בעשורים האחרונים התקבע בשיח הציבורי ביטוי קצר וחריף: "אין משטרה". הוא שימש תמצית של חוויה אזרחית רווחת – היעדר שירות אפקטיבי מול כל מכה עבריינית. מי שביתו נפרץ, למשל, ידע כי הסיכוי לפענוח נמוך עד אפסי; השוטר יוזמן בעיקר ל"פרוצדורה", כדי לספק מסמך לחברת הביטוח. תחושת הנטישה לא הייתה תיאורטית, אלא מציאות יומיומית.
כעת, שני הליכים נפיצים בבג"ץ, הממותגים תחת הכותרת "משבר חוקתי", מציפים שאלה דומה מזווית אחרת: גבולות סמכותו של בית המשפט העליון מול גבולות סמכותם של שרים המופקדים על שירות לציבור. שופטי העליון מאותתים כי אינם מבקשים להסיג גבול, אלא למלא את ייעודם – הגנה על זכויות יסוד: חיים, גוף, חופש ביטוי וחופש תנועה. מנגד, נדמה שהשרים שאליהם מכוונות העתירות דווקא מבקשים לייצר עימות חוקתי וכאוס, שיצדיקו מהלכים משטריים רחבים יותר.
כך או כך, בתוך המערבולת הפוליטית, כנראה שהביטחון האישי והשירות לאזרח יכולים לחכות.
1 צפייה בגלריה
מימין: לוין. פוזיציה לא פשוטה, כנפי־שטייניץ. תחת העומס, בן גביר. מאבק סמכויות
(צילומים: אלכס קולומויסקי, אתר הרשות השופטת)
*
העתירה הראשונה דורשת מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפטר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. לטענת העותרים והיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, התערבות השר במינויים ובהנחיות לשוטרים חרגה מן המותר ומהווה סכנה לדמוקרטיה. העתירה השנייה מופנית כלפי שר המשפטים, יריב לוין, המסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים למרות מחסור בכ-50 שופטים – בהם ארבעה בעליון – שיכפיל את עצמו עד לסוף השנה. על רקע האפשרות הממשית של הכרזה קרובה על בחירות שיביאו לפיזור הוועדה, גוברת הדחיפות.
בשני ההליכים הוצאו צווים: נתניהו נדרש לנמק מדוע לא יורה על העברת בן גביר מתפקידו; לוין נדרש להסביר מדוע אינו מכנס את הוועדה. בינתיים, עוד טרם הוגשה תשובתו המלאה, רמז לוין בכנס ימין כי אינו בטוח שיציית גם לפסיקה סופית של בג"ץ שתחייב את כינוס הוועדה – אמירה שמעמיקה את צילו של עימות חוקתי.
בהרכב הדן בוועדה לבחירת שופטים יושבים שופטי העליון עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ ואלכס שטיין – שאינם חברי הוועדה. בעתירות הנוגעות למערכת השיפוט מרחף תדיר חשש מניגוד עניינים: שופטי העליון עומדים בראש הפירמידה השיפוטית, ונשיאם, יצחק עמית, ושניים מעמיתיהם, חברים בוועדה. שלא לדבר על כך שהם אישית מרגישים את העומס הכבד של ההתדיינויות גם בעליון, המתפקד כיום בכשני-שלישים מהרכבו הקבוע.
לאור זאת, בדיון האחרון בנושא, שהתקיים לפני שבוע, ניכרה תזוזה ממחלוקת עקרונית על היקף סמכות השר אל נושא קונקרטי: פגיעה בשירות לאזרח. בדרך זו, הועמד לוין בפוזיציה לא פשוטה. "לוין מבקש לשלוט כליל בבחירת השופטים ולכרוך דילים על שופטי שלום ומחוזי עם בחירת שופטים לעליון", טוען משפטן בכיר, "וכך, בשם 'החזרת המשילות' שותקה המערכת כולה".
