דדי שמחי הוא אדם של סימטריות. הוא מאמין שאם מגבילים את לימור סון הר-מלך להיכנס לעזה עם ילדים כדי לשתול עץ ירוק אז תגבילו גם מפגינים נגד שרה נתניהו בזמן שהיא עושה גוונים במספרה בכיכר המדינה. זה צבע וזה צבע, מה ההבדל?
סון הר-מלך היא אדם ללא גבולות. כשהיא נתקלת בשטח פצצה עם גרגירי חול היא חייבת אותו. יש לה כבר תוכניות לעזה. בפסח היא מתכננת צעדת ענק, ואם ירצה השם, או הבוס, אז אפשר אולי לחשוב על קייטנה לילדים במחיר מסובסד. חבל שבחופש הם ייתקעו משועממים מול הגדר.
"צריך לעשות סדר מכל הכיוונים", אמר שמחי ב”אולפן שישי” בנוגע לסגנית יו"ר הכנסת שסיכנה חיילי צה"ל בכך שנכנסה לשטח. "לא כניסה לעזה, לא מצור על מספרה, לא פריצה למחנות צבאיים ולא הדלפת סרטונים. נעשה סדר בכל הדברים והמדינה תתחיל לנוע בכיוון הנכון".
שמחי מעדיף לא לאפשר לאף אחד לעשות כלום וככה למעשה הכל יהיה בסדר. שערו בנפשכם כמה טוב היה אם השיטה של שמחי הייתה מיושמת על ההיסטוריה. נגיד, לא לשלטון הדינוזאורים ולא להכחדתם במפץ הגדול. לא לכעוס על יאיר נתניהו שלא עשה מילואים במלחמה, ולא לכעוס על מתן אנגרסט שלא שירת כי היה חטוף.
כשנשאל שמחי על ההשוואה - אמר: "על המצור במספרה המשטרה אמרה אותו הדבר. כל כוחות הביטחון לא אוהבים שמפריעים להם לעבוד. בסוף זה אובדן משילות מכל הכיוונים. אם אומר מפכ"ל המשטרה לשעבר שהוא שקל להפעיל את הימ"מ בגלל המצור הזה על המספרה אז זה לא בדיוק אותו דבר, אבל זה באותו כיוון".
אפשר לחזור לאירוע המדובר ב-2023, עת המהפכה המשפטית הייתה באוויר. באותו יום ארור נתקעה שרה נתניהו עם נייר כסף בשיער ולכן לא הלכה מיד עם הגעת קומץ מפגינים. בראיון אז אמר הספר שלה: "היו צעקות מטורפות. היו שם קצת דחיפות וכאלה. זה היה מאיים. מצור ארוך ובלתי נגמר". בסופו של דבר, לפי הדיווחים בתקשורת, הוקמה מספרה פרטית על חשבון הציבור בבלפור, כך שהכל בא על מקומו בשלום.
לעומת זאת, הפריצה לעזה של סון הר-מלך, שבעבר טענה כי עמירם בן אוליאל, רוצח משפחת דוואבשה, הוא “צדיק קדוש שסובל למען כל עם ישראל”, הייתה אצבע בעין. לחיילי צה"ל, לישראלים שלא ברור להם למה צריך לסכן חיי אדם, לחוק במדינת ישראל ולפלסטינים.
שמחי בעצמו מכיר הפגנות. ב-2018, כשהיה נציב הכבאות, הגיש תלונה בעקבות חשד לאיומים על חייו. חברי ארגון הכבאים, שנמצאו בסכסוך עבודה ארוך עימו, הניפו שלטים מתחת לביתו והחריפו את המאבק נגדו במסרונים לא מחמיאים שנשלחו לתושבי היישוב שלו. שמחי נלחם בהם והוגדר כמאוים ברמה גבוהה.
חדירה לפרטיות היא לא דבר נעים. לא מול העובדים שלך ולא מול מספרה. אבל היא בטח לא סימטרית. כי יש חלש ויש חזק במדינות מול אנשים. ושתילה של עץ אחרי הגבול על ידי אנשים ללא גבולות רק מזכירה לכולם עד כמה הטירוף נעשה ממוסד. אולי בפסח שמחי יוכל ללוות את הספר של נתניהו לעזה, לגזום את העץ של סון הר-מלך. ייתכן שזו תהיה דרכו למצוא סימטריה בין גזימה לגוזמאות.
