כנראה לא שמתם לב, אבל חלפו כבר למעלה משש שנים מאז הפעם האחרונה שבה המוזיקאי בק הוציא אלבום אולפן חדש. מי שלאורך הניינטיז והעשור הראשון של המילניום השלישי העמיד אלבומי מופת כמו Mutations ו-Sea Change, לא הצליח – או שאולי גם לא מאוד ניסה – להשלים אלבום חדש מאז שהוציא את Hyperspace, הלא-מאוד אחיד.
נראה שגם בק ער למחסום היצירתי המתמשך שלו, שאותו הוא שובר כעת בעזרת Everybody’s Gotta Learn Sometime, אלבום לא מאוד ארוך המורכב משמונה שירים בסך הכל – חלקם קאברים ואחרים קטעים שנכתבו בעבר וטרם ראו אור. השיר הפותח, וזה שהעניק לאלבום הטרי של בק את שמו, הוא הקאבר היפהפה שלו ל-Everybody’s Gotta Learn Sometime של הקורגיס מ-1980. גם הביצוע המהורהר הזה של בק אינו חדש, הוא הופיע כבר בפסקול הסרט "שמש נצחית בראש צלול", אבל כשמדובר באחת מגרסאות הכיסוי היותר מבריקות שהוקלטו במילניום הנוכחי, למי אכפת מדקויות.
עוד באגף הקאברים אפשר למצוא ביצוע נבון ונטול קיטש ל-Can’t Help Falling in Love האיקוני של אלביס פרסלי, וגם את Love של ג'ון לנון, שהשפיע לא מעט על הגישה הצינית-רומנטית של בק למוזיקה ולחיים. רגע מעניין נוסף נרשם כאן ב-Michelangelo Antonioni של הזמר הברזילאי קייטנו ולוזו.
אצל כמעט כל מוזיקאי אחר שפרץ לפני 30 וקצת שנים, הניסיון לחזור לתודעה דרך אלבום קאברים – שכאמור, חלק מהשירים שבו כבר הופיעו קודם לכן במקומות אחרים – עשוי היה להצטייר כגימיק או כעדות שרק ממחישה את העומק שאליו הגיע מחסום הכתיבה.
אבל בק אינו כמעט כל מוזיקאי, הוא אחד ממגישי הקאברים היותר אינטליגנטיים שיש. הוא עשה זאת בעבר כשהקליט עם חברים גרסאות מחודשות לאלבומי מופת של לאונרד כהן והוולווט אנדראונד (כל אחד מהם תוך יום אחד), וגם כשהשתתף בפסקול הדוקו המומלץ Echo In The Canyon, שבו חזר ביחד עם ג'ייקוב דילן, פיונה אפל, רג'ינה ספקטור ואחרים לשירים שנכתבו בשכונה המיתולוגית בלוס-אנג'לס שעיצבה את הסאונד של החוף המערבי בסיקסטיז. והוא שוב ומוכיח זאת גם כאן.
