עונש מוות למוסר / למרות שמילא תפקיד מפתח ברגע מכונן בתולדות האומה, שלום נגר ז"ל נותר מוכר למעטים. הוא נולד בתימן, התייתם מהוריו בגיל שבו רובנו לא זזים מהם סנטימטר ועלה לישראל עם קום המדינה, שירת בצנחנים והלך לעבוד בשירות בתי הסוהר. איש צעיר במדינה צעירה, שבלילה אחד בשנת 1962 חייו השתנו לנצח.
נגר היה זה שנבחר, בהגרלה, לבצע את גזר הדין של אדולף אייכמן, בפעם הראשונה והאחרונה שעונש המוות יצא לפועל בישראל. 30 שנה שמו נשמר בסוד, ורק לאחר מכן התברר שאפילו ההרג החוקי של חלאת המין האנושי נושא בחובו השלכות נפשיות כבדות. ב-2010 הוא עמד במרכז הסרט "התליין" של נטעלי בראון ואביגיל שפרבר, וניכר כאדם חביב, טוב לב ומצחיק, שכל הווייתו הוגדרה בגלל פעולה שלא רצה לבצע והטביעה בו חותם. בנובמבר 2024 הלך לעולמו, ובכתבות לזכרו לא ניתן היה להימלט מהצלקות שנותרו בו גם לאחר שבירך על הזכות להשתתף ב"מחיית זכר עמלק".
אם יאושר חוק עונש מוות למחבלים, ודאי במתכונתו הנוכחית והקיצונית להדהים - אפילו ראש הממשלה מבקש תיקונים, כפי שנחשף השבוע ב-ynet - הסיפור של נגר עתיד לחזור על עצמו גם במקרים הרבה פחות מובהקים מאשר עשיית צדק בנאצי מגה-בכיר. התנאים הנדרשים כרגע בהצעה שתקל על המדינה לשלול מאדם את חייו - אופציה שקיימת גם כיום באופן הרבה יותר נוקשה - אמורים לזעזע גם את אלה שחושבים שמדובר ברעיון מוסרי עקרונית: לפי ההצעה, למשל, לשופטים אין בכלל שיקול דעת במקרה של מחבל מהגדה המערבית, אבל כן במקרה של אזרח או תושב ישראלי (אפרטהייד, מישהו?). כמו כן לא ניתן לערער על העונש (רק על ההרשעה) וגזר הדין חייב להתבצע בתוך 90 יום. אה, ואין צורך בהכרעה פה אחד, כשבבית הדין הצבאי יוכלו לשפוט קצינים כבר מדרגת סגן אלוף. עכשיו ברור למה אפילו נציב שב"ס, מקורב המקורבים לשר איתמר בן גביר, נשמע מסויג כפי שפורסם ב"הארץ": חוק כזה לא רק יפגע נפשית בסוהרים שיופקדו על עונש המוות, אלא גם יהפוך אותם לפושעי מלחמה.
אלא שאפילו התועלת המדוברת ל"הרתעה" מוטלת בספק. אחרי שנציג השב"כ הודיע שהארגון "תומך בהצעת החוק ובתנאי שהוא לא יהיה עונש חובה", ביקש ח"כ גלעד קריב (מהיהודים הבודדים באופוזיציה שמעיזים לצאת נגד הצעה די פופולרית) את עבודת המטה שסייעה לשב"כ להפוך את עמדתו המסורתית. בכל זאת, מדובר בדרמה ורצוי שתתבסס על דיון מקצועי מקיף. עד לרגע זה, כשהחוק נמצא ערב אישור בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, המידע לא נמסר. אולי מבחינת השב"כ זאת דווקא קומדיה. אבל שלום נגר לא צחק כשנדרש להוריד את גופתו של אייכמן מהחבל. "הרגשתי כאילו מלאך המוות בא לקחת גם אותי", סיפר.
אם זה תלוי בבן גביר וחייליו, הוא יבוא לבקר עוד הרבה.
חנינה לבנה / צעקות
וקללות
זאת לא הצגה
טראמפ מתעצבן
"תיתן חנינה!"
והרצוג שבוי
מבויש עד אימה
אין לחזור לאחור
רק תחתום בפינה
ביבי צוחק
הוא בכלל לא ידע
בוקר חדש, חדש
מדינה ריבונית
מגיעה לתחתית
(על פי "חתונה לבנה" של שלום חנוך)
אפוקליפסה מאז ולתמיד / בימים שבהם האפוקליפסה לא באה ממש עכשיו - או ליתר דיוק בזמן כתיבת שורות אלה - אבל אף אחד לא מתחייב על מחר, מותה של אגדת הקולנוע רוברט דובאל הציף את המשפט הכי מפורסם שיצא מפיו על המסך ומחוצה לו: "אני אוהב את ריח הנפאלם על הבוקר". כשם ש"אפוקליפסה עכשיו" הוא אבן דרך ביכולת של אמנות להמחיש את המלחמה כספקטקל של זוועות, קולונל קילגור של דובאל בכלל, והמשפט על הנפאלם בפרט, יצר אייקון רב-עוצמה של טירוף מערכות והמגנטיות האפלה של שדה הקרב.
מה שפחות זוכרים זה שכמה רגעים אחר כך, לאחר שקילגור גומר את ההלל על הפצצות שמסמלות עבורו "ריח של ניצחון", הוא מפטיר: "יום אחד המלחמה הזאת תסתיים". מסביב אש ותימרות עשן, אבל קילגור נותר שלו, כמעט מהורהר, כשהוא מדבר על היציאה מהמקום שבו התרגל להרגיש בבית. דובאל, בן של קצין בצי האמריקאי וחייל בעצמו, הסביר שקילגור לא היה "משוגע" בשום צורה, ואכן המבט בעיניו כשהוא אומר "יום אחד המלחמה הזאת תסתיים" מאשר את קיומו של אדם בתוך הדמות שמתעוררת לחיים בזכות ריח של מוות. אנחנו לא באמת יודעים מי היה לפני ומה קרה לו אחרי. נוח להאמין שזאת בעיה של מישהו אחר.
בשלוש מילים / החרדה תימשך כרגיל.
משפט בשבוע: "בנט צריך לוותר וגם לא להתמודד. בסוף זה בן אדם שאין לו עמוד שדרה ערכי אידיאולוגי ברור" (השרה עידית סילמן, שהתפרסמה בתור אורים ותומים בתחום עמוד השדרה הערכי והאידיאולוגי)
שלטון ההון / גם דרמת הפשע "גניבה" (אמזון פריים) וגם העונה הרביעית והסוערת של "התעשייה" (HBO Max) מתרחשות בלב סצנת הפיננסים של לונדון, ובהתאם צוללות למצב הנפשי של הקפיטליזם ושל פערי מעמדות בעידן של עושר חסר תקדים. אפילו לא צריך לשלוט בכל המונחים המקצועיים כדי להבין מה כסף גדול יכול לעשות לבני אדם.
