מאז 1990 ארצות-הברית שיגרה פעמיים כוחות בהיקף עצום למזרח התיכון: במלחמות המפרץ הראשונה והשנייה, שתיהן נוהלו נגד עיראק. באותן פעמיים היה ברור שוושינגטון נערכת לפעול, ולא רק אווירית. גם הפעם משוגרים כוחות בקנה מידה גדול, אך בניגוד לעבר עולים סימני שאלה כבדים: האם, מתי ואיך יופעל הכוח, ושמא בכלל הסכם יחליף מתקפה. כל התהיות מתנקזות לאדם אחד: דונלד טראמפ, שקשה עד בלתי אפשרי לפענח את חשיבתו ולחזות את מהלכיו.
הלמות תופי המלחמה נמשכת במקביל לדיאלוג בין הצדדים, שתכליתו מבחינת האמריקאים לחלץ מאיראן ויתורים מהותיים, במיוחד בתחום הגרעין, שאמורים לחסוך את המתקפה. עד כה לא מזוהה מצמוץ ממשי מצד האיראנים. הם מנסים מצד אחד להקטין את הסיכוי לעימות באמצעות הפגנה לכאורה של גישה חיובית, אך מהצד השני מבהירים שהם נכונים למערכה. בשיקולי חמינאי הסכם שמלווה בוויתורים ייתפס כחולשה ועלול להיות מסוכן יותר מעימות - שברור כי יהיה כואב אך לא בהכרח יבשר על קץ המשטר. ברקע גם מקנן בטהרן חוסר אמון כלפי טראמפ, וחשש שבכל רגע נתון הוא עלול לתקוף, תוך שימוש בשיחות כהונאה שמסווה את כוונותיו האמיתיות (במידה רבה כפי שהיה ערב מבצע "עם כלביא").
2 צפייה בגלריה
הפגנה באוניברסיטה באיראן, השבוע. גחלי המהפכה ממשיכות לרחוש. המשטר מודאג מהקריאות שנשמעות נגדו גם במוסדות שמזוהים עימו
"חמינאי הוא קיצוני אך לא הרפתקן", מסביר בשיחה פרופ' דוד מנשרי ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א. "כמו חומייני לפניו שפירסם פסק הלכה שמתיר להרוס מסגדים ולהשעות קיום של חמשת עקרונות האיסלאם, אם הדבר מסייע לטובת הכלל (מסלחה), גם חמינאי הוכיח שביכולתו להיות פרגמטי כשאישר את הסכם הגרעין ב-2015, שאותו הגדיר 'גמישות הרואית'. הוא מתנהל כרגע במתח בין שאיפה להימנע מעימות לבין התנגדות לוויתורים שייתפסו משפילים ואף מסוכנים. חמינאי חש שעל כתפיו מוטל כעת גורל עולם האיסלאם כולו וכי הוא נדרש בימים אלה להפגין גישה זהירות רבה במיוחד, ולכן גישתו המתריסה עד כה מפתיעה".
*
בינתיים התחדשו בשבת המחאות, לאחר כחודש של דעיכה זמנית בעקבות הטבח שבוצע בינואר. במוקד הגל הנוכחי ניצבות האוניברסיטאות, שם תועדו השבוע מראות של סטודנטים משחיתים כרזות עם דיוקנאות בכירים שחוסלו במבצע "עם כלביא", שורפים את הדגל האיראני המסמל את המשטר האיסלאמי ומניפים במקומו את זה של תקופת השאה המעוטר באריה ושמש. בחלק מהאוניברסיטאות התרחשו התנגשויות אלימות בין הסטודנטים המוחים לסטודנטים תומכי המשטר וכוחות הבסיג'. ברקע ממשיך יורש העצר הגולה לנסות ללבות את המחאה. השבוע הוא קרא לפקידי המשטר "להפריד עצמם מהשלטון כדי שלא יטבעו בסופו של דבר יחד עם המנהיג".
