כשמרקו רוביו, מזכיר המדינה האמריקאי, ירד מהבמה לאחר הנאום שלו בוועידת מינכן לביטחון, הוא זכה למחיאות כפיים סוערות מקהל שהיה מורכב ברובו מאירופאים. זה קרה למרות שרוביו לא הזכיר בנאום שלו את סין, האיום הכלכלי הגדול ביותר על אירופה, או את רוסיה, האיום הביטחוני הגדול ביותר על האיחוד. רוביו ביקר את "כת האקלים" ומדיניות ההגירה הבלתי מבוקרת וטען כי הן הורסות את הכלכלה, המורשת וההיסטוריה של המערב, התריע מפני הגבלת חופש הדעה והדיבור באירופה, הדגיש את הלאומיות על פני הגלובליות, והבהיר שזה לא מצב שאמריקה תמשיך להסכים להשלים איתו. ועידת מינכן היא ועידה שנתית בינלאומית לענייני ביטחון לאומי הנערכת מדי שנה כבר עשרות שנים.
מחיאות הכפיים לרוביו
יש כמה סיבות למחיאות הכפיים שלהן זכה רוביו למרות דבריו. קודם כל, לעומת הנאום של סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס באותו חדר לפני שנה, זה היה נאום דיפלומטי ולא תוקפני. מפייס ולא מפלג. רוביו אמר כי "ארצות-הברית תמיד תחשיב את עצמה לילד של אירופה", כשהוא מדגיש את ההיסטוריה המשותפת לשתי היבשות. "אנחנו מחזירים את השליטה למערב ואנחנו יכולים לעשות זאת לבד, אבל נשמח לעשות את זה עם האירופאים. איננו מעוניינים בגירושים, אלא בלהחיות מחדש ידידות וברית עתיקה".
"רוביו ביקש ממדינות האיחוד צייתנות, רק במתק שפתיים", אמר לי איש ביטחון גרמני שנכח בנאום. "ההרגשה הייתה כי הנאום של ואנס בשנה שעברה ריכך אותנו להכי גרוע. הגענו עם ציפיות מאוד נמוכות, וכשרוביו סיים לנאום, אנשים אמרו תודה שאף אחד לא הכניס להם אגרוף לפרצוף. ההרגשה הייתה שוואנס אמר לנו שאנחנו האויב שלו, רוביו רק אמר שאנחנו כבר לא חברים".
יום לפני כן, נאם קנצלר גרמניה פרידריך מרץ נאום שבחלקו צידד באמריקה, ובחלקו יצא נגדה. "אף אחד לא הכריח את אירופה להיות תלויה באמריקה כל כך הרבה ובמשך זמן רב כל כך", אמר מרץ שהידהד את הדרישה האמריקאית מאירופה לפתח יותר עצמאות, בעיקר בנושאי הביטחון וההגנה על היבשת. "אנחנו עדיין נהיה תלויים באמריקה, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך עליה יותר".
מרץ ביקר את ממשל טראמפ
מרץ, מנהיג המדינה הגדולה ביותר באיחוד, ביקר את ממשל טראמפ וטען כי "מלחמת התרבות שעליה הכריז ממשל טראמפ אינה המלחמה שלנו. אנחנו יודעים מההיסטוריה שלנו כי עולם שבו שולט רק כוח, הוא עולם אפל מאוד, ואנחנו תומכים בהסכמי אקלים וארגונים בינלאומיים כדי לפתור בעיות גלובליות". מצד שני, מרץ שוב הדגיש את השאיפה של גרמניה להשקעות גדולות יותר בביטחון ולהפיכתו של הצבא הגרמני לצבא הקונבנציונלי הגדול והחזק ביותר ביבשת.
התחושה בפוליטיקה ובתקשורת האירופית היא שהוועידה היא נקודת מפנה דרמטית ביחסים בין ארצות-הברית לאיחוד האירופי. הרבה מים עכורים עברו בין הנאום של ואנס לזה של רוביו: גרינלנד, מסחר, המשא ומתן עם רוסיה, ההכרזות שלפיהן אירופה מוחקת את הציוויליזציה של עצמה. מבחינות רבות, אירופה החלה לעכל את אמריקה החדשה, והיא מתייחסת אליה במדיניות של ניהול סיכונים, כפי שהיא מתייחסת לסין ורוסיה. זה גם מסביר את הייצוג הגדול של פוליטיקאים מהאגף היותר קיצוני של המפלגה הדמוקרטית האמריקאית לפאנלים בוועידה. מצד שני, בעוד ואנס טען, בנאום מלחמה היישר מדפיו של הימין הקיצוני, כי אירופה היא איום גדול יותר לעצמה מאשר איומים חיצוניים מצד רוסיה וסין, הרי שרוביו קרא לאיחוד של התרבות, הדת, הציוויליזציה וההיסטוריה המערבית.
"קשה לי לקבל את הביקורת של מזכיר המדינה רוביו על חופש הדיבור והדעה באירופה", אמרה קאיה קאלאס, הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ וביטחון. "אני חושבת שזה נאום שנועד לאוזניים של הבוחרים שלו שאצלם זה באופנה לבקר את אירופה. אירופה הווקיסטית והדקדנטית אינה מאוימת בסוף הציוויליזציה שלה. אבל אני גם מעודדת מהנאום שלו שהבהיר ששתי היבשות עדיין שזורות זו בזו".
