שעה קלה לאחר הנחיתה בסידני, שמעה אותנו אלה נורה בילה, תושבת העיר, מדברים עברית ברחוב. העיניים שלה, עיניים של בת לניצולי שואה, התמלאו דמעות. לא מהתרגשות, אלא מכאב. "לא דמיינתי שהנכדים שלי יצטרכו להתמודד עם כל זה", היא אומרת וחושפת שרשרת 'חי' מוצנעת. "בשבוע אחד היו לנו פה 15 לוויות. הממשלה בוחרת צד, ואנחנו מאוכזבים".
חודשיים חלפו מאז הטבח בנר ראשון של חנוכה בחוף בונדיי. המים עדיין צלולים, אבל על הטיילת, סמוך לגשר שממנו יצאו המחבלים למסע ההרג, מסומן עדיין מסלול הרצח ושלט מפח עם תמונות ההרוגים - ילדים, הורים וקשישים. האירוע הזה לא צמח בחלל ריק; הנתונים היבשים של ההסתדרות הציונית מצביעים על זינוק של מאות אחוזים: 1,654 תקריות אנטישמיות בחודשים ספורים.
במרכז הביקורת עומד ראש הממשלה, אנתוני אלבניזי. כמנהיג הלייבור, הוא שבוי בחישובים פוליטיים מול כמיליון מצביעים מוסלמים ותנועות "ווק" פרוגרסיביות. לאחר הטבח, הוא לא הגיע לאף לוויה והסתפק באמירה הרפה: "ממשלות לא מושלמות, אני לא מושלם, עשיתי כמיטב יכולתי". "אני לא חושב שזה יעזור שהרצוג נפגש עם אלבניזי", אומר לי מנחם מנדל ריטר, תלמיד ישיבה מקומי, "הוא לא יהפוך את עורו. הבעיה הגדולה היא שהאוסטרלים אדישים. הם חושבים שהסכנה לא תגיע אליהם גם".
"שמענו יריות ורצנו למטבח"
לאחר קבלת פנים מרגשת, שבה צעדו הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל בין שיירה ארוכה של 400 ילדים מנופפים בדגלי ישראל ואוסטרליה, הם נכנסו לתיכון 'מוריה' היהודי בעיר. בני הזוג שמעו עדויות מתלמידים שהיו שם בעת הפיגוע, ביניהם אייזיק ("זאק") וענונו. הוא ישראלי, בנה של שליחת קק"ל לאוסטרליה, שחגג ב-18 בדצמבר בר מצווה ב"בונדיי פביליון" במרחק 40 מטרים מזירת הקטל. "החברים הרימו אותי על כיסא ורקדנו, ואז שמענו יריות ורצנו למטבח", הוא משחזר. ילדים בני 13 הסתתרו מתחת לכיורים וננעלו בתוך מקררים תעשייתיים. "זה הרגיש כאילו מה שהשארתי בישראל רדף אחריי מעבר לאוקיינוס".
כריס ריזן, כתב בכיר ברשת Channel Seven, מסביר כי מאחורי התפרצות אירועי השנאה, עומד כאבם של האוסטרלים לנוכח הסבל של הפלסטינים בעזה. "הם מסתכלים על הסטטיסטיקה בעזה ואומרים שזה חייב להיפסק", הוא מסביר, אך מודה ביושר במוסר הכפול: אף אחד באוסטרליה לא תוקף רוסים בגלל פשעי פוטין באוקראינה, או איראנים בגלל הטבח בטהרן. רק היהודים הם מטרה לגיטימית.
מפגש הפסגה בין הנשיא הרצוג לאלבניזי היה טעון אך מחבק. ראש הממשלה האוסטרלי ניסה לרקוד על כל החתונות: בבית חב"ד הוא הקריא שמות של נרצחים - אך שתק ולא גינה את האנטישמיות. הרצוג מנסה לשדר אופטימיות דיפלומטית. "אלבניזי מבין את הנושא", אמר לאחר פגישתם בפרלמנט. "הוא עשה טעויות קשות, בוודאי בכל מה שקשור בהכרה במדינה פלסטינית ובשינוי הקו על ירושלים. אני מרגיש שהם רוצים לעשות תיקון". לדבריו, "העובדה שדגלי ישראל מתנופפים פה בבניינים הרשמיים זה ניצחון".
חשש מהתבוללות
אבל השטח מספר סיפור אחר. הרבנית חני וולף מתארת קהילה ב"הלם קרב", "במשך שבועות היינו מבועתים", היא מספרת. "אנחנו קהילה שעדיין עמוק בתוך הטראומה. ראינו ב-7 באוקטובר את העצב בישראל, ולפני חודשיים חווינו את ה-7 באוקטובר משלנו". בעלה, רב בית הכנסת הגדול בסידני, הרב לוי וולף, מנסה למצוא נחמה באחדות: "מגיעים לבית הכנסת מאות אנשים שלא ראינו מעולם והקהילה זקוקה יותר מתמיד האחד לשני".
האם ההתעוררות הזו תוביל לעלייה מוגברת של יהודי אוסטרליה לישראל? יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מנמיך ציפיות. "אני לא רואה רכבת אווירית מאוסטרליה לישראל", הוא אומר "החשש שלנו הוא מהורדת מזוזות מפתח הדלת. כשיהודים מפחדים להסתובב עם סממנים יהודיים, ההתבוללות הולכת ומתרחבת".
