1 יום רביעי בערב, ירושלים. תפסתי מונית, ונתקענו במחסום משטרתי. "זה ייקח כמה דקות", מודיע השוטר. "המנהיג של הודו עובר פה עם השיירה שלו".
וכך היו לנו חמש דקות שלמות ליהנות. כן, ליהנות. נתקעתי בכל כך הרבה פקקים וחסימות בשנים האחרונות, עיכובים בגלל סיבות שלא אהבתי, והנה יש הזדמנות לעמוד בפקק משמח. פקק מרגש. זה נשמע כמו איזה נבואת נחמה: אנשים יעמדו בפקקים בירושלים כי מנהיגי העולם יעלו אליה לרגל.
ביקשתי מהנהג שיגביר את הרדיו, אבל עסקו שם בקטטות פוליטיות קטנות, על רקע הביקור. מי מחרים, מי מצלם סלפי, מי אמר למי בלי להבין את ההקשר. עשיתי גוגל, כדי לעזוב את הפרשנויות ולחזור לעובדות. נדמה לי שכל ישראלי וכל יהודי יכולים להיכנס לשבת הזו קצת יותר גאים בעצמם:
1 צפייה בגלריה
אהבת השם גורדון, ראש ממשלת הודו בישראל, שגב כלפון אומר שמע ישראל בטיימס סקוור, חג הפורים
(צילומים: דנה קופל, מעיין טואף לע''מ, אינסטגרם, שאטרסטוק)
נרנדרה מודי עומד בראש מדינה של כמיליארד וחצי איש. הוא בא כנציגם להביע תמיכה, אפילו הערצה. מנהיג בסדר גודל היסטורי, שהוביל את הודו בעלת הדימוי הנחשל להיות בקרוב הכלכלה השלישית בגודלה בעולם. מעל יפן, מעל צרפת, מעל בריטניה. אבל זה הרבה מעבר לאינטרסים כלכליים, לעסקאות הביטחוניות ולציר האסטרטגי שכולל גם את האמירויות ושמייצר סדר עולמי חדש.
המנהיג המכונן הזה של האימפריה ההודית נמצא בכהונה שלישית, ובניגוד למה שהתרגלנו ממנהיגים זרים שבאו בעבר לנזוף על בנייה בירושלים או "זכויות אדם", הוא בא כדי להגיד: תמשיכו. אתם השראה. "בהודו יש כבוד גדול לעמידה של ישראל ולאומץ שלה".
הוא בא להתפעל מהחזון שלנו, לברך על הסכמי אברהם ולקרוא להרחבתם, לנחם מעומק הלב על 7/10, וממש חיפש כל דרך לחבר בינינו. החל מדיבוריו על "התלמוד שלכם, שמזכיר את הודו", דרך "מטפלים ועובדי סיעוד הודים בישראל מסייעים רבות למבוגרים שלכם, ואנחנו גאים בהם. במורשת היהודית נאמר שמי שמציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא, ויש חום אנושי כזה בקשר שלנו".
השאלה היא לא רק מי מגיע לטקסים ולנאומים ומי משדר אותם. השאלה היא אם אנחנו מבינים את גודל הציפיות מאיתנו. איך החזרה שלנו לארצנו אמורה להיראות ומה היא מבשרת לעולם.
רבים דיברו על התזמון של הביקור, בשבוע שבו כולם שואלים "מתי טראמפ כבר יתקוף". אנשים מפחדים להיתקע בטיסות, והנה ראש ממשלת הודו מגיע. אבל יש פה תזמון נוסף, שלא דיברו עליו: מודי מגיע בערב חג הפורים. ביום שני בערב וביום שלישי בבוקר כבר נקרא את מגילת אסתר. המגילה מתארת את האימפריה של אחשוורוש, ששלט על העולם "מהודו ועד כוש". היהודים היו אז מושפלים, מתבוללים, לא מאוחדים. המילה "ירושלים" מוזכרת באמצע המגילה כמקום שממנו יצאנו לגלות, בגעגוע.
ועכשיו – מהודו ועד ירושלים. זה לא רק ביקור דיפלומטי. יש בנו עוצמה רוחנית. האם אנחנו יודעים את זה? מדינות בעולם מחפשות קשר אלינו, קרבה, לא רק בגלל חידושים טכנולוגיים, אלא כדי לשאוב כוח מהמקור, מירושלים.
