילת חב"ד, אבל מה שקורה עם חסידי גור זה משהו אחר לחלוטין. הם מבקשים להנמיך את המוזיקה, להוריד תמונות של נשים. פעם נהניתי לגור פה. זה מקום קטן, בטוח ושקט, אנשים מכבדים זה את זה - אין את זה עכשיו".
משפחות גדולות עם ילדים
אבל לא כולם רואים עצמם כנפגעים של ההנהלה החדשה. ינאי רדיאונוב, בעל חנות צעצועים, אומר כי "הגענו להבנות, אלה דברים לגיטימיים. הם רוצים לעשות את ההתאמות למגזר שלהם, עם הכשרות שלהם. זה אומר למשל שבחנויות בגדים יהיה יותר צנוע, כדי שהקהל שלהם כן ייכנס לקניון. זה לגיטימי".
טוב, אתם חנות צעצועים. זה לא אמור להשפיע עליכם.
"כן אבל לדוגמה ברבי בחצאית או דברים כאלה, זה פחות מתאים. לא שהם אמרו לי משהו, אבל עושים התאמות. כאילו, הם פחות אוהבים ברביות. יש את המגוון שלהם ויש את המגוון של הקהל החילוני".
בכלל, ינאי מרגיש שהעיר כולה זוכה לסיקור שלילי, ולא בצדק. "אני חושב שערד עיר מדהימה", הוא קובע. "אין פה פקקים, ואני מבסוט מהחינוך. אבל הכתבות שעושים על הקניון והפוסטים בפייסבוק, פוגעים בעסקים. להגיד שלא ניכנס לקניון כי יש שם בעלים כזה וכזה? במי אתם פוגעים? בנו!".
גם בעלת חנות נוספת מספרת שחתמה על חוזה חדש עם ההנהלה החדשה, ושהיא מרגישה שהוא טוב יותר עבורה. אחרים מציינים כי תחת הנהלת חברת אשטרום, שפעלה ממרכז הארץ, הקניון הלך ודעך. הוא אכן זקוק לשיפוץ, ואפילו לניקיון, אחרי שנים של הצטברות אבק מדברי. "אנחנו מבינים את הצרכים של התושבים", אומר גרינבוים. "אנחנו ערדניקים ומכירים פה כל פינה. עד היום יש תושבים בערד שלא דרכו פה".
"ערד היא עיר קטנה", אומר קיין. "כדי שהקניון יצליח, צריך ש-100% מהציבור ייכנסו לפה, כולל המגזר הערבי. עד היום, המגזר החרדי לא היה פה, למרות שהוא מהווה כבר יותר מ-50% מהעיר. אלה משפחות גדולות עם ילדים, שלא קונות באינטרנט אלא בחנויות פיזיות. זה כוח צרכני חזק מאוד".
לדברי השניים, ההוכחה הניצחת להצלחה הראשונית שלהם היא שבתוך חודש בלבד נחתמו שלושה חוזי שכירות חדשים, בהם חנות בגדי הנשים "תמרי". "הוא פתח לפני שלושה שבועות, ויש לו סניפים גם בירושלים, בבית שמש ובבני ברק", הם מתגאים. השכנה של "תמרי", היא אורלי איבגי, בעלת החנות "אורקפת" לבגדי נשים. "יום אחד מכרתי חולצה שהייתה על בובת ראווה, והיא נותרה עירומה", היא מספרת. "אז שמחה (גרינבוים -א"ק) נכנס ואמר 'אורלי, מפריע להלביש את הבובה?'. אמרתי לו שאני קודם כל מוכרת, ואחר כך אתפנה ואשים לה חולצה - אין לי בעיה".
המוזיקה החסידית שהחלה להתנגן ברחבי המתחם, כבר גרמה לאורלי לנקוט בקו לוחמני במיוחד. "אמרתי לשמחה שאני לא רוצה לשמוע תפילות בבוקר, בשביל זה אני יכולה ללכת לבית הכנסת", היא מספרת. לאחר שאיתרה את המקור המוסתר של מערכת השמע וכיבתה את המוזיקה בעצמה, דרשה מההנהלה לעבור לנעימות. הם אמנם נענו לבקשתה, אך כרגע שורר במקום בעיקר שקט.
הקוסמטיקאית דווקא לא התרגשה מהבקשה להסיר תמונות נשים. "הם ביקשו בצורה מאוד יפה, נחמדה. לא הכריחו. אמרו שאם את יכולה, בבקשה. אמרתי אין בעיה. זה עלה לי כסף. אמרו: נשלם. היה לי בשלט רגליים, ידיים. עכשיו יש פרפרים. גם יפה".
דרור לוי, הזכיין של "טרקלין חשמל" - אחד מבעלי החנויות שמכר את חלקו בקניון לאנשי החסידות - מעביר בימים אלה את החנות שלו למרכז העיר. לדבריו, היזמים הבהירו לו שהחנות שלו אינה רצויה.
"קיבלתי את זה בקלות", הוא אומר, ומתחיל לדמוע. "מה שמטריד אותי זה מה יקרה בהמשך. זה שאין תמונות של נשים, נניח, זה מפריע לי באופן אישי. כשהייתה תמונה של אמא שלי על גבי מודעת אבל לפני חמש שנים, מישהו בא והשחיר אותה".
ובכל זאת, גם הוא מבקש שהכתבה "לא תשחיר את ערד", שהיא עיר נפלאה, לדבריו. "זה החלק הכי עצוב, שהעיר שלנו מצוינת", הוא אומר, "צריך פתרון כדי לא לגרש ממנה אף אחד ושאף אחד לא ירצה לברוח".
קיין וגרינבויים מסבירים שביקשו לפנות את בעלי החנויות במסגרת ההסכם. "כשבן אדם קונה בית, הוא מצפה שבעל הבית יפנה את הנכס. זה היה בהסכם. נתנו לו זמן, ובעזרת השם נכנס שם שוכר חדש".
"הפליה לא חוקית"
הקניון הוא רק חלק קטן מסיפור השינוי שעוברת ערד. לאחרונה זכו אנשי חסידות גור במכרז לבניית 404 דירות לאוכלוסייה החרדית בערד. "הקניון זה הסימפטום של הקואליציה החרדית בעיר", טוען ראש העיר לשעבר ניסן בן חמו. "הוא התחייב שלא יהיה שום שינוי בקניון. הכל ימשיך כרגיל. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד".
בעמותת "ישראל חופשית" הסבירו כי דרישה מצד בעלי הקניון מבעלי החנויות לפעול בהפליה היא בלתי חוקית במישור היחסים החוזי שבין מפעילי הקניון לבעלי החנויות. עו"ד יעל ויזל, ממשרד קלעי, רוזן ושות': "המשפט הישראלי אוסר על יצירת מרחבים ציבוריים שמדירים נשים או מוחקים את נוכחותן. גם שימוש במנופי לחץ חוזיים – כמו איום מפורש או משתמע בהעלאת דמי שכירות או באי-חידוש חוזה – כדי לאלץ בעלי חנויות לציית לתכתיב כזה, עלול להיחשב להפעלה פסולה של כוח חוזי ולחשוף את הקניון לאחריות משפטית".
