בסוף השבוע תפגוש נבחרת ישראל את קפריסין פעמיים במסגרת מוקדמות הגביע העולמי בכדורסל, הידוע גם כמונדובאסקט. זמן טוב להיזכר בשתי ההופעות של הנבחרת שלנו במעמד הרם הזה, ב-1954 וב-1986, ובעיקר בעלייה הדרמטית שלה לטורניר השני שנערך בספרד.
אבל נתחיל בהתחלה. הופעת הבכורה לא דרשה טורניר מוקדמות. זו הייתה הפעם השנייה בלבד שבה התקיימה האליפות, ומי שבכלל החליטו על השתתפות ישראל הם המארגנים בברזיל. כתוצאה מהזמנת ישראל לאליפות, מצרים – שכבר שובצה למשחקים – החליטה לפרוש מהם. מדינת ישראל הייתה בתחילת דרכה וגם נבחרת הכדורסל עשתה את צעדיה הראשונים בזירה הבינלאומית. המאמן היה יעקב שאלתיאל ובסגל השחקנים היו הרבה שמות נוצצים: הקפטן אברהם שניאור, העולה החדש (שלוש שנים בארץ) רלף קליין, זכריה עופרי, פרדי כהן, מרסל חפץ, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" וינר, מוסא דניאל (אבא של מוטי), דני ארז, ראובן פכר, ישראל טוויל ועזרי לובושיץ.
המרקאנה היה שמור לכדורגל, אבל ישראל זכתה לשחק במרקאנזיניו, האולם שניצב בסמוך לאצטדיון האגדי והכיל 25 אלף מקומות. זה נפתח בהפסד מאכזב לפורמוזה (כיום טייוואן), 49:45, אבל במשחק השני 21 נקודות של שניאור הובילו את ישראל ל-49:55 על צ'ילה ולכרטיס לשלב הבא. היריבות בבית הגמר, שכלל שמונה נבחרות מתוך ה-12, היו כבר ברמה אחרת. ישראל השיגה 45:48 פנטסטי בהארכה על צרפת, אבל הפסידה ביתר משחקיה מול קנדה, ברזיל, הפיליפינים, אורוגוואי, ארה"ב ושוב פורמוזה. השורה התחתונה: מקום שמיני בעולם. לא רע בכלל.
הרחובות התרוקנו
באליפות הבאה, שנערכה 32 שנה מאוחר יותר בספרד, ישראל טיפסה שלב אחד בדירוג - והיא גם הגיעה אליה בלי טובות ובלי פרוטקציה, אלא בתום טורניר מוקדמות מורט עצבים. ישראל גברה במשחקים כפולים על אנגליה ושווייץ, אבל ידעה שהיריבה האמיתית על הכרטיס הבודד לאליפות היא סגנית אלופת אירופה צ'כוסלובקיה. בברטיסלבה ספגה הנבחרת 97:75 מהדהד, אבל ההפסד המפתיע של הצ'כים לאנגליה טרף את הקלפים, וב-13 בפברואר 1986 הם הגיעו לקרב ראש בראש נגד ישראל ביד אליהו. המנצחת זוכה בכרטיס לספרד, ולא משנה ההפרש.
לפני המשחק עסקו הכותרות בדרישות של שחקני ישראל למענקי עלייה במקרה של ניצחון. רחובות המדינה התרוקנו בזמן המשחק, וכל מי שלא הצליח להשיג כרטיס (30 שקל עלה מקום ישיבה מאחורי הסל) התיישב מול הטלוויזיה. ראש הממשלה שמעון פרס ירד ללחוץ את ידי השחקנים של שתי הנבחרות, עורר חיוכים כשהתעניין בגובהו של הענק הצ'כי ייז'י אוקאץ' (2.16 מטר) והרביץ ציונות במיקי ברקוביץ' וחבריו. יחד איתו שיחקו בנבחרת בין היתר דורון ג'מצ'י, ישראל אלימלך, שפתח בחמישייה במקום מוטי ארואסטי הפצוע, האווי לאסוף, והשינוי הגדול לקראת המשחק היה הצטרפותו של המתאזרח לבאן מרסר, שעדיין לא היה רשאי לשחק בהפסד בברטיסלבה.
