פרצת הבטחה / אחרי כל כך הרבה שנים בתפקיד, ראש הממשלה יודע גם מה הוא לא חייב לעשות. למשל, וזה ככה בשליפה, להבטיח להוריה השבורים של ילדה שנעדרת זה שנתיים שהוא יטיל את מלוא כובד משקלו כדי לברר מה עלה בגורלה, ואף לדאוג שכל העולם יידע שהייתה כזאת הבטחה. זאת באמת לא העבודה שלו. לשם שינוי, אין פה אחריות שאחר כך צריך לברוח ממנה כאילו הייתה מחלה מידבקת.
אבל בנימין נתניהו בחר להבטיח להורים של היימנוט קסאו בפגישה שערך עמם בתחילת ינואר, שהוא יטפל בפרשת היעלמותה של הילדה. הוא לא דיבר בשם הממשלה שבראשותו או הגופים שנמצאים תחת סמכותו הישירה: "אני אכנס לנושא באופן אישי", הצהיר חגיגית. ואולי 99.1 אחוז מהציבור ששמע את זה, כולל תומכים אדוקים ביותר, מבינים היטב מה ערכה של ההבטחה. ייתכן שגם אביה ואמה של היימנוט הבינו. אבל באותו רגע ומאותו רגע אין להם קש יותר טוב להיאחז בו: זה ראש הממשלה. מעליו יש רק טראמפ ואלוהים (לא בהכרח בסדר הזה). אבל כעבור זמן מה גם התקווה הזאת לא החזיקה: "חלפו חודשיים ולא שמענו ממנו", סיפר השבוע טספאי קסאו, אביה של היימנוט, במלאת שנתיים להיעלמותה.
כמובן, תמיד ישנה האופציה שפתאום פקד את נתניהו התקף צניעות חריף, ולא המשפחה ולא שאר הציבור יודעים עד כמה הוא מעורב מאחורי הקלעים במאמצים להשיב את הילדה: דיונים, הנחיות, מעקב אחר ביצוע. עכשיו תשאלו את עצמכם איזו אופציה נשמעת יותר משכנעת: נתניהו אכן משקיע מזמנו ומרצו כדי לעשות הכל על מנת לעמוד במילה שנתן; או שזאת הייתה עוד הבטחה על הקרח, מהסוג שהוא מסוגל לפזר גם כשבצד השני ניצבים אנשים קשי יום שכל עולמם חרב עליהם. חתיכת התלבטות.
סל קבילה / יחסית לחברה שמתיימרת להפגין רגישות גבוהה לכבודם של חיילי וחיילות צה"ל, הדוח השנתי והמטריד של נציבת קבילות החיילים שהוגש השבוע עשה רעש של עץ דקיק שנפל במעבה יער האמזונס. דרושה רבע התבטאות לא מספיק תומכת של אמן מסדר גודל בינוני כדי לחולל סערה בגין פגיעה לכאורה בילדים ובילדות של כולם. אבל דוח רשמי שמפרט על עשרות מקרים חמורים של אלימות פיזית, השפלה מילולית, גזענות, זלזול בזכויות רפואיות עד כדי מניעתן, עוולות מינהלתיות ובסיסים שמוגש בהם אוכל שלא הייתם נותנים לכלב שלכם לגעת בו? נון-אישיו. אגב, בצה"ל שפכו לאחרונה כסף על קמפיין טלוויזיוני יקר שכותרתו "מחזקים את אנשי הקבע, מחזקים את המדינה". בינתיים הדוח של הנציבה הצביע על זינוק של 40 אחוז (!) בתלונות של אנשי הקבע ב-2025 (למעלה ממחציתן נמצאו מוצדקות), כך שאולי כדאי שגם הצבא יואיל "לחזק" אותם.
