אין לנו מושג מה יקרה בימים הקרובים או בשבועות הקרובים בנוגע לאיראן. ואולי כבר קורה. אבל אנחנו יודעים שפעם ועוד פעם ניצחה הפייסנות. היא ניצחה כשאובמה הודיע ב-2012 ששימוש בנשק כימי על ידי אסד יהיה קו אדום שיוביל להתערבות אמריקאית. ב-2013 אסד השתמש בנשק כימי. אובמה לא התערב. לא ברור אם התערבות הייתה מסיימת את הטבח שביצע אסד באזרחיו. אבל אנחנו יודעים שמאות אלפים נטבחו ומיליונים הפכו לפליטים במהלך השנים שלאחר ההתקפלות. בספטמבר 2019 הפציצה איראן את שדות הנפט בסעודיה. טראמפ, אז בכהונתו הראשונה, לא הגיב. בפברואר 2021 הסיר ביידן את עיקר הסנקציות מאיראן בתקווה להתגמשות מצידה. משטר האייתוללות הקשיח עמדות. הסכם לא הושג.
ישראל הייתה היחידה בעשורים האחרונים שהעזה לתקוף את איראן. ארה"ב הצטרפה נקודתית. כך שכדאי להודות שמשטר האימים מרגיש שהוא יכול להמשיך. משום שתמיד, אבל תמיד, הגישה הפייסנית מנצחת. בתחילת העשור הקודם, ב-2012, זה היה מאיר דגן, לאחר שכיהן כראש מוסד, שניהל קמפיין נגד תקיפת איראן. בראיונות שהעניק לאחר שפרש הציג את משנתו. הוא חשב שבאיראן שולט משטר רציונלי. הוא היה ראש מוסד מעולה. אבל הוא טעה.
1 צפייה בגלריה
מוחים באיראן מול כוחות הדיכוי של המשטר. איך מנהלים שיחות בלי להעמיד דרישה מקדמית: שחררו את העצורים! | צילום: מהרשתות החברתיות
בדיוק באותם ימים נפגשתי באוניברסיטת אורהוס בדנמרק עם פרופ' מהדי מוזפרי, גולה איראני, שמבין משהו במשטר האייתוללות. הוא הציג עמדה הפוכה. כשהם מדברים על השמדת ישראל, הוא אמר לי, הם מתכוונים להשמדת ישראל. אבל אנחנו מכורים לאשליית ה"הם לא מתכוונים". גם כשראשי חמאס אמרו בפומבי שהם מתכוונים לתקוף את ישראל, שהם בעד השמדת יהודים, חשבנו שהם לא מתכוונים. ההמשך ידוע. לא רק המערב טעה. גם ישראל טעתה. אין לנו את האופציה לטעות נוספת.
כאשר מתנהל משא ומתן, אלפי משפחות באיראן לא יודעות היכן הקרובים שלהם. הרוגים? עצורים? איך בדיוק מנהלים שיחות עם משטר כזה, בלי להעמיד דרישה מקדמית: שחררו את כל העצורים! הרי זו הייתה, מלכתחילה, עילת המשבר: הגנה על המפגינים. והעזרה לא הגיעה. על פניו, זה עוד ביטוי של פייסנות. מוותרים להם. אולי זו ארה"ב שמרדימה את המשטר האיראני ולא להפך. אולי, מי יודע, עד שהדברים הללו יתפרסמו אולי נדע קצת יותר.
חובת פסילה
בעמוד הזה הופיעה שוב ושוב ביקורת על המדיניות הצרפתית בכלל ועל הנשיא עמנואל מקרון בפרט. כך שההגינות מחייבת לשים לב לדברים מפתיעים של נשיא צרפת לציון 20 שנה לרצח אילן חלימי. הוא נרצח ועונה בגלל שהוא יהודי, אמר נשיא צרפת. "במשך 20 שנה, הברבריות האנטישמית לא שככה. להפך, היא התחדשה ללא הרף... אנטישמיות איסלאמיסטית, שהיא מקור הטבח של 7 באוקטובר, ושאותה מנסים מטיפים לשנאה לפרוס על אדמתנו. זו אנטישמיות שזוממת, לפעמים עם מעורבות של תקשורת זרה, להשתלט באמצעות טרור... האנטישמיות משתמשת בכיסוי של אנטי-ציונות כדי להתקדם בשקט. זו אנטישמיות שמשתמשת בביקורת על מדיניות ישראל כדי לשלול את זכות הקיום של המדינה היהודית, ובסופו של דבר לשלול מיהודים את זכותם לחיות".
