בסמוך למרכז הקליטה ברחוב צה"ל בצפת עדיין תלויים שלטים גדולים עם הזעקה "שנה עברה והיימנוט לא חזרה". היום (רביעי) יציינו בני משפחתה שנתיים להיעלמה מעל פני האדמה, ובכל יום חולפים ליד השלטים הוריה ובני משפחתה מלאי הגעגועים, ומתארים כי עיניה הצוחקות של היימנוט קוראות להם לא לאבד תקווה. "זה סבל של שנתיים שאי אפשר לתאר", אומרת בלנצ'ו האם, בפתח מרכז הקליטה. "כל בן אנוש יכול להבין מה זה כאב של הורה שלא יודע איפה הבת שלו".
בעבר חיו כאן 700 עולים חדשים מאתיופיה, ריח של תבלינים מסורתיים וקולות ילדים מילאו את המסדרונות. היום, רוב העולים כבר התקדמו לדירות קבע, והמבנה הפך לסוג של עיר רפאים בלב העיר לאחר שהסוכנות היהודית החליטה לסגור אותו בשל השלמת קליטת רוב יהודי אתיופיה.
בתוך השקט העצוב ושרשרת הבניינים הנטושה והדירות הפרוצות יושבים טספאי ובנצ'י קסאו עם ילדיהם. הם מחכים להיימנוט, שאמורה לחגוג בעוד כחודשיים בת מצווה. היא יצאה מדירתם ב-25 בפברואר 2024 כדי לחלק עלוני בחירות ביחד עם חברותיה, ונעלמה כאילו מעולם לא הייתה. הם מקווים שאולי יום אחד היימנוט תופיע כך פתאום משום מקום ותחפש את הוריה ובני משפחתה. והם יהיו פה כדי לקבל את פניה.
לא מאבדים תקווה
היום בצהריים, בדיוק שנתיים אחרי, בני משפחת קסאו יצעדו מגשר המיתרים בירושלים ועד למשרד העלייה והקליטה. הם יבקשו להשמיע זעקה של משפחה שמרגישה שהמדינה ויתרה על הבת שלה. "אין לנו שום מידע חדש", אומר טספאי בקול יבש בזמן שירוס, בתו הבכורה בת ה-20, מתרגמת את דבריו מאמהרית. ירוס עברה לירושלים, מנסה לבנות חיים, אבל הלב שלה נשאר תקוע במסדרונות של מרכז הקליטה בצפת. הוריה מעידים שהיא "התבגרה כל כך מהר".
עוד הדגישו ההורים: "אנחנו דורשים שהשב"כ ייכנס לתיק ויחקור אותו. שנתיים חלפו ואין שום שינוי, חוץ מהעובדה שהעבירו את החקירה מיחידה ליחידה".
המספרים היבשים מאחורי המאמצים שהושקעו בחקירת היעלמותה של הילדה הם חסרי תקדים, בהתאם לאופי הפרשיה המזעזעת, שאין עדיין כל קצה חוט אודותיה: אלפי שוטרים, אנשי צבא וחילוץ ומתנדבים רבים סרקו שוב ושוב כל מערה, בור ודירה נטושה ברדיוס של קילומטרים. המשטרה הפעילה יחידות מיוחדות, כלבנים, רחפנים ומסוקים וטוענת כי אין כלי מקצועי שניתן להשתמש בו, וקיים בארץ או בחו"ל, שלא נעזרו בו לאיתורה של היימנוט.
גם מיסטיקנים, מגלי עתידות, ומכשפים למיניהם ניסו לסייע ולזכות בפרס הכספי בסך 350 אלף שקלים שהובטחו לכל מי שיביא מידע זהב. החקירה, שהתחילה בימ"ר צפון, הועברה לאחרונה ליחידת להב 433 בהנחיית המפכ"ל דני לוי. המטרה הרשמית הייתה "עיניים חדשות", המציאות היא מבוי סתום מוחלט.
תיעוד מניסיון החטיפה לכאורה בבאר שבע
(צילום: שימוש לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים)
"אנחנו לא נותנים למחשבות של איבוד תקווה להיכנס לראש שלנו", אמר טספאי קסאו. "אנחנו ממשיכים להילחם עד שנחזיר אותה. אנחנו מאמינים בהשם ולא מרימים ידיים או מאבדים את התקווה לראות אותה".
בתחילת ינואר האחרון הגיעו בני המשפחה ללשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, ונפגשו איתו לראשונה. על פי הודעת הלשכה, נתניהו הבטיח להם שהמדינה "תהפוך כל אבן" והתחייב: "אני נכנס לנושא הזה באופן אישי". טספאי ביקש ממנו דבר אחד: שהשב"כ יפעיל את היכולות הטכנולוגיות שלו וייקח אחריות על החקירה. "הבנו שהוא לא יכול לענות באותו יום ולא ציפינו לקבל תשובה אז", הוסיף טספאי, "אבל חלפו כבר כמעט חודשיים ולא קיבלנו שום תשובה ממנו. אף אחד לא חזר אלינו".
