ברקע הדיון הציבורי סביב גיוס נשים מהמגזר הדתי-לאומי וההתבטאויות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, שאמר לאחרונה כי אם בתו תשאל, הוא ינסה לחנכה לא להתגייס לצה"ל - אנו חושפים כעת שני נתונים מעניינים.
ראשית, המציאות מתקדמת לא לפי אמירות כאלה ואחרות, והרכבת כבר יצאה מהתחנה. שנתון החינוך הממלכתי-דתי מונה כ-9,000 בוגרות מדי שנה. בשנים האחרונות נרשמת עלייה מתמשכת במספר הבנות המתגייסות לצה"ל. כ-4,000 בוגרות הצטרפו בשנה שעברה לשורות הצבא, מספר שיא. בכל רגע נתון משרתות בצבא כ-9,000 חיילות דתיות, כולל כאלה שממשיכות ומשרתות בקבע. המגמה צפויה להמשך בעתיד הקרוב: מספר המתגייסות אף עשוי לעלות על מספר הפונות לשירות הלאומי.
מנגד, הפרטים החדשים שנחשפים מראים שמבנות השירות הלאומי 51% משרתות שנה אחת בלבד ואז חוזרות לאזרחות, ופחות ממחציתן ממשיכות לשנה השנייה. כלומר רוב הבנות במסלול הלאומי משרתות חצי מהזמן שמשרתות חיילות בצה"ל או פחות. ולמרות מגמה ברורה וקבועה של עלייה במספר הבוגרות הבוחרות בשירות צבאי, משרד החינוך מתעלם מהנתונים ומתקצב באופן הפוך את ההכנה לשירות: הוא מקצה כמעט פי 8 משאבים להכנת בוגרותיו לשירות לאומי.
חוסר איזון חינוכי ותודעתי
גורם העוסק בנושא אומר כי לא ייתכן שמי שמעוניינת להתגייס אינה מקבלת סיוע ומעטפת לקראת הגיוס, בעוד שמי שבוחרת שלא להתגייס זוכה לתמיכה רחבה יותר מצד המדינה. גורמים המעורים בתחום מוסיפים כי כחלק מתפיסת היסוד של אזרח ציוני במדינת ישראל יש לשרת את המדינה בין אם בצה"ל ובין אם בשירות הלאומי במקרה של פטור. ככל שהמדינה מקצה תקציבים להכנה לשירות משמעותי, מצופה שההקצאה תהיה שוויונית כך שההכנה וההכוונה יהיו מיטביות ויובילו את הנערה לתפקיד המתאים ביותר עבורה ולמען מדינת ישראל. אותם גורמים מוסיפים כי אי-שוויון בתקציבים ובהכוונה למסלולי השירות השונים יוצר חוסר איזון חינוכי ותודעתי, עוד לפני שהנערות עצמן מקבלות החלטה — ובכך גם מחזק את המתח הציבורי סביב סוגיית הגיוס.
משרד החינוך משקיע פי 7.8 יותר בהכנה של בנות לשירות הלאומי מאשר בהכוונה וליווי לבנות שמתכננות גיוס לצה"ל. תקציב לכל מתגייסת לצה"ל עומד על 114 שקלים לעומת 898 שקלים לכל בוגרת בשירות הלאומי. העובדה שהמדינה נותנת פי שמונה יותר תקציב לבנות דתיות שאינן מתגייסות ועושות שירות של חצי מהזמן לעומת אלו שבוחרות לצה"ל היא שערוריה חינוכית ותקציבית כאחד. הפער הזה אינו מקרי אלא מבני: מסלול אחד נהנה ממערך הסברה, ימי עיון, ליווי חינוכי והכוונה מסודרת והמסלול האחר כמעט ואינו זוכה למשאבים — וכל זאת עוד לפני שהצעירה קיבלה החלטה.
בחודש ינואר פרסמנו כי רבנים דתיים-לאומיים בכירים פנו לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, בדרישה שצה"ל יפסיק לשכנע בנות דתיות להתגייס לצבא. לדבריהם, מערכת הביטחון מקיימת פעילויות המנוגדות לנוהל שפוטר את הבנות הדתיות מגיוס, ויש להפסיק אותן מיד. המכתב מצטרף לפנייה נוספת של רבנים למנהלות אולפנות ותיכונים לבנות במגזר הדתי-לאומי, הקורא שלא להכניס למוסדות החינוך ארגונים המעודדים גיוס בנות לצה"ל.
פונות גם ללוחמה
השטח כאמור מצביע ברגליים. לצד זאת בשטח ניכרת תנועה חברתית מובהקת יותר: בנות אולפנה בוחרות להתגייס וחלקן אף פונות לתפקידי לוחמה, מודיעין, מבצעים וקצונה. רבות מהן מדווחות כי הן חשות בטוחות וכי אורח חייהן הדתי נשמר. ההשפעה של המציאות הביטחונית, נוכחותם של אחים וחברים בלחימה ותחושת אחריות לאומית — מחזקות גם הן את המגמה.
בתוך המציאות הזו פועלת עמותת "אלומה". באמצעות תוכנית "משרתות באמונה", העמותה אינה מעודדת גיוס ואינה נוקטת עמדה בין צבא לשירות לאומי אלא מלווה בנות שכבר בחרו להתגייס בהכנה לצו ראשון. למשל במילוי המנילה (השאלון למתגייסים), בשיח זהותי והלכתי, ובליווי במהלך השירות עצמו. במקרים מסוימים היא אף מכשירה צוותים חינוכיים באולפנות כדי שיוכלו לסייע לתלמידות המעוניינות בגיוס. זו מציאות חברתית חדשה שבה אלפי בנות בוחרות להתגייס מדי שנה גם כאשר תנאי הפתיחה התקציביים אינם שווים, ורובן עושות שירות שהוא לעיתים כפול או יותר משירות במסלול הלאומי. השאלה היא האם הממשלה תסכים להכיר במציאות הזו, ולהשוות לפחות את תנאי ההכנה כדי לאפשר בחירה חופשית, מודעת ושוויונית.
ממשרד החינוך נמסר: "הנתונים הועברו לבדיקה והתקצוב נמצא בבחינה. תקציב התקנה לעידוד לשרות צבאי עלה מ-350 אלף ל-500 אלף שקלים. מדיניות השר בהקשר זה ברורה ועקבית: לעודד ולאפשר שירות צבאי לבוגרות המעוניינות בכך".
