פונדמנטליסט בעל כורחו // מוחסין חאמיד } תרגום: מרינה גרוסלרנר } כתר } 200 עמ'
מעט לאחר פתיחת 'פונדמנטליסט בעל כורחו', מתראיין צ'אנגז, גיבור הספר, לעבודה בחברת שמאות. המראיין מבקש ממנו לספק הערכת שווי לחברה שמציעה שירות חדשני: "מסע מזורז. אתה נכנס למסוף של החברה בניו-יורק ומגיח מיד במסוף שלהם בלונדון". לאחר שהוא נוקב במספר, משיב לו המראיין, "אופטימי להפליא. ההשערות שלך שהלקוחות יבחרו בדבר הזה מוגזמות למדי. האם היית אתה מוכן להיכנס למכונה שמאיינת אותך פיזית ואחר כך מרכיבה אותך מחדש במרחק של אלפי קילומטרים?"
הדימוי הזה מייצג לכאורה את המסע הכפול שביצע גיבור ספרו של מוחסין חאמיד — מפקיסטן לניו-יורק ובחזרה לפקיסטן. פעמיים עבר מרצונו איון והרכבה מחדש. כעת הוא יושב בבית תה בלאהור ומספר למאזין, שהתנהגותו מסגירה אותו כאמריקאי, את סיפורו. לימודיו בפרינסטון, הרומן שלו עם בוגרת פרינסטון בשם אריקה, עבודתו במשרד השמאות היוקרתי וההיטמעות במערכת הקפיטליסטית, התגובה לפיגוע הטרור במגדלי התאומים ולפלישה האמריקאית לאפגניסטן ושובו הביתה, למולדתו.
כבר בפסקאות הראשונות, סיפורו של צ'אנגז נראה לי זוהר ונוצץ מכדי להיות אמיתי: הוא הסטודנט הטוב ביותר, הוא מתקבל לחברה הטובה ביותר וגם שם הוא העובד המצטיין (כמובן שאחד מבכירי החברה נוטה לו חיבה אישית משום שהוא מזכיר לו את עצמו: צעיר רעב שלא שוכח מהיכן הגיע). אף מחסום לא ניצב בדרכו. אפילו הנערה היפה והנבונה ביותר מתאהבת דווקא בו. במילים אחרות, דווקא ההתאמה לדימוי האמריקאי מעוררת חשד. וממילא עולה השאלה: האם צ'אנגז משקר למאזין שלו (ולנו) או שהוא עצמו הלך שולל אחרי עולם הדימויים השטחי ואיבד את היכולת להבחין בין שקר לאמת?
ואולי השקר הוא עצמו האמת. אולי האמת האמריקאית היא השטחיות, אולי הפלקטיות עצמה היא כוח המשיכה של אמריקה הגדולה המצליחה שבנותיה חופשיות ויפהפיות, שעשיריה גרים בבנייני אבן חומה ויוצאים לאחוזתם שבהאמפטונס כדי לחגוג ולאכול לובסטרים על האש. אם כך, אולי זו כוונתו של הסופר, שנטיל ספק בסיפור האמריקאי כולו.
וממילא, כיוון שהמספר נמצא בבית תה בפקיסטן ולא בניו-יורק, אנחנו יודעים שהספק יופיע והשבר יגיע. ואכן, בספטמבר 2011, כשהוא נמצא במנילה, צופה צ'אנגז בטלוויזיה. "ראיתי את המגדל הראשון — ואחריו את השני — של מרכז הסחר העולמי בניו-יורק קורס. ואחר כך חייכתי. כן, מתועב (ההדגשות במקור) ככל שזה נשמע, התגובה הראשונה שלי הייתה שביעות-רצון בולטת". הוא מודה שאין לו מושג מדוע רצה לראות את אמריקה נפגעת, ואף על פי כן שמח. "מה שריתק אותי הוא הסמליות, העובדה שמישהו השפיל עד עפר את אמריקה הגדולה באופן גלוי ובוטה כל כך".
שביעות הרצון מתחלפת בכעס כשהוא רואה את "חיילי הצבא האמריקאי הנוחתים באפגניסטן במה שתואר כפשיטה נועזת על מטה הפיקוד של הטליבאן. התגובה שלי הפתיעה אותי; אפגניסטן היא שכנה של פקיסטן, ידידה שלנו, ונוסף על כך מדינה מוסלמית, וכשצפיתי במה שנראה לי כתחילתה של פלישה צבאית של בני עמך, מצאתי את עצמי רותח בזעם". בביקור מולדת הוא לומד להעריך מחדש את בית הוריו ואת המסורת הפקיסטנית וחוזר לארה"ב עטור זקן וכן הלאה וכן הלאה, עד החזרה הסופית ללאהור והישיבה בבית התה.
לצד סיפור ההגירה הכפולה מסופר גם סיפור האהבה לאריקה, נערה אמריקאית יפהפייה, ענוגה ורגישה, אשר עדיין מתאבלת על אהובה הראשון שמת ממחלה, ומתקשה להתמסר לבן זוגה הפקיסטני עד שהוא מבקש ממנה להעמיד פנים שהוא אותו אהוב ראשון. האלגוריה ברורה, כמו גם העובדה שהחברה המייצגת את אמריקה היא חברת שמאות.
האמת היא שהספר השאיר אותי במבוכה. אני אוהב מספרים בלתי מהימנים, אולם בשונה למשל מגיבוריו של קאזואו אישיגורו, צ'אנגז הוא מספר בלתי מהימן אחר. המספרים של אישיגורו מרמים בעיקר את עצמם, והאמת מתגלה לנו מבעד לנקודות העיוורון שלהם. בספרו של חאמיד, לא ברור אם יש בכלל שכבה נוספת מאחורי הכזב; לא רק בסיפור האהבה לאמריקה ולאריקה, אלא גם בחלקו השני של הספר, זה שמתאר את המשבר והחזרה לפקיסטן. לכאורה, תגובתו של צ'אנגז לנפילת התאומים ולפלישה לאפגניסטן מגלה לו את העצמי האותנטי שלו, ומכינה את הקרקע להרגשת הביתיות שיחוש כשישוב הביתה לביקור, לגידול הזקן, הפרישה מעבודה, ההקצנה וכו'. אולם, כאשר כל אלה מתרחשים, הם נשמעים פלקטיים לא פחות מסיפור ההצלחה האמריקאי.
ייתכן שהפלקטיות היא עצם העניין, אולי חאמיד מבקש להראות שגם בשובו הביתה לפקיסטן, צ'אנגז הוא כבר אמריקאי, שבוי בעולם של דימויים. הראיה לכך: אותו מערך דימויים מלאכותי מאפיין גם את תיאורי לאהור לכל אורך הספר. האם זה מנגנון או תקלה? מעשה או מחדל? האם 'פונדמנטליסט בעל כורחו' הוא הישג ספרותי או כישלון שטחי? כאמור, הפונדמנטליסט הותיר אותי, כמעט בעל כורחי, במבוכה. •
האמת היא שהספר השאיר אותי במבוכה. אני אוהב מספרים בלתי מהימנים, אבל גיבורו של חאמיד הוא מספר בלתי מהימן אחר. תיאוריו נשמעים פלקטיים
