בזמן שהעולם ממתין להכרעה, נמשכים חילופי האיומים וההצהרות בין ארה"ב ואיראן. גורמים משני הצדדים ששוחחו במהלך סוף השבוע עם סוכנות הידיעות רויטרס אמרו כי התקוות לפתרון דיפלומטי למחלוקת סביב תוכנית הגרעין של טהרן "הולכות ודועכות". וושינגטון בונה את אחד הריכוזים הצבאיים הגדולים ביותר שלה במזרח התיכון מאז הפלישה לעיראק ב-2003. USS ג'רלד פורד, נושאת המטוסים המתקדמת והגדולה ביותר בעולם, נצפתה נכנסת לים התיכון דרך מצר גיברלטר. למעשה, בישראל נערכו כבר למתקפה במהלך סוף השבוע הנוכחי, אלא שלקראת יום חמישי התברר כי היא נדחית למועד לא ידוע - אך לא רחוק.
לצד כל זאת, האפשרות להסדר מדיני בין ארה"ב לאיראן עדיין קיימת על הנייר, אם כי בשלב זה נדמה שהסבירות להסלמה צבאית גבוהה ממנה בהרבה. הפערים המהותיים בתפיסות היסוד של הצדדים מקשים על גישור, ובוושינגטון אף רואים במשטר האייתוללות מוחלש ולחוץ כלכלית ופוליטית - כך שניתן לכפות עליו ויתורים מרחיקי לכת. בטהרן, לעומת זאת, מעדיפים להסתכן בעימות צבאי מאשר להצטייר כמי שנכנעו לתכתיב אמריקאי. "ארה"ב יודעת שאיראן לא שואפת למלחמה - אך מיומנת בניהולה", אמר איברהים עזיזי, ראש הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ בפרלמנט האיראני. בציוץ ברשת X הזהיר את האמריקאים: "כל פעולה לא שקולה נגד איראן תתקבל בתגובה מצערת. לא ניכנע לאיומים". לציוץ הוסיף עזיזי תמונה של ירי טילים איראניים לעבר ישראל, שהיה באוקטובר 2024.
למרות ההערכות כי תקיפה אמריקאית באיראן תצא לפועל, יש מי שמסתייגים ממנה דווקא בסביבתו של טראמפ. אמש דווח שעוזריו מפצירים בו להתמקד בדאגות של בוחריו מהמצב הכלכלי - במה שממחיש את הסיכונים הפוליטיים שכרוכים בהסלמה צבאית, לקראת בחירות אמצע הכהונה שיהיו בנובמבר. טראמפ הורה על הכנות למתקפה אווירית שעשויה להימשך "כמה שבועות", אך בשלב זה, הוא טרם הציג לאזרחיו הסבר מפורט מדוע הוא שוקל להוביל את ארה"ב לפעולה. בכיר בבית הלבן אמר לרויטרס שלמרות הרטוריקה התוקפנית של טראמפ, בממשל שלו עדיין אין קונצנזוס בנוגע למתקפה נגד איראן. יועצי הנשיא גם מודעים לצורך להימנע מהעברת "מסר מבולבל" למצביעים המתלבטים, שמוטרדים יותר מהנושא הכלכלי. יועציו של טראמפ, והגורמים שלוקחים חלק בקמפיין של המפלגה בבחירות האמצע, רוצים שטראמפ יתמקד בכלכלה. השבוע - בתדרוך פרטי לקראת בחירות האמצע שבו השתתפו כמה שרים בממשל טראמפ, הציגו הנוכחים את הנושא הכלכלי כנושא החשוב ביותר. טראמפ לא הגיע לתדרוך.
האסטרטגיה החדשה של טראמפ
הסימן הבולט ביותר לשינוי האסטרטגי הוא המעבר מחשיבה על "מהלומה קצרה ומכריעה" למודל של מערכה ממושכת יותר, מעין "כתישה" מתמשכת. הגעתה הצפויה של נושאת המטוסים ג'רלד פורד המסוגלת להוציא עד כ-150 גיחות קרב ביממה לאזור ממחישה את עומק ההיערכות. לצידה גם צפויים לפעול כוחות ימיים ואוויריים משמעותיים נוספים. בניגוד לתקיפה נקודתית, "מערכת כתישה" מכוונת לשחיקה שיטתית של נכסי המשטר: מתקני גרעין, בסיסי משמרות המהפכה, מערכי טילים ומוקדי שליטה. לפי גישה זו, רק לחץ צבאי מתמשך, ולא מכה חד-פעמית, עשוי לאלץ את ההנהגה בטהרן לשקול ויתורים עמוקים, או לפחות לצמצם באופן דרמטי את יכולותיה האסטרטגיות.
ישראל נערכת לנצל את ההזדמנות
ישראל נערכת לנצל עימות צבאי בין ארה"ב לאיראן כדי "לנקות שולחן" ולפגוע קשות ביכולות של איראן ושל השותפות לתקוף את ישראל בטילים. פגיעה בטילים הבליסטיים ובמתקני הייצור שלהם בנוסף לפגיעה קשה ביכולת של חיזבאללה והחות'ים – היא בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון. בכירים בישראל מדברים על הסרת האיומים הקיומיים על ישראל אחת ולתמיד. מבחינת ישראל, ההתפתחויות עשויות להיתפס כחלון הזדמנויות. ירושלים מוטרדת לא רק מהגרעין אלא גם - ואולי בעיקר - מהתעצמות מערך הטילים המדויקים של איראן. שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב עשוי לאפשר פגיעה שיטתית בתשתיות הייצור, האחסון והשיגור - ואולי אף לערער את יציבות המשטר דרך פגיעה במרכזי הכוח ובמנגנוני הדיכוי.
