הוא ביקש ממנו למחוק גברים מהאינסטגרם וטרק דלת זכוכית עד שהתנפצה. אחרת אחזה בסכין במהלך ריב. ובכל זאת, במשך חודשים ושנים בני זוג להט"בים לא קראו לזה אלימות.
"הייתי בזוגיות עם אישה. לא הכרתי תחנות אלימות במשפחה. זה לא היה לי בראש", שיתפה ירדן קרוקר, בת 37. "חשבתי שאם אלך לבקש עזרה, זה יהיה במרחב סטרייטי. לא הרגשתי שיש לי כתובת. הייתי בטוחה שרק לי קורה דבר כזה". אלימות בזוגיות בקהילה הלהט"בית כמעט ואינה מדוברת, אך לפי מחקרים, היקפיה דומים לאלה שבחברה ההטרוסקסואלית. אלא שבקהילה הגאה קיימים דפוסים ייחודיים: איום ב"הוצאה מהארון", בידוד חברתי, שימוש בסטיגמות, או פגיעה מכוונת בזהות המגדרית. לצד זאת, ישנם חסמים מערכתיים והיעדר מענה מותאם, שהקשו על נפגעים לזהות את המצב ולפנות לעזרה.
כעת, לראשונה, פורום מיכל סלה והאגודה למען הלהט"ב יוצאים בשיתוף פעולה אסטרטגי רחב היקף יחד עם משרד הרווחה: התאמה מקצועית של "חמשת תמרורי האזהרה" של הפורום לזוגיות בקהילה הגאה, והטמעתם בכלל מערך הרווחה בישראל. ים ידלין, בן 33, כיום מנהל דיגיטל בפורום מיכל סלה, היה בעצמו במערכת יחסים אלימה. "מההתחלה ידעתי שיש לו פוסט טראומה", סיפר ידלין. "הוא ביקש שאמחק גברים מהאינסטגרם, שאהפוך את החשבון לפרטי. כל דבר שסיפרתי לו על עצמי - שימש נגדי. גזלייטינג יומיומי".
כשהשניים עברו לגור יחד בעיר מרוחקת ממשפחתו וחבריו, הבידוד החריף. "הייתי צריך להיות בדממת אלחוט בבית. אם הייתי משתף חברה במשהו, הוא היה כועס", תיאר. "פעם אחת הוא ריסק לי את האייפד וטרק דלת זכוכית עד שהתנפצה. ידעתי שבפעם הבאה אני הולך".
ירדן קרוקר: "חייתי בתחושה שהיא עלולה להרוג אותי. ניסיתי להיפרד אולי 30 פעם. הייתה שם התמכרות, חיבור טראומטי. חשבתי שרק לי קורה דבר כזה"
ידלין הכיר את "התמרורים" של הפורום וידע שלא נפרדים לבד. כשבן זוגו איים ש"יהפוך את חייו לגיהנום" אם יעזוב, חבר הגיע לסייע לו לעבור דירה. "בזמנו לא ידעתי למי לפנות. פניתי לער"ן. היום אני מבין כמה הנושא הזה מושתק", אמר ידלין. "אם אתה לא יודע שהבעיה קיימת אתה לא יודע לזהות אותה. חשוב לי שידעו שיש אלימות בזוגיות גאה, סיפורים כמו שלי קיימים והם צריכים להיות מדוברים, בשביל מי שנמצא.ת עדיין בזוגיות כזו וצריך לראות שאפשר לצאת מזה. לא חשוב הטראומות הקודמות של הפרטנר.ית שלך, זו לא הצדקה לאלימות, ולא סיבה שבגללה צריך לחיות בפחד".
אצל קרוקר, מערכת היחסים נמשכה שלוש וחצי שנים. בהתחלה, היא מתארת קסם וסחרור. אחר כך- התפרצויות, קללות, בידוד מהמשפחה. "כל פעם חשבתי שזה לא קשור אליי", אמרה קרוקר. "לאט לאט זה נהיה כלפיי. הייתי בטוחה שאני אשמה". לדבריה, המעבר החד בין אלימות לרכות יצר בלבול עמוק. "מלהיות תוקפנית היא פתאום עזרה לי לצאת מזה. זה גרם לי להאמין שאפשר להציל את הקשר. בהתקפים שלה הייתי מתנתקת", נזכרה. "הייתי הולכת למטבח, מתקפלת בתוך עצמי ולא יודעת מי אני ומי היא. בהמשך הגעתי גם להתקף פסיכוטי. הייתה שם התמכרות לקשר. חיבור טראומטי".
באחד הריבים אחזה בת זוגה בסכין. "חייתי בתחושה שהיא עלולה להרוג אותי. ניסיתי להיפרד אולי 30 פעם. הייתה שם התמכרות, חיבור טראומטי", אמרה. כשחיפשה עזרה, לא מצאה מענה ייעודי. "חשבתי שרק לי קורה דבר כזה. אין קבוצות תמיכה ללהט"ביות במעגל האלימות. זה עוד ארון שיוצאים ממנו, גם יצאתי מהארון כלסבית וגם עכשיו אצא מהארון כקורבן אלימות?" המסר שלה היום הוא ברור: "זה לא אשמתך שנכנסת לשם. אבל זו האחריות שלך לצאת".
שלי גור, סמנכ״לית פעילות באגודה למען הלהט"ב, מספרת כי לפני כשנה וחצי פנה פורום מיכל סלה לאחר שהחלו להגיע פניות מהקהילה. "הבנו שאין מספיק מענה מותאם. עבדנו על זה שנה וחצי", אמרה גור. במסגרת המהלך עברו הכשרות ייעודיות קו הקשב "יש עם מי לדבר" של האגודה והקו החם של הפורום, וכן מטפלי הקליניקה הלהט"בית. לראשונה, גם משרד הרווחה הצטרף למהלך ארצי: 76 עובדים סוציאליים ייעודיים לקהילה הגאה ב-71 רשויות, לצד 171 מרכזי משפחה ומוקד 118 יעברו הכשרות לזיהוי דפוסי אלימות בזוגיות להט"בית.
"בזוגיות להט״בית לא רואים את פערי הכוח בעין", תיארה גור. "אבל הם קיימים. כלכליים, גילאיים, בין מי שבארון למי שמחוץ לו. עכשיו יהיו שלושה צירים: האגודה, פורום מיכל סלה והרווחה. הקהילה תדע שיש לה כתובת".
לילי בן עמי, מנכ״לית פורום מיכל סלה, אמרה כי לאורך השנים הגיעו אליה פניות קשות מהקהילה: "יש שם ארון נוסף של שתיקה, בשל החשש מסטיגמות ואיומי אאוטינג שהופכים לנשק בידי התוקף". לדבריה, "אלימות בזוגיות אינה מבחינה בנטייה מינית. המסר שלנו ברור: אהבה היא לא פחד. אם את או אתה מרגישים 'הליכה על ביצים' בבית- אל תחכו. יש כתובת, יש מענה, ואפשר לצאת לחירות בטוחה".
המהלך הארצי צפוי להתחיל בחודשיים הקרובים. עבור מי שחוו את השתיקה מבפנים, מדובר לא רק בשינוי מקצועי, אלא בהכרה. "ככל שמדברים על זה", אמרה קרוקר. "כך נוכל למגר את זה. אנחנו צריכים את הקהילה שלנו מסביבנו. לנוח רגע מהמאבק על הזהות, ולטפל בפצע שמדמם".
