כשלנעה היו כמה חודשים עד הגיוס, היא חיפשה מקום עבודה. במאפייה היה תפוס, והמכולת השכונתית לא חיפשה עובדים. אז היא פשוט קפצה לבית הספר היסודי שבו למדה. בתוך שעה כבר נכנסה ללמד בכיתה ד' בבית הספר הממלכתי בצור הדסה, שרוב המורות בו בכלל מגיעות מהיישוב הסמוך ‑ ביתר-עילית.
זהו לא סיפור נדיר, יש אלפים כאלה. כמעט בכל שבוע עומדות מנהלות בתי ספר מול שוקת שבורה ונדרשות להמציא את הגלגל ולמצוא מורים יש מאין. כך נכנסים גמלאים ללא הכשרה, בני נוער לפני גיוס או סייעת רפואית על תקן מורים מקצועיים. לפי נתונים של מכון המחקר של הכנסת, 12,134 אנשים ללא הכשרה מתאימה לימדו השנה במערכת החינוך. זינוק של 80 אחוז בתוך עשור.
המחסור האדיר במורים קיים בעיקר בבתי הספר במרכז הארץ. היכן שיקר לחיות, לא משתלם להיות מורה. וכך, בשנים האחרונות יותר ויותר מורות חרדיות, דתיות וערביות נכנסות ללמד בחינוך הממלכתי-עברי ‑ הזרם הגדול בישראל ‑ שנותן מענה לילדים חילונים ומסורתיים. בחינוך החרדי והדתי לא תמצאו כמעט מורים חילונים. על ערבים אין בכלל מה לדבר. בחינוך הערבי יש מעט מורים יהודים. לרוב המשרות שם מאוישות בתוך הקהילה, כיוון שיש יותר היצע של עובדי הוראה מביקוש.
שיעור המורים הדתיים והחרדים בחינוך הממלכתי-עברי זינק לכ-25 אחוז בשנת 2025, בהשוואה לעשרה אחוזים בלבד ב-2010. הדתיים מהווים 18 אחוז מקהילת המורים הממלכתית, והחרדים שישה אחוזים. גם השתלבותם של מורים ערבים נמצאת בנסיקה. שיעורם הוכפל בחמש השנים האחרונות. בשנה האחרונה הועסקו כ-4,000 מורות ערביות, שהיוו ארבעה אחוזים מכלל המורים בחינוך הממלכתי.
ההתערבבות בין השבטים השונים היא כורח המציאות ברקע המשבר החמור בהיצע המורים, אך במקום להתייחס לכך כאל הזדמנות פז, יש כאלה שעסוקים בלשפוך את התינוק עם המים. השבוע כינס יו"ר ועדת החינוך ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית) דיון מיוחד תחת הכותרת "שילוב מורים ערבים במערכת החינוך", ופתח אותו במילים הללו: "חודש טוב. שנתהפך עלינו הכל לטובה נגד שונאי ישראל מהמן ועד טיבי". פתיחה מזמינה לדיון ענייני.
מסגור הדיון כבר הגדיר מראש את הבעיה: המורים הערבים מלמדים בחינוך היהודי. שוד ושבר. בדיון נמצא גם שעיר לעזאזל: ארגון "מרחבים" המפעיל את תוכנית "משלבים ומשתלבים ‑ שילוב של מורים מהחברה הערבית בבתי ספר עבריים". הארגון הציוני הזה, שפועל למען לכידות בחברה הישראלית ובעבר הפעיל תוכנית מצליחה לשילוב מורים יוצאי אתיופיה, עובד יותר מ-20 שנה בשיתוף עם משרד החינוך לשילוב מיטבי של מורים ערבים בבתי ספר יהודיים מתוך הבנת הרגישויות השונות הקיימות במערכת החינוך.
לארגון, רחמנא ליצלן, יש גם אידיאולוגיה. שילוב של מורות ערביות מצוינות, שעברו מיון ומקבלות ליווי צמוד, הוא כלי למיטוט החומות בין השבטים השונים. למרות התיאור הדמוני, רוב מוחלט של המורים המשתלבים במערכת עושים זאת באופן עצמי ולא דרך "מרחבים".
כמו במאבק נגד גיוס הלוחמות, גם פה הדיון הסימבולי מתנהל במנותק מהמציאות בשטח. ח"כ סוכות, ששולח את ילדיו למערכת חינוך הומוגנית לחלוטין בהתנחלות יצהר, שאליה מורים ערבים לא ייכנסו, מניח שהבעיה הגדולה של מערכת החינוך הממלכתית היא השתלבותן של מורות ערביות החותרות תחת קיומה של מדינת ישראל. זאת בעוד במציאות היומיומית הבעיה היא אחרת: מורות ערביות משתלבות במערכת החינוך פשוט כי אין מורים טובים מהן. לפי סוכות, מנהלת בית ספר צריכה להעדיף שנערה בת 18 או מורה לאמנות ילמדו מתמטיקה או כימיה, ולא מורה ערבייה עם תואר שני בתחום.
