1 יום רביעי בלילה, האולם הגדול במשרדים של ארגון "נפש בנפש", ירושלים. "נו, טראמפ יתקוף?", שואלת האמריקאית שיושבת לידי בשולחן. "יש לנו טיסה חזרה בשבוע הבא, נראה לכם שיתחיל מבצע גדול?", שואלת כעבור כמה דקות עוד אמריקאית, כאילו אני כישראלית יודעת יותר ממנה. "אין לי מושג", אני עונה, "אבל מה שאתן עושות פה הלילה, זה הדבר הכי יציב ושפוי שאפשר לעשות".
ברוכים הבאים לטקס חגיגי לרגל סיום לימוד הנ"ך – נביאים כתובים. מאות נשים אמריקאיות הגיעו לישראל במשלחת חגיגית של הארגון היהודי-אמריקאי OU. כשמסתכלים על התנ"ך, רובנו מכירים היטב את התוכן שמאחורי האות ת' – תורה. אלה הסיפורים שכולנו גדלים עליהם, מבריאת העולם דרך תיבת נח והלאה. ת' – זו פרשת השבוע, בכל שבוע מחדש. אבל מה באשר לנ"ך, ראשי תיבות של נביאים וכתובים? 19 ספרים ובהם יהושע, שופטים, מלכים ועוד ועוד, ממגילת שיר השירים ועד הנביא עמוס. "יהודי יכול להגיע לגיל 120, ויש פרקים שלמים בתנ"ך שהוא לא מכיר", מסבירה על הבמה הרבנית ד"ר עדינה שמידמן, יוזמת הפרויקט החינוכי הזה. "לכן פתחנו את 'הנ"ך היומי'. בכל יום לומדים פרק אחד, וכעבור כשנתיים מסיימים".
1 צפייה בגלריה
תהילה בלך מניו־יורק בביקור באתר הנובה, בני הזוג שמידמן, אשר חיון, המשכן בפרשת תרומה
(צילומים: ג'ף רדר, רשתות חברתיות, יואל וקסברגר)
אני מסתכלת סביבי בקנאה. כל הנשים האלה החלו לפני כשנתיים ללמוד את פרק א' של ספר יהושע, התקדמו עוד ועוד, לאורך כל השופטים והמלכים והנביאים, ועכשיו הגיעו לסוף. הלימוד הופך לחלק מהזהות. בין החוגגות: ילדה בת 12 מסיימת את הנ"ך לרגל בת-המצווה שלה בניו-יורק, וקשישה בת 94 מהעיר ממפיס מכריזה שהיא מבקשת לכתוב על המצבה שלה "סיימה את הנביאים והכתובים".
והייתה גם תהילה בלך מניו-יורק, שהגיעה לישראל במשלחות סולידריות מאז תחילת המלחמה, ונסעה השבוע לעשות טקס סיום חגיגי באתר הנובה. היא הקדישה את כל הלימוד שלה לעילוי נשמת הדר חושן שנרצחה שם, ויצרה קשר קרוב עם משפחתה.
אבל זה לא הסוף. שמידמן מקריאה את הפסוק האחרון בתנ"ך, מספר דברי הימים ב'. את המילה הראשונה בתנ"ך כולנו מכירים – "בראשית". המילה האחרונה היא – "וְיָעַל". מתוארת שם עלייה לירושלים, לבית המקדש. מתברר שגם משפחת שמידמן עושה "ויעל". היא ובעלה מודיעים בהתרגשות שהם עולים בקרוב לארץ ישראל. היא פסיכולוגית, הוא רב ידוע, שניהם מנהיגים כבר שנים קהילה בפילדלפיה. הקהל מוחא כפיים. "כשאתה לומד את הנביאים והכתובים, אתה רוצה בסוף גם לחיות אותם", היא מסבירה.
בעלה, הרב אברהם שמידמן, משתף אותי בשיקולים. "הקהילה פנתה אליי כדי להאריך שוב את החוזה שלי כרב. החוזה מסתיים עוד שנה. זה היה רגע של מפנה. אמרתי לעצמי: מה, אני אגיע לארץ ישראל בארון?".
מבית הכנסת שהוא מנהיג, LMS שבפילדלפיה, עלו בשנים האחרונות 403 אנשים. הוא מקפיד לא להגיד כ-400, כי כל אחד חשוב. "לאחרונה, כששואלים אותי איפה אני גר, אני רוצה לענות: אני גר בברלין של 1939. ככה אני מרגיש". עד כדי כך, אני שואלת, והוא עונה: "30 אחוז מהיהודים בניו-יורק הצביעו לממדאני. אני שואל את עצמי אם הילדים שלהם יהיו יהודים, ושואל את עצמי לאן ניו-יורק הולכת".
