"נולדתי באותו יום שבו הודו הכירה בישראל", אמר על בימת הכנסת נרנדרה מודי, ראש ממשלתה ומנהיגה הבלתי מעורער של הודו. זה היה רק אחד מאינספור רגעים בנאום היפה שבו חשף את הרגש החם שהוא חש לישראל. לא בכדי, את נאומו חתם מודי בקריאת "עם ישראל חי!" בעברית.
זה היה יום מלא באירועים, ושיאו כמובן בישיבה החגיגית בכנסת, שלא הייתה חפה גם מדרמות פוליטיות. מודי הגיע לביקור ממלכתי בן יומיים בישראל - ביקורו השני כראש ממשלה, לאחר ביקורו ההיסטורי הראשון בשנת 2017. הביקור החל בצהריים, כשמודי נחת בנמל התעופה בן-גוריון, שם קיבלו את פניו ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו. זאת הפעם הראשונה ששרה נתניהו נראתה בציבור מאז שחזרה לארץ ממיאמי, אחרי חמישה שבועות.
שיא הביקור היה נאומו של מודי במליאת הכנסת. הוא פתח את נאומו בברכה מסורתית: "אחיי ואחיותיי, נמסטה". בהתייחסות ישירה לטבח 7 באוקטובר אמר: "אני נושא איתי את תנחומיו העמוקים ביותר של העם בהודו על כל חיים שאבדו וכל משפחה שעולמה חרב בהתקפת הטרור הברברית של חמאס. אני חש את הכאב שלכם. אנו שותפים לאבל שלכם. הודו עומדת לצד ישראל בנחישות, במחויבות מלאה – ברגע הזה ומעבר לו". המליאה קמה על רגליה והריעה.
בסיומו קיבל מיו"ר הכנסת אמיר אוחנה עיטור בצורת מדליה שכינה "עיטור הכנסת" - עיטור שאוחנה ציין שמוענק לראשונה. אחרי זה, ובניגוד לתכנון, ירד מודי אל אולם המליאה, התחבק עם חברי כנסת ולחץ ידיים - גם לחברי כנסת שהתעקשו להצטלם איתו ל"סלפי".
אך האירוע החגיגי גם לא היה חף מעימות פוליטי, שלא היה קשור לאורח המכובד: אחרי שאוחנה בחר שוב שלא להזמין את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לישיבה המיוחדת בכנסת, באופוזיציה החליטו להחרים את נאומו ונאום ראש הממשלה נתניהו. בתגובה, וכדי להימנע ממבוכה כשהאולם חצי ריק, בקואליציה הזמינו חברי כנסת לשעבר למלא את המליאה - מאורן חזן דרך אסנת מארק ועד לפנינה רוזנבלום, שהייתה מהראשונות למהר לגשת אל מנהיג הודו בסוף נאומו.
באופוזיציה הכריזו מראש כי את נאומו של מודי לא יחרימו, וכשאוחנה פתח את הישיבה, יצאו חבריה מהמקום. לפיד עידכן בעניין מראש את השגרירות ההודית ודאג שיידעו את מודי בפרטים. עם זאת, חברי כחול לבן של בני גנץ חזרו למליאה אחרי נאום אוחנה - לטובת נאום נתניהו, בצעד שהדגיש את הבידול בינו לבין שאר האופוזיציה.
שאר חברי האופוזיציה שבו לאולם לנאומו של לפיד, שארך שניות בודדות. הוא פנה למודי: "אדוני ראש הממשלה, אקח רק דקה מזמנך, כדי לציין ששום דבר ממה שקרה פה לא קשור אליך. מדינת ישראל כולה מלאה בהערצה למנהיגותך ולחברותך".
ואכן, על דבר אחד מסכימים כולם: הביקור הנוכחי מוגדר בירושלים ובניו-דלהי כ"קפיצת מדרגה" ביחסים - לשלב של "יחסים אסטרטגיים מיוחדים", מונח השמור לשותפויות העמוקות ביותר של ישראל עם גרמניה וארה"ב. ומעבר לסמליות, הביקור נשא עימו תוכן אסטרטגי משמעותי. ישראל והודו יחתמו היום במעמד מודי ונתניהו על עדכון להסכם הביטחוני ביניהן, שיאפשר שיתוף פעולה עמוק יותר בטכנולוגיות רגישות - כולל מערכות הגנה אוויריות, לייזר הגנתי ("אור איתן"), טילים וכטב"מים. בין החברות המעורבות: התעשייה האווירית, רפאל ואלביט. מדובר על הסכמים בהיקפים של מיליארדים. גורם מדיני בכיר אמר כי המשמעות היא "מהפכה של ממש" – כל צד יוכל לייצר יותר בשטחו ולספק לשני בשעת חירום. ברקע הדברים עומדת חוויית אמברגו הנשק שחוותה ישראל במהלך המלחמה האחרונה, והאפשרות להישען על קווי ייצור הודיים בעת הצורך.
לא בכדי מודי הדגיש כי הודו היא כיום אחת הכלכלות הצומחות בעולם, ובקרוב תהיה בין שלוש הכלכלות הגדולות. "ישראל היא בית של עוצמה, חדשנות ומנהיגות טכנולוגית", אמר בנאומו. שתי המדינות מקדמות הסכם סחר חופשי, לצד שיתופי פעולה בתחומי בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי וסייבר.
במקביל, בירושלים מדברים בגלוי על בניית “ציר מתון”: ישראל, הודו, איחוד האמירויות, יוון, קפריסין ומדינות אפריקאיות – כקונטרה הן לציר השיעי בהובלת איראן והן לציר סוני רדיקלי מתהווה בהובלת טורקיה, פקיסטן וקטאר. ברקע קיימת מתיחות גוברת בין ניו-דלהי לאנקרה, בין היתר בשל שיתוף פעולה ביטחוני של טורקיה עם פקיסטן ובנגלדש. מבחינת הודו, חיזוק הקשר עם ישראל הוא גם איתות אסטרטגי.
במבט רחב, ביקורו השני של מודי בישראל מסמן התבגרות של הקשר. אם 2017 הייתה פריצת דרך רגשית וסמלית שזכורה כאשר מודי ונתניהו שכשכו את רגליהם בים התיכון - הרי 2026 היא מיסוד עומק אסטרטגי לשנים רבות.
