נתניהו נסע לבד, שהה 40 שעות בוושינגטון וחזר לבד. לא צריך להיות זבוב על הקיר בבית הלבן כדי להגיע למסקנות הבאות: הוא לא שיכנע את טראמפ להצית אש באזור שלנו. הנשיא, לפי שעה, מעדיף לגמור עם האייתוללות בהסכם. בלי מלחמה. אצלנו אין אופוזיציה, אבל למזלנו יש את הסעודים, הטורקים ושכנים אחרים אשר מסבירים לטראמפ שמלחמה תוביל לכאוס ואין שום ביטחון שהפלת המשטר הנוכחי באיראן תוביל לדמוקרטיה. הודות לכך אולי נינצל מתוהו ובוהו שבמסגרתו נשלם מחירים כבדים. ועוד משהו: מי שלא תיכנן את היום שאחרי שנתיים של מלחמה עם מחירים מזוויעים, ימשיך לחיות עם חמאס מעודכן. ואל תגידו שלא אמרנו לכם.
ב-20 בדצמבר 1981, אחרי שארה"ב הודיעה על השעיית מזכר ההבנה עם ישראל וביטול רכש ביטחוני ב-300 מיליון דולר במחאה על החלת החוק הישראלי על רמת-הגולן, זימן ראש הממשלה מנחם בגין את השגריר סמואל לואיס למעונו והודיע לו בלשון חריפה: "איננו וסלים שלכם, איננו רפובליקת בננות". נזכרתי באירוע הזה כששמעתי על ההתנפלות של טראמפ על הנשיא הרצוג, שעדיין לא נענה לדרישה שלו לחון את נתניהו. ואני שואל: מי יאמר לטראמפ שיתבייש? איך הוא מעז להתערב בענייני המדינה שלנו? אך אצלנו אין קול ואין עונה. רפובליקה של בננות.
למי מאיתנו אין חבר או קרוב משפחה שמשרת בכוחות הביטחון ואנחנו רואים בו דמות לחיקוי ולהערכה? כנראה שרק לנתניהו, שהחליט להימלט ולטשטש את האחריות שלו לאסון אוקטובר והמציא גרסה שעיקרה הטלת האחריות על לוחמי החירות שלנו בשב"כ ובמערכת הביטחון. אין לו אלוהים. אבל לא יעזור לו. גם אם זה ייקח זמן, נתניהו ישלם על אחריותו. ואם דוד זיני ימשיך לא לגעת בנושא ויבחר לשתוק, פרצופו האמיתי ייחשף לאור השמש.
הדברים שאמר אהוד ברק על העלייה מצפון אפריקה וממדינות ערב הם דברי בלע וחרפה. ההסברים שלו הם בבחינת חטא על פשע. זאת ועוד: "גרנו אצל ג'פרי אפשטיין באחת מדירותיו בניו-יורק בימים שהייתי אדם פרטי", הסביר. מר ברק, אתה לא אדם פרטי. לאדם פרטי אין מאבטחים מטעם המדינה. אתה לא אדם פרטי מהיום שקיבלת דרגת אלוף. ואם אתה אדם פרטי עכשיו, הנה הצעה: תישאר אדם פרטי ותימנע מכל הופעה והצהרה בענייני המדינה. זה גם יועיל לסיכוי להחליף את הממשלה הרעה הזאת.
בטקס הזכייה בפרס נובל לספרות לשנת 1993 נשאה טוני מוריסון, הסופרת האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בתואר, נאום על השפה ככלי עיצוב של המציאות, הזיכרון וההתנגדות לדיכוי. "כשאנחנו עוסקים בשפה, זו כנראה אמת מידה לחיינו", אמרה, “שפה מדכאת לא רק מייצגת אלימות – היא אלימות. היא לא רק מייצגת את מגבלות הידע – היא מגבילה את הידע". זאת ועוד: "חיוניותה של השפה היא ביכולתה לשרטט את חייהם הממשיים, המדומיינים והאפשריים של דובריה, קוראיה וכותביה. היא נעה תמיד אל עבר המקום שבו עשויה לשכון המשמעות".
לתשומת ליבך אהוד ברק.
אצלנו אין אופוזיציה, אבל למזלנו יש את הסעודים, הטורקים ושכנים אחרים אשר מסבירים לטראמפ שמלחמה תוביל לכאוס ואין שום ביטחון שהפלת המשטר הנוכחי באיראן תוביל לדמוקרטיה
