"קרח יכול לעזור להורדת חרדה?", שאלה הכותרת בערוץ 12. השעה הייתה לקראת 15:00 וזה עתה חלפו עוד כמה שעות – שעתיים? ארבע? הזמן רץ כשמתחרפנים - שעסקו במלחמה עם איראן. הצפייה בטח לא תרמה לשלוות הנפש, כמו גם כישורי ההגשה (חדות, בקיאות, ספקנות וגם סתם קריאה נטולת שגיאות מהפרומפטר) של אלמז מנגיסטו. אדרבא, בגלל זה חשוב לדעת שלא אלמן ישראל: במלחמת המפרץ הראשונה דובר צה"ל אמר "שתו מים" ובמלחמת איראן השנייה מתקדמים לקרח. "פתרון טבעי וזמין לכולנו בבית", סיכמה המגישה בשביעות רצון עבור מי שטרם התארגן על קלונקס. היא כנראה שכחה שכמה דקות קודם לכן דובר על ביטוח הבית "על רקע המתיחות", שבסופה ייתכנו בתים שבהם הקרח פחות זמין (או יעיל).
בינתיים כל טיפת סבלנות נמסה תחת השמש של הפאניקה, אבל לא לדאוג: "מיד" ראש הממשלה והרמטכ"ל ינאמו בטקס סיום קורס קצינים, ונשיא ארה"ב יעניק הצהרה בהשקת "מועצת השלום". העיניים נשואות, האוזניים כרויות וכמובן הלשון לא מפסיקה לטחון: תהיה, לא תהיה, לטוס, לא לטוס, יש אינדיקציות, אין אינדיקציות, קיבל החלטה, לא קיבל החלטה, אולי בסוף השבוע, אולי בסוף השעה. זאת תקופה של חוסר ודאות ולכן חיוני להמשיך כרגיל.
הנה, פורים בפתח. בקשת מזמינים את הצופים והצופות לשלוח תמונות של עצמם ושל ילדיהם מחופשים, "ואולי תופיעו על המסך". אתם יודעים, שתהיה עוד סיבה להיצמד אליו מלבד המלחמה. עתידות: מתישהו יוקדש אייטם בתוכנית הבוקר לילד חמוד שהתחפש לבני סבטי, לצד תגובתו הנרגשת של הטאלנט. ובאולפן יתמוגגו מההשקעה בפריזורה ("ברמה של 'ארץ נהדרת'!") ויגידו כמה זה יוצא דופן שילדים יודעים מי זה בני סבטי ומתחפשים אליו בפורים. אחר כך אולי יישאר זמן למומחה שיסביר "כיצד לתווך את המצב לילדים".
אבל זה בהמשך. כרגע הפריים מתמלא, ולא רק פיזית, בדמותו של ראש הממשלה, על רחבת המסדרים של בה"ד 1. נאומו מועבר בשידור חי לאורך דקות ארוכות, המוקדשות ברובן להתפארות ודפיקה על החזה. איש כבר לא שם לב, איך בטקס צבאי-ממלכתי הוא מתגאה ב"צבא העם" שניצב לפניו ואז בתבוסה שהנחיל ל"לחצים מחוץ ומבית", כאילו שאין ב"צבא העם" נציגים ונציגות של אותם "לחצים מבית" (או כמו שקוראים לזה: דעה אחרת). לאף אחד לא אכפת שזה בעצם נאום בחירות, העיקר שיגיע כבר לאיראן ונוכל להכריז על "מסר תקיף" ואז לעבור לטראמפ, ולהמתין שזרם התודעה שלו יסיים להקיף את הגלובוס ולמחזר סיפורים עד שיואיל בטובו להגיע לאיראן. ולא שאז מישהו יידע משהו, אבל זה מה יש. זה – וקרח.