עד לפני שנה, כאשר לוין עוד הכיר במ"מ הנשיא דאז, עוזי פוגלמן, כראש המערכת, נבחרו כ-200 שופטים לכל הערכאות – כרבע מן המצבה. כעת המחסור מחריף. עו"ד ציון אמיר, המייצג את לוין בבג"ץ, טען: "המערכת אינה קורסת. הוא כבר מינה 200 שופטים". אך המציאות בשטח מספרת סיפור אחר. במזכר פנימי כתב נשיא בית משפט השלום במחוז המרכז, מנחם מזרחי, לשופטיו: "ראיתי את פנייתן של כבוד השופטות בנוגע למצוקת מועדי הוכחות בתיקים פליליים. לפיכך אני מציע כי במקרים שיש צורך בקביעת מועד דחוף בתיק פלילי, ייקבע דיון בתיקי נזיקין שיידחו לשנת 2027". המשמעות: השמיכה קצרה, אז אדם שנפגע (גופנית, נפשית או רכושית) בגלל רשלנות למשל, יצטרך לחכות עוד שנה לפחות. בדוגמה אחרת, בשל העומס, הכרעת הדין בתיק תקיפה ואיומים בין בני זוג שהוגש במאי 2024 (לפני יותר משנה וחצי), שהייתה אמורה להינתן השבוע, נדחתה בעוד חודשיים.
ברקע מרחפת גם אי-ההכרה מצד לוין בנשיאותו של השופט עמית, שאחד מסממניה הקשים הוא שלא מתקיימות ביניהם ישיבות עבודה שנועדו לתאם בין השאר בחירת וקידום שופטים. לוין מציב את בחירת נציגיו לעליון – ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי – כתנאי לכינוס הוועדה. מאחורי הקלעים הושגו בינתיים הסכמות לגבי מינוי עורכי דין לשופטים או קידום שופטי שלום, בתיווכו של מנהל בתי המשפט, צחי עוזיאל, הנהנה מאמון שני הצדדים.
"שר המשפטים מחזיק את הציבור כבן ערובה מבחינת השירות המשפטי היומיומי", טוען משפטן בכיר, "ועתה הוא מאיים שלא יכבד את פסיקת בג"ץ בעניינו". במקביל, בג"ץ נדרש להתערבות השר בן גביר במערך המשטרתי. "השר מצוי במאבק להשליט סמכויות, שאין לו, לגבי מינויים", אומר שופט עליון בדימוס. "המפכ"ל הקודם קובי שבתאי חשף שבן גביר הפעיל קצינים בכירים מתחת לאפו, תוך שבירת היררכיה שהיא לב ליבו של ארגון כמו משטרה. כל זה כשחוויית קריסת האכיפה מורגשת בחזיתות רבות: בחברה הערבית, מול סרבני גיוס ובהפגנות חרדים, במגרשי הכדורגל ומול ארגוני הפשיעה ודורשי הפרוטקשן".
*
בסופו של יום, בשני התיקים יידרש בית המשפט העליון להכריע תחת איום מפורש על עצמאותו וסמכויותיו. "כשבית המשפט בולם צעדים הרסניים לדמוקרטיה ולביטחון האישי, הוא לא חורג מסמכות והוא לא 'אקטיביסט'. ההפך – זו חובתו הבסיסית", אומר גורם משפטי בכיר.
"ברור ששופטי העליון אותתו שלא ייתכן שהשיקול הפוליטי גובר על השליחות למען האזרח", מסביר השופט בדימוס. "שר מחזיק בידיו כוח אדיר המשפיע יום-יום על הציבור. דווקא שני שרים הממונים על אכיפת החוק, האמורים להעניק ביטחון אישי לאזרח, נמנעים מלהעניק את הביטחון הזה ומציבים בעדיפות ראשונה שיקולים פוליטיים ופופוליסטיים".
בין אם ייקבע שהשרים חרגו מסמכותם ובין אם לאו, המבחן אינו רטורי אלא אזרחי: האם המדינה מספקת ביטחון אישי ושירות משפטי ראוי. מאחורי הכותרות על "משבר חוקתי" ניצב אזרח המבקש דבר פשוט בהרבה – שהחוק ייאכף, שהתיק יישמע בזמן, ושזכויותיו לא יהיו בנות ערובה במאבק פוליטי.