המורים הערבים המשתלבים בחינוך העברי נחשבים לבעלי נתונים אקדמיים גבוהים (לעיתים גבוהים מאלו של מקביליהם היהודים מבחינת ציוני כניסה), והם מפגינים רמת התאמה גבוהה בין התואר שרכשו לבין המקצוע שהם מלמדים בפועל. בזמן שבזרם הממלכתי-עברי מגרדים מורים נטולי הכשרה מתאימה ללמד אנגלית, פיזיקה או מתמטיקה, המורים שמגיעים מהחברה הערבית ומשתלבים בזרם הממלכתי הם ברובם המוחלט מומחי תוכן בעלי הכשרה אקדמית ספציפית ומדויקת למקצוע. הם לא מלמדים תנ"ך או ספרות, אלא מקצועות ריאליים ואנגלית.
*
מה היה קורה אילו האתגר היה הופך להזדמנות? אם שילובן ההכרחי של מורות מכל השבטים במערכת הממלכתית היה הופך מאיום למקור גאווה? סוכות מכיר מילדותו את המערכת החרדית ההומוגנית, ומילדיו את המערכת הדתית ההומוגונית. לזו יש שומרי סף חזקים: מועצת החמ"ד (החינוך הממלכתי-דתי) ומינהל החינוך הדתי שיכריעו בנוגע לחומר הנלמד, המורים המלמדים וסל הערכים המשותף. זרמים אלה מתמקדים בשירות הקהילות שאליהם הם משתייכים. הם לא מנסים להביא בשורה לחברה הישראלית הכללית.
לעומתם, המערכת הממלכתית, הגדולה, יכולה להצמיח אלטרנטיבה. גם אם החלטנו לבלוע את הצפרדע של זרמי חינוך נפרדים, מדוע לא נמתן אותה עם חדרי מורים מגוונים?
גיוון חדרי המורים באופן מובנה ומודרך יוביל לניצחון כפול ‑ גם לתלמידים שיזכו במורות מצוינות ואוהבות, שדרכן יכירו חברות שונות מהם, וגם המורות עצמן ירוויחו וישתלבו בחברה הישראלית באמצעות שבירת החומות המגזריות. זה עובד בבתי חולים, זה עובד בבתי מרקחת, וזה יעבוד גם בבתי הספר, אם רק ימשיכו להשקיע בכך מחשבה, ליווי והכשרה.
"זרם החינוך הממלכתי-עברי מקבל בברכה לשורותיו כל אזרח ישראלי שעבר את ההכשרות המתאימות והנדרשות, ללא הבדל דת, גזע ומין", אומר אריאל לוי, מנכ"ל מועצת החינוך הממלכתי-עברי, הפועלת כעת ללא כל סמכויות רשמיות. "ערכיה היהודיים של מדינת ישראל מחייבים אותנו לדאוג לשילוב מיעוטים בחברה. מערכת חינוך מגוונת מחזקת את הרכיבים היהודי והדמוקרטי של המדינה והחברה; מערכת חינוך שבה כל מגזר מתבצר בתוך עצמו היא פחות יהודית ופחות דמוקרטית. אנחנו רואים חשיבות רבה בכך שתלמידות ותלמידי הזרם הממלכתי-עברי יכירו את מגוון השבטים בחברה הישראלית ויפגשו אותם כחלק טבעי מחיי היומיום בבתי הספר. כל זה לא מקטין את העובדה שלזרם יש עמוד שדרה ערכי מובהק, יהודי-ישראלי-ציוני-ממלכתי, וחיוני שכל איש חינוך בזרם, לא משנה הרקע שלו, יכיר אותו ואת השפה הנגזרת ממנו, ויחנך לאורם".
איך זה נראה בפועל? ב"מרחבים" המורות הערביות שמשתלבות בבית הספר מקבלות ליווי לאורך שנותיהן הראשונות במקצוע, אבל ישנן תוכניות אחרות שיכולות לשמש השראה. כזו היא תוכנית השתלמות מורים בממלכתי-העברי בשם "לראות את הקולות", מיסודם של קרן פוזן, ארגון "כל ישראל חברים" ומשרד החינוך. נבנות בה קהילות העוסקות בכלים שיש למורים להביא את הזהויות המגוונות בכיתה לידי ביטוי ‑ הן של התלמידים והן של המורה עצמה. זו תוכנית שמנסה לתת מענה לרצף הזהותי הקיים בתוך הכיתות ובקרב המורות, ועושה זאת בהצלחה. לא דרך התעלמות מהאתגר, אלא להפך ‑ בשיחה ערה עליו. אם כל אחד בחדר מרגיש בבית בשביל להביא את הנכסים של החברה שממנה הוא מגיע ‑ כולם מרוויחים. הרחבה של תוכניות כאלו היא מענה מוצלח.
ח"כ סוכות ואחרים עשויים להמשיך לחפש אויבים בחדרי המורים, אבל המציאות הישראלית חזקה יותר מפוליטיקה של הפחד. הדרך לחזק את הציונות ב-2026 לא עוברת דרך הגבהת החומות, אלא דרך פתיחת הדלתות למורים מקצועיים שמעוניינים להוריד את מפלס החרדה בחברה הישראלית. אלה שיכולים להבטיח שהילדים שלנו באמת יידעו לקרוא, לכתוב ולחשוב. וכן, גם לחיות ביחד.