כשעליתי לבמה לברך אותן, אמרתי להן שהן מחזיקות את הנוסחה הסודית – גם נ"ך, גם יומי. כלומר, גם קשר לזהות ולמסורת ולשורשים, וגם קשר ללימוד קבוע, שהוא עוגן בעידן של הסחות דעת בלתי פוסקות. הרי AI יכול להפיק לי בשניות סיכומים של כל הנ"ך, עם מצגות, פודקאסטים, תרגומים לכל שפה. הוא יכול לעשות הכל במקומי, חוץ מדבר אחד – ללמוד תורה באמת, לעמול ולהשקיע, ובסוף לבוא פיזית לירושלים לשמוח.
ביקשתי מהן שיחזרו לארה"ב כשגרירות. שלא יוותרו כל כך מהר על מיליוני אחים ואחיות, על אף יהודי לא-מחובר, שאפילו לא יודע מה זה נ"ך. שיצרפו עוד אנשים למעגל. שכל אחד יעשה "ויעל", יעלה קצת יותר, יתחבר קצת יותר.
2 אשר חיון, לשעבר ראש הסגל של רה"מ, נפטר השבוע במפתיע, בן 57, מדום לב. רוב הציבור לא הכיר את עובד הציבור המסור והמקצועי הזה. הוא היה שם בחתימת הסכמי אברהם, בשומר החומות וכמובן בקורונה.
נזכרתי השבוע ברגע אחד: המגפה הייתה אז בשיאה, שעת ערב בבית רה"מ ברחוב בלפור. הייתי שם בפגישה. נתניהו חיכה לטלפון מאלברט בורלא, מנכ"ל ויו"ר "פייזר", אבל הוא היה אמור לצלצל ב-2 בלילה. ישראל בדיוק ביקשה לרכוש אז חיסונים, ובורלא היה צריך שכנוע אחרון. ואז הטלפון הנייח שליד רה"מ צילצל. האם זה בורלא, שהקדים?
"אשר!", קרא נתניהו. "אשר!".
דממה. נזכרתי השבוע בהד שעלה מקירות הבית בבלפור. "אשר!".
שתי דקות חלפו, וראשו של אשר הופיע בפתח הדלת.
"סליחה, ראש הממשלה, התפללתי תפילת ערבית".
נתניהו חייך.
יש במסורת היהודית סיפורים על יהודי שהמלך מבקש לדבר איתו באמצע תפילה, אבל הוא מדבר עם מלך מלכי המלכים, ולא עונה. אז לא, נתניהו לא מלך וראש הסגל אינו נתין, אבל ראיתי מול עיניי גרסה מודרנית, שבה ראש ממשלה מחכה שאשר חיון יסיים להתפלל ערבית.
תנחומים למשפחתו, לששת ילדיו ולכל אוהביו. בסטטוס שלו בווטסאפ, בשורה שבה הגדיר את עצמו, כתב חיון ציטוט יוצא דופן: "בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?". זה ציטוט מהגמרא, על כך שכשאדם עולה לעולם הבא, שואלים אותו אם התנהל בהגינות בעולם הזה. אנחנו לא בוחני כליות ולב, אבל רבבות אנשים שעבדו איתו מרגישים שהשבוע חיון יכול היה לענות בחיוב על השאלה.
3 פרשת השבוע היא פרשת "תרומה". כשמה כן היא – עוסקת בתרומה, בנדיבות, בנתינה. אנחנו מתחילים לקבל השבוע את ההוראות המדויקות לבניית המשכן, המרכז הרוחני של העם במדבר. מי נותן מה, מי עושה איך.
פרשנינו שמים לב לדבר מדהים: בני ישראל מפסיקים להתלונן. אחרי שבועות שבהם קראנו על רעב וצמא, ייאוש וחרדה, אפילו על רצון לחזור למצרים, כל זה נעלם. פס הקול משתנה והופך לחיובי, נלהב, אקטיבי. כולם תורמים ועושים.
כשאתה עסוק, כשאתה פעיל, אתה מרגיש מעורב יותר ושמח יותר. אלוקים עשה לנו ניסים והוציא אותנו ממצרים, אבל אנחנו מרוצים באמת כשאנחנו מרגישים שותפים שלו, כשהוא נותן לנו משימה, כשאנחנו עסוקים במצוות ובמעשים טובים.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "העולם הדיגיטלי חושף אותנו להצלחות של אחרים, לכן השמחה הופכת לאתגר. הרמב"ם כותב שהשמחה היא 'עבודה גדולה'. אדם צריך להתמקד בטוב, לא לקחת דבר כמובן מאליו ולדעת להודות, לעסוק בחסד ובחיבור לערכים. זו המשימה, לדעת לשמוח בלי השוואות. משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס השבוע. בהצלחה" (הרב שניאור אשכנזי)