"ההפגנות הפעם נראות מאורגנות ומתואמות יותר", מסביר פרופ' ליאור שטרנפלד מאוניברסיטת פנסילבניה. "הן נושאות מגוון סיסמאות: מקריאה למות חמינאי, דרך דרישה לדמוקרטיה ולחירויות הפרט (בפרט זכויות נשים), ועד תמיכה בבן השאה שיש ספק כבד לגבי אהדת הציבור כלפיו ויכולתו להנהיג את המחאה. גחלי המהפכה ממשיכות לרחוש. הטבח האכזרי נוסך ביותר ויותר אנשי ציבור ואינטלקטואלים אומץ לשתף מידע על אודות המתרחש במדינה ולתקוף את השלטון. כך בלטה העיתונאית שהרזאד המתי שפוסט שלה על הדיכוי הקשה בחודשיים האחרונים הפך ויראלי, וכן הודעות בעד תנועת המחאה שפירסמו כדורגלנים נערצים. ברקע מסתמנת רוח גבית של הפזורה האיראנית שקיימה בשבועות האחרונים הפגנת ענק בהשתתפות מאות אלפי אנשים באירופה ובצפון אמריקה".
ד"ר מור יצחק ויטמן מאוניברסיטת ת"א מוסיפה: "המשטר מודאג במיוחד נוכח העובדה שגם במוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטת א-זהרא שמזוהה עימו נשמעו קריאות נגדו. המחאה מבטאת את קולו של דור שחווה דיכוי פוליטי קשה וקריסה כלכלית, ומבקש להחליף את סיסמאות המהפכה האיסלאמית השחוקות ברוח אנטי-אימפריאליסטית, בדבקות בזהות הלאומית האיראנית ובכמיהה לביסוס מדינה יעילה ומשגשגת".
"האיראנים חשים בימים אלה שהם נמצאים בצומת היסטורי משמעותי, ובמוקדו שאלות לגבי זהות ודרך המדינה", מסביר פרופ' מנשרי. "בניגוד למשטר ששם דגש על הזהות הדתית של איראן ושואף לבסס מעמד של 'מֶכָּה חדשה', הדור הצעיר מעניק קדימות לזהות הלאומית, כפי שבא לידי ביטוי בסמלים ובסיסמאות שמופיעים בהפגנות. הצעירים שואפים להיות חלק מהמערב ורואים בו מקור לעושר ואושר, בניגוד למשטר שמטיף כי מדובר בארץ השטן".
*
טראמפ מצידו ממשיך להוות תעלומה. לאיש לא ברור מה היעד שלו (ואם יש לו כזה), וגם אם שלל האמירות הסתומות והציוצים שהוא מפרסם, והדיווחים לגבי מחלוקות ופערים בסביבת הבית הלבן, הם ביטוי להתרחשויות אותנטיות או חלק ממהלך הונאה. בהקשר הזה בלטו השבוע אמירתו של וויטקוף כי "טראמפ מופתע מכך שלמרות הכוח האדיר שניצב מולם האיראנים לא הרימו דגל לבן", והפרסומים על אזהרות ראש המטות המשולבים לטראמפ ולפיהן מערכה באיראן עלולה להיות ממושכת ולגרום לסיבוכים ולפגיעה באינטרסים אמריקאיים.
בין לבין מתחזקת ההכרה שרק באמצעות תקיפות מהאוויר לא ניתן יהיה למוטט את המשטר, וניכר כי טראמפ המאוהב במערכות קצרות עם דימוי של ניצחון מובהק יעדיף מהלך סמלי נגד טהרן - כדי לשמר את דימויו כמי שעומד בהבטחותיו ("העזרה בדרך") ולשפר את תנאי המו"מ - במקום להיקלע למערכה ארוכה שעלולה לגבות מהאמריקאים מחיר כבד. "טראמפ מבקש לשחזר באיראן את דגם המבצע בוונצואלה", מסביר החוקר הלבנוני ז'ילבר אשקר. "הוא משתכנע שחמינאי הוא המכשול העיקרי בפני מאמציו לכפות את רצונותיו על איראן, כפי שסבר לגבי מדורו. ולכן יכול להיות שהמהלך המוגבל שהוא יקדם יתמקד בפגיעה במנהיג איראן ובמקורביו".