זה היה משחק צמוד, שבו היתרון עבר מצד לצד, והכל התנקז לרגעי הסיום. 15 שניות לבאזר, במצב של 90:90, הצ'כים איבדו את הכדור ומאמן ישראל צביקה שרף לקח פסק זמן. גיבור המשחק עד אותו רגע היה ג'מצ'י, שהפציץ 33 נקודות, אבל שרף החליט לשים את הכדור בהתקפה האחרונה בידיים של הווינר האולטימטיבי שלו - מ.י.ק.י - שקבע 90:92 היסטורי. ברקוביץ' נזכר לימים: "התכנון היה שאני אקבל את הכדור מהרכז שלנו שיקבל אותו מהוצאת החוץ, אחרי שאתפנה לזריקה. צביקה תיכנן שאקבל את הכדור בפינה הטובה שלי, ממנה ניצחתי בעבר אין-ספור קבוצות ונבחרות. זרקתי, וכשהכדור היה באוויר הלב שלי דפק חזק - עד שנכנס. היינו מאושרים עד השמיים".
גם שרף זוכר עדיין את אותו פסק זמן מכריע, ואם הוא היה שוכח - יש מי שיזכיר לו. "עד היום שולחים לי את הטיים-אאוט האחרון עם הסל של מיקי", סיפר השבוע. "מאמן עושה הימורים, לא תמיד זה מצליח, אבל את הטיים-אאוט הזה שידרו אחר כך בשידורים חוזרים הלוך ושוב בערוץ 1, שהיה אז היחידי. מדי פעם אנשים מוצאים את הקטע המיתולוגי הזה ושולחים לי בווטסאפים ובפייסבוק. לקחו את הקליפ של הביצוע וחיברו אותו עם הקליפ של ההוראות שנתתי בפסק זמן, זה רץ אז בכל הארץ, וגם היום עוד חוזרים אליו. הייתה שמחה גדולה ואמיתית בסיום המשחק, בלי קשר לבונוסים שדובר עליהם. היום מסתכלים על ההישג הזה אפילו יותר, כי מאז לא הגענו לאליפות עולם".
על הראש של גאליס
המשחק הזה היה רק פתיח לאליפות עולם נפלאה מבחינת ישראל. לרשותם של שרף ועוזרו מוישל'ה ויינקרנץ עמדו גם דורון שפע, חן ליפין, ארי רוזנברג, מוטי דניאל (שסגר מעגל אחרי הופעת אביו באליפות הראשונה), עופר יעקבי ועדי גורדון. ישראל סיימה את הבית המוקדם במקום השני, רק אחרי ברית-המועצות האימתנית, עם ניצחונות על אורוגוואי, אנגולה, שהייתה עמוסת כישרונות, ובבית חצי הגמר הוסיפה 79:82 נפלא על יוון של גאליס וינאקיס, מול הפסדים לספרד וברזיל. אחרי הפסד לאיטליה במשחקי הדירוג, הסיפור הסתיים בניצחון 84:97 על קנדה, שהציב את הנבחרת במקום השביעי.
שרף, שאימן במקביל גם את מכבי ת"א, נזכר: "כשחזרנו לארץ שמלוק (שמואל מחרובסקי) הגדול, שהיה מנהל הקבוצה, אמר לי: 'שמע, תפרוש בשיא כי ב-40 השנה הקרובות לא יגיעו לאליפות העולם' - והוא צדק".
אז הנה, עברו 40 שנה, יש סיכוי שהפעם זה יקרה שוב?
"כמו אז, גם היום יש דור זהב. בעיקר דני אבדיה שעם השחקנים שסביבו - רומן סורקין, ים מדר, תומר גינת וכל החבורה הזאת – צריכים לשאוף ולהביא אותנו לאליפות עולם. נאחל להם ונקווה".
מה הם עושים היום | נבחרת ישראל בכדורסל מנסה כבר 40 שנה לחזור לאליפות העולם, אולי הפעם זה יקרה. צביקה שרף, שהיה אז בן 34, חזר בהמשך לשתי קדנציות נוספות בנבחרת, כל אחת של ארבע שנים. מיקי ברקוביץ' שיחק עוד שנה בנבחרת והוביל אותה למקום ה-11 באליפות אירופה. פרש ממשחק ב-1995 וקיבל לפני שנתיים את פרס ישראל