אבל מה שבאמת מוציא מהדעת זה שאפילו מחדל שהצליח למוטט את האמון הציבורי בצה"ל לא גרם לשינוי ביחס למשמעות של דוח הקבילות, מהמסמכים הבודדים שמעניקים הצצה פומבית לנבכי התת-מודע של הארגון. מי שטרח להקשיב לצעקות של הנציב לשעבר יצחק בריק, שסיים את תפקידו ב-2018, שמע הרבה לפני 7 באוקטובר על תרבות שלמה וענפה של התעלמות מפקודות, אי-אמירת אמת, כסת"ח וחלטורה. אבל במקום שהכישלון יוביל להידוק הפיקוח על הצבא, המלחמה והאתגרים החדשים יצרו עוד סיבה לטמון את הראש בחול - עד למחדל הבא.
יאללה אינשאללה / מאחר שאנשים בימין ממשיכים להירדף בלילות מכך שלוסי אהריש אמרה "אינשאללה", וקומיקאי אחד אף דרש ממנה לא להיתמם וקבע ש"'אינשאללה' זה טריגר בדיוק כמו ש'אללה אכבר' זה טריגר", אין אלא להתחשב ברגשות ולייצר מרחבים בטוחים וחסינים. אי לכך ובהתאם לזאת, להלן מספר עדכונים לפלייליסט הישראלי:
- יש להימנע מהשמעת "אלינור" של זהר ארגוב, שלקראת סיומו הזמר שר "שהסוף צריך להיות אינשאללה טוב". אופציה: להקליט מחדש ב-AI ולהחליף ב"שהסוף צריך להיות בעזרת השם טוב".
- במקרה של עפרה חזה זה יותר מסובך, שכן ברפרטואר שלה קיים שיר בשם "השנה אינשאללה". הוא ייאלץ להיגנז.
- זה לא קל, אבל גם בארזים נפלה שלהבת: בשיר "עם הנצח" משתמשים "סאבלימינל והצל" במילת הטריגר האסורה ("תן לי כוח לא להתייאש/ תעזור לנו אינשאללה כי הכל פה עולה באש"). "עם הנצח" כידוע לא מפחד מדרך ארוכה, אבל המילה "אינשאללה" - זה כבר סיפור אחר לגמרי.
- אושר כהן יתנצל בפומבי על השורה "וואלק מאמי משוגעת/ מאחל לה רק בריאות אינשאללה" מהשיר "לא כואב לי". לנו זה כן כואב, מה לעשות.
- כוכב הזמר החרדי יעקב שוואקי ייאלץ להיפרד מלהיט החתונות "אינשאללה". הוא יסתדר.
- ועדה מיוחדת תדון בכובד ראש, לב פתוח ונפש חפצה בגורלו של הלהיט "אללה מעק" מאת מאור אדרי: מחד, "אללה" זה לא "אללה הוא אכבר" אך בכל זאת עדיין מדובר ב"אללה", וזה אללה יוסתור.
- פטור חריג יוענק ל"פגישה במילואים" של החלונות הגבוהים: ראשית, השימוש ב"אינשאללה" מכוון בין השאר נגד נאצר ("אם נאצר כל כך גיבור, יופיע בלילה/ יאללה אינשאללה/ ייפול הוא לתוך הבור") ובעצם מגייס את הקב"ה נגד הצורר בתחפושת של אל מוסלמי. שנית, הטקסט של דידי מנוסי ז"ל לועג ל"אוכל ווזווזי" וחבל לוותר על כך.
בשלוש מילים / ועכשיו? ועכשיו? ועכשיו?
משפט בשבוע: "עדיף להפסיד 8:2 במשחק ביתי ביום חול מאשר לנצח אפילו בהפרש שערים אחד בשבת" (הנחמה של ח"כ אבי מעוז לאחר תבוסת מכבי נתניה. ואיזה מסכנים האוהדים - ולא רק הם)
שלום בטוח / את האלבום החדש שלו, "מגילת העצמאות של המוזיקאים/ות" פותח שלום גד במשפט כבד ומדויק כמו טיל בליסטי: "אנחנו לא צריכים אדמה/ אנחנו רק צריכים אוויר". כיאה לאמן שלא מחכה לטובות מאף אחד, הוא לא מסתפק באבחנה: 24 קטעים, לא מעט שיתופי פעולה ובעיקר האוצר הלאומי שנקרא שלום גד הם זריקה נדיבה למדי של חמצן היישר לריאות החנוקות.