מקרון לא היסס להפנות ביקורת לצרפת עצמה: "צרפת שוכחת את עצמה כשהיא מאפשרת לברבריות היומיומית הזו, הסוללת את הדרך לפשעים הגדולים ביותר, לשגשג בתוך גבולותיה... הייתי רוצה לראות חובת פסילה מלכהן במשרה ציבורית בגין התבטאויות אנטישמיות, גזעניות ומפלות".
אפשר כמובן לבוא בטענות למקרון על היוזמה הצרפתית-סעודית שעוררה צהלות בחמאס. אבל בניגוד לרבים, גם מתוך ישראל, מקרון הבהיר שהוא מאמץ את הרעיון הנכון ששלילת זכות הקיום של מדינה יהודית היא אנטישמיות. כך שהפעם צריך לברך את מקרון. אלה רק מילים. אבל הן חשובות.
שוב גברים יחליטו
"זה חוק ליברלי, שוויוני, שמאפשר לאנשים בחירה חופשית מוחלטת", אמר בצלאל סמוטריץ', בעקבות אישור ועדת החוקה, לקריאות שנייה ושלישית, של הצעת החוק להרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לבוררות בהסכמה בעניין אזרחי. אין שום כפייה. לכאורה. הבוררות, לפי דיני ההלכה, תתקיים רק בהסכמת שני הצדדים.
אלא שזה רחוק מלהיות נפלא. לפני קצת יותר משני עשורים הייתה הצעת חוק זהה לחלוטין בקנדה. בתי דין שפועלים לפי השריעה, כך ההצעה, יוסמכו לדון "רק בהסכמת שני הצדדים". אלא שאז קמה מחאה אדירה, מחאת הנשים המוסלמיות. הסכמה? יש לכם מושג על מה אתם מדברים? אין אצלנו דבר כזה, הן טענו. משום שהנשים יאולצו להגיע לבית הדין, ויכפו עליהן לומר שהן הגיעו מרצונן.
את המאבק הובילו הסופרת אירשאד מנג'י מקנדה, אייאן חירסי עלי, אז חברת פרלמנט מהולנד, האקטיביסטית פדילה עמארה מצרפת, ועוד. כבר אז אלה היו הפרוגרסיבים שחשבו שהם עושים טובה למוסלמים, ואלה היו מוסלמיות שאמרו – לא תודה. המאבק הצליח, הרעיון נגנז בקנדה. אבל הוא מגיע לישראל, במתכונת רדיקלית. טריבונל של דיינים, רק גברים, יקבל החלטות בענייני נשים. לא יהיה צורך באישור בית משפט אזרחי. ההחלטות ייכפו על ידי ההוצאה לפועל.
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל ככל שיש עוד חקיקה לטובת בתי הדין החרדיים, כך מעמד היהדות בירידה. אז לא, הם לא קידמו השבוע את הזהות היהודית של ישראל. הם פגעו בה.
לא מתלוננים. עושים
בכניסה לאירוע פגשתי את שלומי למפרט ואבנט מנגיסטו. היה להם כיתוב "עושים שכונה" על החולצה. מה זה, שאלתי. הם סיפרו שהם חלק מתנועה ציונית-חברתית, שנכנסת למקומות הכי קשים בארץ. במקום להתלונן – לעשות. אוספים בני נוער, באמצעות כדורגל והקמת ליגת שכונות. משם זה התפתח, הנערים לומדים חקלאות עירונית ונגרות. הם כבר הפכו אין-ספור גינות מוזנחות לגינות מטופחות. הם מספרים על פעילות ב-40 שכונות ב-20 רשויות. כשהחלה המלחמה, הם נכנסו לפרויקט שיקום מקלטים בשם "גינה ומגדל". והפרויקט התרחב. פעם היו בני קיבוצים מגיעים להתנדב בשכונות. הפעם היו אלה חברי קיבוץ חניתה שביקשו מצעירי "עושים שכונה" לסייע בשיקום גינות הקיבוץ שנעזבו במלחמה. הם הגיעו, 200 מתנדבים, ועבדו ביחד עם חברי המשק. נוצר חיבור אדיר, הם מספרים. הרגשנו כמו יום עצמאות חדש. בין לבין הם הקימו גם מכינה קדם-צבאית.
מפגש מקרי עם דני חכים, נשיא הכבוד של הוועד הפראלימפי וממנהלי קרן עזריאלי, הוביל לשיתוף פעולה. יש עוד עשרות עמותות כאלה, בטיפוח הקרן, שמטרתן המשותפת היא שינוי חברתי באמצעות ספורט. האירוע שבו פגשתי את אלה שלא מתלוננים, אלא עושים, היה בחלוקת פרס עזריאלי למאמנות ומאמנים חברתיים מצטיינים. הגעתי לשם כמעט בטעות. יצאתי עם זריקת מרץ. אם נרצה, זו הציונות 2026.
