בשנת 2008 ערך פרופ' ג'וליאן לף ניסוי עבור אנשים עם הפרעת סכיזופרניה. הוא הקים אווטאר שמדמה את הקולות העוינים שמדברים איתם בראש. האווטאר הפך לישות שאפשר לראות כדי להביס. בהתחלה הוא העליב את המטופל, בדיוק כמו שקורה בהזיות תחת התקף. אחר כך נכנע לו כששמע שהוא לא מקשיב יותר. התוצאות דיווחו שהקולות הפכו פחות תדירים, מפחידים ובמקרים מסוימים, הם נעלמו לגמרי. יותר קל להילחם באויב כשיש לו פנים וקול.
נבט מזור בן ה-34 הוא אוטיסט והיוצר של "גיים צ'יינג'ר". סדרת דוקו בעלת ארבעה פרקים. זו סדרה שונה מאוד. מסע בניסיון להבין איך להיות אדם נורמלי. מה מותר להגיד לאנשים ומה אסור. איך מנחמים אותם. דואגים להם. איך מרגישים.
במשך שנים הוא ניסה להסתיר את האוטיזם, מצא מפלט במשחקי וידיאו עם משתתפים אמיתיים, ורק דרכם הצליח לפרש את המציאות. במהלך הפרקים פוגש מזור אנשים שהרגישו שמשחקי וידיאו הצילו גם אותם. שגיא שאיבד תינוק בלידה שקטה ומצא משחק דומה שעזר לו לפרק את הנשמה. אישה שחלתה בסרטן ולא תוכל להביא עוד ילד למדה לסמוך על אווטאר שמדמה פונדקאית. יהודה הטייס שאוהב לשחק בסימלטור טיסה כי בעיות בריאותיות מונעות ממנו לעלות לשמיים.
יש אנשים שחיים את חייהם עד שמגיעה הטראומה שהופכת אותם. ואז יש להם נקודת מוצא להיאחז בה. הם יודעים מה היו ומה הפכו להיות. הכמיהה מעוגנת בזיכרונות ובתחושות, והידיעה שיש יכולת פנימית להיות שמח. למזור אין נקודה כזו. המציאות מסובכת. אין בה סדר. לא באנשים ולא בטבע. אפשר למשל להשיג אבוקודו וענבים כל השנה. פירות וירקות כבר לא מגדירים חורף וקיץ. הם השתחררו מתנאים לבשלות. וכשהם כאן בכל העונות נוצר כאוס במקום שגרה ולפעמים בעיה בטעם.
נבט מזור, שם של גיבור עם תקווה וטרגדיה, הבין שהניסיון להיות נורמלי לא צריך להיות הכחדה של עצמו. שהתחפושת גובה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת. הסדרה נשענת כולה על אינסוף קסם שיש בתוכו. ביכולת להגדיר אמת בכל רגע. אם הוא בוטח במישהו יהיה לו נוח לדפוק לידו את הראש בקיר. כשהוא בהתקף חרדה הוא יבקש לחזור לדבר אחרי שהוא יסתיים.
צריך הרבה מאוד כוח לדעת שתוכל לסמוך על עצמך כשאתה נולד לתוך מצב שמסמן אותך מול אנשים. "אין לי מושג איך להפסיק לוותר על עצמי", הוא אומר לחברתו הטובה נועה. קשה מאוד ללמוד להפסיק לרצות את מי שמסביבו גם אם לא יאהבו אותו יותר.
הפחד הכי גדול היה שהאוטיזם יגמור לו על החופש ועל יכולת הבחירה. אבל החופש האמיתי בחיים לא פתוח לאף אחד באמת. הוא רחב וגמיש אבל בסופו סורגים. החיפוש הוא בכלל אחרי אנחת הרווחה שפולטים כשמבינים שאנחנו לא לבד. שיש בדיוק כמוך. בזה מזור ניצח.
בקטנה
במהלך הראיון של ארבל יהוד ואריאל קוניו ב"אולפן שישי" סיפרה יהוד על הפגיעות המיניות שעברה ואיך ניסתה לשים קץ לחייה. כדאי לזכור שלפי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הממשלה ידעה בזמן אמת מה עובר על הנשים בשבי. ובכל זאת, ההתעסקות המהותית של הממשלה היא בשינוי סמנטי לאירועי 7 באוקטובר: לא "טבח" אלא "פגיעות". יכול להיות שלא רחוק היום שבו "חטופים" יהפכו ל"חובבי מרחבים סגורים" ו"ממשלה" ל"אוסף של מוקיונים".
