מתחת לחוף סידנא עלי השקט והפסטורלי בדרך כלל, בשטח הגן הלאומי אפולוניה בהרצליה, רחשו זרמים אימתניים ולא מורגשים שהמומחים הזהירו מפניהם כבר עשורים. אמש, אחרי שנים של תשתיות ניקוז טבעיות קלוקלות שלא טופלו כראוי, קרס המצוק בהרצליה ועורר בהלה רבה בקרב תושבים ומבקרים.
זאת אחרי שרק השנה ברשות הטבע והגנים נדרשו להכין תוכנית ניקוז מבעוד מועד כדי למנוע קריסה לא מתוכננת של המצוק בגן הלאומי אפולוניה, ואף קיבלו מקור תקציבי מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לצורך מימוש התוכנית, אך התוכנית לא יצאה לפועל ולאורך החורף הגשם ירד וחילחל בסדקי המצוק, ולא הוטה לערוצי ניקוז ובסופו של דבר חלק מסיבי מהמצוק קרס.
במקביל, כבר תקופה שיש לחץ גדול מצד עיריית הרצליה לקטום את המצוק ולהפיל אותו, כדי שיהיה פחות סיכון להתמוטטות, אולם, ברשות הטבע והגנים חוששים שהעבודות יערערו את המצוק וטוענים כי עדיף לא לגעת בשטח. רט"ג, יחד עם החברה הממשלתית להגנת המצוקים, עורכות בימים אלו בקרה וניטור בשטח כדי להעריך את המסוכנות העתידית שלו. "באפולוניה זו תהיה פעולה יקרה ומורכבת, משום שמדובר באתר מורשת עולמי", אמר יגאל בן ארי, מנהל היחידה הימית של רשות הטבע והגנים. "אבל חשוב להדגיש שאי-אפשר לעשות זאת לאורך כל חופי ישראל".
החלופה למיטוט המצוקים היא הקמת הגנות במרחבים היבשתיים והימיים, אלא שמדובר בתהליך יקר במיוחד. לפי הערכת החברה למצוקים ופורום רשויות החוף, כדי להקים הגנות במרחב היבשתי יש צורך בכ-500 מיליון שקל, וכדי להקים הגנות במרחב הימי נדרשים כ-410 מיליון שקל. לפי החברה, כיום יש בממוצע לפחות התמוטטות אחת מסכנת חיים פעם בחודשיים בחופי המצוק.
הסכנה מוכרת, אך לא מטופלת
חוף סידנא עלי לא לבד. ישראל גובלת במערבה בים התיכון לאורך כ-190 ק"מ, מהם כ-45 ק"מ ברצועת החוף שבין חדרה לאשקלון שבהם מצוק חופי בלתי יציב בגובה שבין עשרה ל-45 מטר (מעל פני הים). המצוק החופי הוא נכס שיש לשמור עליו, אך כוחות הטבע ופעילות האדם גורמים להתמוטטות המצוק. בשנת 2010 הכירו הרשויות בצורך לשמור ולהגן עליו, אך כמו תמיד נעשה מעט מדי.
בדוח מבקר המדינה משנת 2024 בנושא נמצא כי בשמונה מ-13 ק"מ של מקטעי מצוק לא הוקמו הגנות ימיות כלל, וב-14 מ-27 מקטעי שטח לא בוצעו עבודות למיגון יבשתי, אף שיש צורך בכך. בנוסף, המדינה הקציבה 90 מיליון שקל בלבד מתוך 670.5 מיליון השקלים הדרושים להקמת ההגנות היבשתיות הנדרשות.
לאורך קו החוף שעשוי מכורכר, החברה הממשלתית להגנת מצוקי חופי הים התיכון הגדירה את האתרים המסוכנים ביותר. בין היתר יש חמישה חופים מוכרזים, בהם חוף סידנא עלי של רט"ג, חוף געש, בלו ביי, חוף נעורים דרומי וחוף נעורים. הטבלה נפתחת בחוף גן לאומי תל גדור ולאחר מכן חופי עמק חפר (בית ינאי, בית ינאי צפון, בית ינאי דרום, נעורים, כפר הנוער נעורים, חוף נעורים ונעורים דרומי), ולאחר מכן חופי נתניה (בלו ביי, נתניה צפון, שדרות ניצה, חוף סירונית ארגמן, נתניה דרום, וינגייט), חופי המועצה האזורית חוף השרון (געש, ארסוף, תע"ש), חופי רשות הטבע והגנים (גן לאומי תל גדור, גן לאומי אפולוניה צפון ודרום וחוף סידנא עלי), חוף בת ים צפון, חופי גן רווה בהם קיבוץ פלמחים ופלמחים בית עלמין, וחוף אשקלון צפון.
“אנחנו לפני אסון גדול"
ראש המכון לשלטון מקומי, אופיר פינס פז מתריע והתריע בנושא שנים: "אני מתחנן בפניכם, עומד להיות פה אסון גדול, ורק אחרי האסון פתאום יימצא הכסף", אמר בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לפני כחודש. נציג האוצר התנער מאחריות: "אי-אפשר לפתור את הבעיה ברגע. לא משנה מה נעשה, המצוק ימשיך לקרוס כי הטבע משתנה ויש סיכונים ולא משנה כמה כסף נשים. הציבור צריך להכיר את המצב, לנהל סיכונים ולקחת אחריות".
מעיריית הרצליה נמסר: "אנחנו רגע לפני סגירת חופי הים בהרצליה. קריסת המצוק היא לא אירוע נקודתי. היא תוצאה של גרירת רגליים של שנים ואי-תקצוב של תוכנית ההגנה הארצית על מצוקי החוף. לא ניקח סיכון של חיי אדם".
מהמשרד להגנת הסביבה לא נמסרה תגובה.
