בלב גבעתיים, לא רחוק מהסביח של עובד, שוכן בית אוכל צנוע של ברנש בן 25 שמבשל כמו מאמא טריפוליטאית. זהו "אשת חיל", מקום קטן עם כמה שולחנות בחוץ ושני שולחנות בר בפנים. הצעיר שמבשל כמו מאמא הוא אושר ג'נח, שניצב מאחורי הדלפק. "ישבתי על כל המתכונים עם אמא שלי", הוא אומר, "ועברתי ימים ארוכים של למידה והתנסות. אני מרוצה מהתוצאה".
הפורמט פשוט: במחיר המנה (62 שקל), שיכולה להיות מורכבת משני חצאים של מנות, מקבלים תוספת של קוסקוס או אורז לבן. לצד המנה תקבלו גם מסייר (כרוב, גזר ופלפל חריף כבושים בעדינות) וצ'ירשי (ממרח דלעת וכרוויה) שמתלווה לכל סעודת קוסקוס אמיתית.
ביקשנו להתנסות בכמה שיותר תבשילים. לשולחן הגיעו המסייר והצ'ירשי יחד עם באגט חם וטרי, לצד מתבלים. היו שם פלפל צ'ומה עז טעם, טחינה עדינה, לימון כבוש וממרח פלפלים חריפים ושום. כולם טובים ומעוררים את החך לקראת העומד לנחות על השולחן. ראשונה נחתה הכמוניה: תבשיל בשר, שעועית ותפוח אדמה ברוטב אדמדם עמוס בכמון. בגזרת המפרומים, הקציצות העטופות בירק, יש שתי אופציות: תפוחי אדמה וחציל. עיסת הבשר הייתה מתובלת במידה וטעימה. תפוח האדמה צלח את המבחן העיקרי שלו, הרכות, שאיפשרה למזלג להינעץ בקלילות. מפרום חציל הוא מנה פחות פופולרית במסעדות כאלה, ולא ברור למה: פרוסות עבות שטוגנו נהדר שילבו את הטעמים העמוקים של בשר על בשר. פשוט כיף. מנה נוספת מהז'אנר הזה היא הכעבר, שהיא מפרום מפורק: קציצה גדולה של בשר ברוטב אלגנטי של חצילים ותפוחי אדמה. זה טוב כמו שזה נשמע.
בעיניי, המנה הטובה ביותר בגזרה הקלאסית הייתה הפקיילה, או הטבחה בסלק. גם קציצות הדגים היו מעולות. אמנם, הדג היה טחון ולא קצוץ, אבל התרכובת של הקציצה הייתה מאוזנת להפליא. ניסינו גם את השקשוקה (30 שקל), שהייתה פשוטה וטעימה. אין ספק שעוד נשוב למקום הזה.
* אשת חיל, שינקין 48, גבעתיים; הביקורת המלאה – בערוץ האוכל של ynet