מתח כבד ניכר גם בקרב הפרוקסיז של איראן, שקיומם תלוי במשטר האיסלאמי, ובראשם חיזבאללה, שהאיום הפוטנציאלי שלו על ישראל לא מבוטל. הדילמה בארגון חריפה. מצד אחד יש נטייה טבעית להגן על איראן אם תותקף (משמרות המהפכה ביססו השפעה עמוקה בארגון, שהנהגתו הוכחדה כמעט כליל במלחמה), בפרט אם תהיה פגיעה בחמינאי עצמו. מהצד השני, גוברים הקולות מתוך הזירה הלבנונית שדוחקים בארגון לא לסבך שוב את לבנון בהרפתקה שמשרתת גורמים זרים. ראש הממשלה נוואף סלאם הסביר כי מאז 7 באוקטובר מדובר היה בהקרבה במחיר כבד למען עזה, וכעת מדובר בהגנה על אינטרסים איראניים. בהקשר הזה גם מדווח במדיה הערבית, כי בכירי הממשל בביירות יכריזו על ניטרליות בתרחיש של עימות אמריקאי-איראני.
בתוך כך, ספג הארגון מכה קשה השבוע בדמות חיסול כעשרה פעילים, לרבות בכיר שעסק בשיקום מערך הטילים והרקטות, מה שתואר בשיח בלבנון כ"דוגמית" מצד ישראל למה שיספוג הארגון אם יחליט לתקוף בעקבות מתקפה נגד איראן, וזאת בניגוד לריסון שנקט ב"עם כלביא". הדבר מחדד שוב את הדילמה שהתקיימה בישראל ערב המשבר סביב איראן לגבי הצורך בפעולה יזומה רחבה נגד חיזבאללה, שלמרות המהלומה חסרת התקדים שספג במלחמה פועל ללא הרף לשקם את כוחו, לרבות באזור שמדרום לליטני, והודף על הסף קריאות להתפרק מנשקו.
"חיזבאללה מחזיק כיום בכ-25 אלף טילים ורקטות, רובם לטווח קצר (עד כ-80 ק"מ) ובינוני (עד כ-200 ק"מ). זאת, בנוסף לכ-1,000 כטב"מים מתאבדים ומערך רחפנים", מסביר בשיחה טל בארי, ראש מחלקת המחקר במרכז עלמא. "בתרחיש תקיפה מוגבלת נגד איראן סביר להניח שחיזבאללה ינסה לפגוע בכוחות צה"ל באזור הגבול. נוכח מערכה ממושכת באיראן ייתכנו שיגורים בהיקף נרחב לשטח ישראל (בעיקר לצפון), לרבות פגיעה בעורף. בשני התרחישים ייתכנו פעולות קרקעיות, הפעלת ארגוני טרור נוספים מלבנון וניסיון לקדם פיגועים בחו"ל".
*
שאר השלוחים של איראן מפגינים גם הם דריכות והיערכות לפגוע בישראל או ביעדים אמריקאיים במזרח התיכון. בכלי התקשורת הערביים דווח השבוע כי החות'ים העלו כוננות במערכים הצבאיים שלהם ונערכים להגיב על תקיפה באיראן באמצעות ירי טילים וכטב"מים "מדגמים מתקדמים שטרם נעשה בהם שימוש"; בעוד חלק מהמיליציות בעיראק הכריזו שיעמדו לצד טהרן אם תותקף, ואחת מהן אף פירסמה בשבוע שעבר סרטון של מתקן תת-קרקעי ובו כטב"מים "מוכנים לשימוש".
מבעד לעננת חוסר הוודאות הכבדה, נדרשת ישראל להמשיך להתמקד בשלושה איומים שניצבים בפניה: פרויקט הגרעין (לוודא פגיעה עמוקה בו, אם במסגרת הסכם ואם במתקפה); מערך הטילים הבליסטיים האיראני (לרבות קבלת אישור אמריקאי לחופש פעולה בנושא); וכן כוחו הצבאי של חיזבאללה, בעיקר מדרום לליטני, שלא צפוי כי ינוטרל באמצעות שכנוע או אכיפה נחושה של ממשלת לבנון. על הדרך מומלץ להצניע שאיפות להפלת ולעיצוב משטרים במדינות האזור, ובפרט באיראן, בין היתר נוכח המוגבלות שמפגינה ישראל בהקשר הזה בזירות אחרות, ובראשן עזה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
