הרגע שבו עומדים לקבל חיסון ויודעים שתיכף המחט ננעצת בזרוע, ועוצמים עיניים ומכווצים פרצוף ומחכים לדקירה – אז ככה מדינה שלמה דרוכה לקראת סבב הטילים הבא. בהינתן האות, מזנקים לאוטומט: קבוצות הוואצאפ נדלקות, התורים למזון ונייר טואלט מסתדרים ותיקי החירום נארזים, ורק הנפש מזכירה בלחישה שהיא עוד תקועה בלופ הקודם, בלי יכולת להיחלץ. / ענת לב-אדלר