בכל הקשור לדרמה ולמשחקים צמודים, שני חצאי גמר גביע המדינה בכדורסל לגמרי סיפקו את הסחורה ונתנו הרבה תיאבון לקראת הגמר בחמישי. מכבי ת"א התגברה על פציעות, שלפה מהנפתלין את ג'ף דאוטין ג'וניור, קיבלה את ג'ימי קלארק ונהנתה מעוד יום נהדר של רומן סורקין בדרך לניצחון על הפועל ירושלים. בני הרצליה, שפיגרה במשך כל הערב מול הפועל העמק, התעוררה בשתי הדקות האחרונות, שבמהלכן רצה 2:14 בדרך להופעה שישית בתולדותיה במעמד (שלוש מהן כבני השרון).
אז איך ייראה הגמר? למרות חסרונם של לוני ווקר, איפה לונדברג וטי-ג'יי ליף, מכבי מגיעה כפייבוריטית ועדיין עם סגל עמוק יותר, אבל המומנטום הנהדר שבו נמצאת הרצליה (תשעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות) והכישרון הרב שיש באמתחתה בהחלט צריך להדיר שינה מעיני עודד קטש. במרוצת השנים, הרצליה עשתה לא מעט צרות למכבי ת"א, במיוחד בגביע. זה התחיל ב-1992/93 כשהחבורה מהשרון הדיחה אותם ברבע הגמר (בשני משחקים!), נמשך בחצי הגמר ב-1995 בדרך לזכייה היסטורית עם ניצחון בגמר על הפועל חולון, וקרה שוב ב-2007 כשהכחולים-לבנים שוב עשו זאת לתל-אביבים בחצי הגמר (רק כדי להפסיד בגמר לירושלים).
מקצועית, להרצליה יש סגל קצר יותר, בדגש על הישראלים, אך יש לה כוח אש לא מבוטל גם בקו האחורי (מקס היידיגר ואלייז'ה סטיוארט) ובעיקר בעמדות הפנים, שם יש לה יתרון בכל הנוגע למאסה (צ'ינאנו אונואקו שנמצא בעונה נפלאה וגם די-ג'יי ברנס עב הבשר). למכבי יש יתרון בגזרת האתלטיות, העומק, האפשרות לשחק עם חמישיות מגוונות וגם הניסיון על הקווים.
אז נכון שבמבחינת מכבי נראה שהמכשולים הגדולים ביותר שעמדו בינה לבין זכייה שנייה ברציפות כבר הוסרו (הפועל ת"א וירושלים), אך הרצליה, שמגיעה בכושר נפלא ועדיין לא הפסידה ב-2026, הוכיחה גם בעבר וגם בעונה שהגביע הוא מפעל שתפור למידותיה, ולא מן הנמנע שנראה את הכחולים חוגגים זכייה שלישית בהיסטוריה.
