יותר משנתיים אחרי הטבח, הותר לפרסום באישור הצנזורה כי הקוד של מחבלי חמאס ליציאה למתקפת 7 באוקטובר היה אימוג'ים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה חמאס השתמש ברצף אימוג'ים. בעבר הוא השתמש בכך פעמיים — שבעקבותיהן לא החלו מתקפות טרור.
האימוג'ים המסוכמים הועברו באפליקציית מסרים והיו קוד ההפעלה להגעה של הפעילים לנקודות איסוף לטובת יציאה למתקפה, וכן להצטיידות בסימים ישראלים. ב-21:00 בערב 6 באוקטובר נדלקו ברצועת עזה כמה עשרות כרטיסי סים, חלקם ישראליים. שב"כ זיהה זאת ועדכן בהודעת וואטסאפ את אמ"ן, שהודיע על כך לפיקוד דרום. אז החל דיון ראשוני שנמשך עד 23:30 בין גורמי המודיעין על הסיבה האפשרית, שבו צוין שהדבר מתרחש ברצועה אחת לכמה שבועות.
בהמשך התקבלו אינדיקציות על סימנים ל"תזוזות" בחמאס. באמ"ן נתנו אז הסבר מרגיע, ולפיו חמאס חושש מחיסול ישראלי בשבוע הבא. בהמשך זוהתה חריגה מקומית במערך הרקטי של חמאס. בדיעבד התברר כי מפקדי חוליות ראשונות בנוחבה כבר נערכו בעמדות נסתרות באיזור הגבול.
שלוש ההחלטות שהתקבלו: 1. לבקש מחיל האוויר לקצר חלק מהכוננויות ולעלות דריכות בכיפת ברזל בדרום. 2. להחזיר מהבית חלק מהמפקדים. 3. להגביר לקראת הבוקר את המעקב באמצעות שני כטמ"מים שנבקש מחיל האוויר.
ב-3:00 בלילה חיל האוויר קיבל את הדרישות ונערך להסיט כטמ"מ אוסף ותוקף לעזה. לבקשת פיקוד דרום העביר חיל האוויר גם מסוק קרב מכוננות רחוקה יותר לבסיס רמון, שבמרחק 20 דקות מעזה. בחלוף דקות עודכנו בהתרחשות גם בכירים באמ"ן. תמימות דעים הייתה אז אצל כולם: לא מדובר בצבר מידע שמצדיק אפילו התרעה בדרג הנמוך ביותר, אבל כזה שמצדיק לדרוך את הכוחות בשטח ואולי לתגבר אותם מעט.
