הלב נשמט לתחתונים כשראיתי לראשונה, מבלי שביקשתי – במהלך גלילה אפאתית רגילה – סצנה מ'סיינפלד' שמעולם לא קרתה; משהו עם ג'ורג' בועט בג'רי ומעיף אותו דרך קיר.
לא רק שזה נראה אותנטי, זה גם הרגיש פייק מוחלט כי מי שעשו את הסרטון הזה ראו, בעליל, כל כך מעט 'סיינפלד' עד שאין להם מושג שהמכות היחידות האפשריות בסדרה הן הרגעים שבהם איליין דוחפת את ג'רי באי-אמון ובעוצמה המשתווה לזו של רקדנית איומה.
ועדיין, הלב בתחתונים.
שנאתי את זה – בעיקר כי הם יכולים עכשיו לגרום לכל מה שהיה יקר לליבנו להפוך זול כל כך – עד לרמת בחילה; לעזאזל, חשבתי, למה מרדכי דוד ממשיך לבטל את זמנו בהתקהלות ליד הבית של לוסי אהריש במקום לקחת מגאפון ביד אחת וג'ריקן נפט בשנייה, ולהגיע למשרדי Open AI?
אולי כי הפעם לא הם לא האשמים הישירים. מתברר שאלה שוב הסינים. 'בייטדאנס', החברה שהביאה לפעוטון את טיקטוק, שיגרה עכשיו AI בשם 'סידאנס 2.0', שמסוגל לייצר סרטונים באיכות קולנועית משכנעת מתוך פקודת טקסט פשוטה: וויל סמית' נלחם במפלצת הספגטי, בראד פיט וטום קרוז בקרב אגרופים, סיינפלד עף לתוך קיר. הכל נראה הוליוודי ונוצץ למהדרין.
במילים אחרות: כל אחד יכול כרגע ללהק כל כוכב לכל תפקיד בכל סצנה, עד לרמת המוצר המוגמר. רוצים שנועה קולר של 'מקום שמח' תהיה בסוף עם יותם ותרביץ לבעלה? עשו זאת בעצמכם.
לא שלא חשדנו שזה בדרך, אבל הבהלה עדיין אחזה בכל האולפנים והתאגידים, שמיהרו לצרוח "זכויות יוצרים", והיוצרים אכן עמדו על זכותם לצרוח. "כנראה שזה נגמר בשבילנו", סיכם רט ריס, כותב 'דדפול'.
זה, כמובן, רחוק מזה; 'סידאנס' היא רק עוד יישור של מגרש המשחקים, שמאפשר עכשיו גישה שווה לכולם – כלומר משאיר אותנו בדיוק במקום שבו היינו: רק רעיונות טובים יחזיקו. רק מי שמסוגלים ליצור ולתסרט משהו שיגרום לי להיפרד מרצוני מ-14 יורו בחודש דמי מנוי יישארו, בסוף, בעבודה.
אין בזה חידוש, וגם זכויות היוצרים יוסדרו, מן הסתם, באותה מהירות שבה זה קרה זמן קצר אחרי שיוטיוב הפכה לנחלת הכלל. אפשר לקפל את הגעוולד בחזרה לקופסה. רק מה עושים עם המראה הזה של קוסטנזה בועט בג'רי? מי יפצה את הרשתית שלי?