אם האפשרות של עימות צבאי היא זו שתיבחר לבסוף, אין להקל ראש ביכולותיה של איראן להסב נזק משמעותי לישראל, לכוחות אמריקאיים במזרח התיכון ולמדינות המפרץ. מערך הטילים הבליסטיים, הכטב"מים והשותפות באזור מעניקים לה יכולת תגובה כואבת. עם זאת, בשנתיים האחרונות התפתח שיח ציבורי וביטחוני הנוטה לעיתים להעצים את עוצמת היריב, בין שמדובר באיראן ובין שמדובר בארגונים כמו חיזבאללה, ובמקביל להמעיט ביכולות ההתקפיות וההגנתיות של ישראל וארה"ב.
2 צפייה בגלריה
נושאת מטוסים נושאת המטוסים ג'רלד פורד חוצה את מצר גיברלטר ונכנסת ל הים התיכון בדרכה לחופי ישראל כחלק מתגבור כוחות צבא ארה"ב בעימות מול איראן 20 בפברואר
(צילום: David PARODY / DM PARODY / AFP)
לא רוצה לקחת חלק בסכסוך
אחרי שאתמול פורסמו תמונות לוויין בהן ניתן לראות עשרות מטוסי קרב אמריקניים בבסיס מואפק א-סלטי בירדן. גורם ירדני הבהיר בשיחה עם "ידיעות אחרונות" כי "רשמית, לא נאפשר שימוש באדמותינו לכל התקפה, בניסיון ברור לבסס ניטרליות ולהרחיק את המדינה מקווי האש". לדברי המקור, "הציבור הירדני נוטה לדאגה ודחיית מלחמה, כי הוא מבין שכל עימות אזורי ישפיע עליו במהירות מבחינה כלכלית וביטחונית - גם ללא מעורבות ישירה". באשר לנוכחות הבסיסים האמריקניים בירדן, הסביר כי "הדבר נתפס פנימית כנושא רגיש הקשור לחששות מפעולות תגמול אפשריות יותר מאינדיקציה להשתתפות ירדנית". לסיכום, אמר: "ירדן צופה במצב בזהירות - איתנה בעמדה של אי-מעורבות - אך מודעת לכך שהגיאוגרפיה עלולה לכפות עליה השלכות של סכסוך שהיא לא רוצה בו".
המחאות באיראן חודשו
חרף הטבח ההמוני בדיכוי מחאת הענק בחודש שעבר, אתמול הופצו מאיראן תיעודים של מחאות בשתי אוניברסיטאות בטהרן. לפי "איראן אינטרנשיונל", ערוץ שמזוהה עם מתנגדי המשטר, ההפגנות נערכו ביום הראשון של הסמסטר באיראן - שבת שם הוא יום עבודה רגיל - ובאוניברסיטת אמיר כביר הם הצליחו לחסום את אחד הרחובות. באוניברסיטה נוספת בטהרן, אוניברסיטת שריף, דווח על עימותים עם כוחות הבסיג', המיליציה שכפופה למשמרות המהפכה. המפגינים שם קראו לפי הדיווח "מוות לחמינאי!".
אף שלא נראה כי מדובר בעימותים גדולים, עצם העובדה שהם מגיעים על רקע הדיכוי האכזרי של מחאת הענק בחודש שעבר, שהנשיא דונלד טראמפ חשף אמש כי נהרגו בהן 32 אלף בני אדם, מעידה על האומץ האדיר של המפגינים - ועל הזעם שלפי הדיווחים מבעבע מתחת לפני שטח בעקבות הטבח ההמוני, כמו גם המשבר הכלכלי שהיה הסיבה המקורית לפרוץ המחאה - ורק החמיר מאז. מאז הדיכוי האכזרי של כוחות משטר האייתוללות, לא דווח על הפגנות משמעותיות באיראן, אם כי באירועי הלוויות של ההמונים שנהרגו נשמעו לא אחת קריאות בגנות המשטר.
לצד זאת, פעולה צבאית נרחבת אינה מבטיחה את נפילת המשטר האיראני. ההיסטוריה מלמדת כי משטרים אידיאולוגיים מסוגלים לשרוד גם מכות קשות. אולם פגיעה עקבית במנהיגות, במנגנוני הביטחון ובכלי הדיכוי המרכזיים עלולה לערער את יציבותו ולהחליש את אחיזתו בציבור. לכן גם לא מן הנמנע שנראה פגיעה במנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ובבנו שעשוי לרשת אותו.יש מי שמעריכים כי החברה האיראנית מצויה במצב תסיסה חסר תקדים מאז המהפכה האיסלאמית. אם ייווצר שילוב בין לחץ חיצוני כבד לערעור פנימי גובר, עשויה להיפתח דינמיקה חדשה, גם אם תוצאותיה אינן ניתנות לחיזוי.
בסיכומו של דבר, כל התרחישים עדיין פתוחים: הסכם חלקי שיאפשר לכל צד להכריז על הישג, מתקפה מוגבלת, או מערכה רחבה וממושכת. ההכרעה תתקבל בוושינגטון – אך השלכותיה יורגשו בירושלים, בטהרן ובבירות האזור כולו.