נעדרת או חטופה?
בדצמבר האחרון נדמה היה שהנה, סוף סוף אותר קצה חוט. תושב צפת לשעבר, בן 63, נעצר בבאר שבע אחרי שתועד מנסה לחטוף ילדה בת 11 - שהתבררה שאחותה חברה של היימנוט. במשטרה בדקו אם האיש, שהכיר את משפחת קסאו, עומד מאחורי היעלמותה של הילדה מצפת, אך לא נמצאו כל ראיות לכך.
"במבחן התוצאה נכשלנו", הודה באחרונה קצין בכיר במשטרה בדיון בכנסת. בתיק חקירה בן אלפי עמודים ופעולות חקירה, אין אפילו קצה חוט אחד שיסביר איך ילדה נכנסת לבניין מצולם ומתועד - ולא יוצאת ממנו לעולם.
בני משפחתה של היימנוט מאמינים כי לו היו מכירים בבתם כ"חטופה" זה היה משנה את אופי הטיפול בהיעדרותה. גורמי הביטחון טוענים מנגד כי אין כל הבדל ואין כל משאב או כלי שלא השתמשו בו בחקירה אודותיה, בין אם הייתה מוגדרת כחטופה ובין כנעדרת, וכי אין כל ראיה שתומכת בקביעה כי נחטפה.
2 צפייה בגלריה
משפחתה של היימנוט עם נתניהו. "התחייב לטפל - אבל לא חזר אלינו"
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
מכיוון שחוק השב"כ מגדיר את סמכויות הארגון למניעת איומים ביטחוניים ופגיעה בסדרי המשטר בלבד, היעלמות של ילדה - כואבת ככל שתהיה - מוגדרת כאירוע פלילי-אזרחי, והשב"כ מנוע על פי חוק מלהתערב בו. אבל עבור טספאי, ההסברים המשפטיים האלו הם רק תירוץ. הוא רואה מדינה שיודעת להגיע לכל מקום בעולם, ולתקוף כירורגית בלב איראן, אבל לא מוצאת ילדה שנעלמה בלב עיר גלילית.
באוקטובר האחרון צפו בני משפחת קסאו בשידורים החיים של חזרת החטופים הישראלים ממנהרות חמאס ברצועת עזה. הם התרגשו כל כך ובכו ברגעים המרגשים ובמחשבות על חזרת ה"חטופה" שלהם. "זה היה משמח ומרגש לראות אותם חוזרים", סיפרה בנצ'י. "אבל זה לא אותו דבר. אותם חטפו למדינת אויב והיימנוט נמצאת פה, בתוך הארץ. אני מאמינה שגם היימנוט תחזור ונזכה לשמוח כמו המשפחות שלהם. אני מבקשת שאנשים ימשיכו להתפלל ולהדליק נר שבת לכבוד היימנוט, שלא תשכחו אותה".
נכנסה לבניין ולא יצאה
כמה מטרים מפתח מרכז הקליטה, מפעיל תומר פדו מחסן קטן למכירת מוצרי מזון מסורתיים מאתיופיה. הוא רואה את טספאי בכל בוקר. "אנחנו מרגישים מיואשים", אמר פדו בכאב. "הילדה הזאת נכנסת לבניין הזה ולא יוצאת", תיאר, בזמן שהצביע לעבר המתחם המתקלף. "לקח למשטרה זמן להבין שהיא נחטפה, לקח זמן עד שהזניקו מסוקים. האבא הזה הגיע לכאן מציונות, ובסוף הוא מאבד כאן את בתו. אנחנו מרגישים שאם זו הייתה ילדה בצבע אחר היו מוצאים אותה כבר".
פדו סיפר על בתו בת ה-8 שציירה השבוע ציור בבית הספר. בת השירות הלאומי הבחינה שהעיניים של הדמות בציור גדולות באופן חריג. כששאלה אותה למה, הילדה ענתה בפשטות: "ציירתי עיניים גדולות כדי שאולי כך היא תוכל למצוא את היימנוט". בת השירות פרצה בבכי.
בתקופה האחרונה עובדים בני המשפחה, לצד מתנדבים רבים מבני קהילת יוצאי אתיופיה, על הקמת עמותה רשמית שתתמקד במאמצי האיתור ותנסה לרתום את הציבור. "אני מרגיש שעשינו במשך שנתיים כל מה שיכולנו ולא התקדמנו בכלום", סיכם האב טספאי בתסכול. "קשה וכואב לנו להתראיין ולצאת לציבור, ואנחנו צריכים את עם ישראל איתנו שגם יפרסמו ברשתות החברתיות ויזכירו לכולם שהיימנוט נעלמה".
בכתבה זו שולבו סרטונים ותמונות לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. בעל זכות יוצרים הסובר כי נעשה שימוש ביצירתו מוזמן לפנות במייל האדום בצירוף הוכחת בעלות ביצירה והבהרה האם ברצונו שתוסר או שישולב קרדיט על שמו במסגרת הפרסום.