ותוך כדי, קפצו לי בגוגל שני סרטונים: החטוף לשעבר שגב כלפון אומר "שמע ישראל" מול אלפי בני נוער בטיימס סקוור בניו-יורק. אלפי צעירים מכל העולם הגיעו לשם השבוע עם תנועת CTeen של חב"ד. שגב שיצא מהשבי בעזה עורר בכל אחד מהם את הנקודה הפנימית הזו, לפני שיחזרו לקמפוסים עוינים או לקהילות קטנות ורחוקות. אם משום מה פיספסתם את הווידיאו, חפשו אותו. הסרטון הבא היה של בחור צעיר ששמו הוא חתיכת משימה – אהבת השם. הניצחון שלו על המתאגרף הטורקי הוא לא רק קרב איגרוף, אלא קרב על זהות, על אהבה, על מסר. אהבת השם גורדון, כמו שגב כלפון, מסמנים את הכיוון המתחדש של הדור הצעיר.
הבטתי בשוטר ושאלתי מה קורה. הפקק עוד לא השתחרר, אבל ההיסטוריה שלנו – טסה קדימה במהירות.
2 הנה מדריך מקוצר לימים הקרובים וכמה תזכורות חשובות, אקטואליות ביותר:
* לשבת הקרובה יש שם מיוחד – "שבת זכור". ככה קוראים בכל שנה לשבת שלפני חג הפורים. לצד הקריאה של פרשת השבוע, פרשת "תצווה", יש קריאה מיוחדת שמקפידים לבוא ולשמוע אותה בשבת בבוקר: "זכור את אשר עשה לך עמלק". שלושה פסוקים, מתוך ספר תורה, שמזכירים את הרוע המוחלט, את האויב שתקף אותנו במדבר, וחיפש איך לתקוף את האנשים החלשים ביותר.
* למה זה חשוב לקרוא על עמלק? ולמה לפני פורים? קודם כל, כי יש בעולם רוע מוחלט. בעידן פרוגרסיבי, שבו מנסים לדבר על הנרטיב של כל אחד, ולהכיל את הסיפור של כל אחד, יש פה תזכורת עוצמתית: הטוב צריך להכיר בכך שיש רע, ולמחות אותו מהעולם. הרב פרופ' יונתן זקס הרבה לכתוב על כך שהעולם המערבי והמודרני מתמכר לנוחות, רוצה שקט, ומסתכל על האויב במשקפיים שלו. לכן קל לנו לחשוב ש"חמאס מורתע", כי אנחנו רוצים לחיות בשלום. קשה לנו להבין אידיאולוגיה רצחנית, אבל חשוב להכיר בה.
* ולמה לפני פורים? המן הרשע, שרצה להשמיד במגילת אסתר את כל היהודים, היה צאצא של עמלק. כלומר זה לא היה אויב שנעלם במדבר, הוא חוזר בדורות הבאים ומקדם את "הפתרון הסופי" שלו. יש פרשנים שמסבירים: עמלק זה לא עם ספציפי אלא מהות של רשע. היו שזיהו את הנאצים ואת הטרוריסטים הג'יהאדיסטים כעמלק.
* וכרגיל, יש אצל פרשנינו עוד קומה: יש עמלק בתוכנו. הם מזהים את היצר הרע עם עמלק. כל מה שמחליש אותנו, מדכא אותנו, חוסר אמונה בעצמנו. וגם כאן צריך להילחם, וזה קרב קשה יותר, כי הוא יומיומי וקרוב ומעשי.
* מיד אחרי שבת זכור – שבוע חג הפורים. ביום שני – תענית אסתר, לזכר הצום במגילה, ולזכר התיקון והאחדות שאסתר המלכה ביקשה לחולל בעם ישראל. בשני בערב ובשלישי בערב קוראים את מגילת אסתר בבתי הכנסת, ובכל רחבי העולם היהודי. אפשר למצוא קריאת מגילה כמעט בכל שעה ואזור. את סיפור המגילה שומעים מתוך קלף. זה סיפור שיש בו אינספור מסרים לימינו על צרה שהופכת לשמחה, ועל עם ששוכח מי הוא אבל הצרות מזכירות לו היטב.
* יש בפורים עוד שלוש מצוות. בעידן הדיגיטלי הנוכחי, הן ממש מהפכניות, כי הן "מכריחות" אותנו לקשר אנושי חם ואמיתי, לשמחה פשוטה: סעודת פורים (יושבים לסעודה פיזית. לא בזום ולא בווטסאפ. אוכלים, שותים, שמחים, שרים), מתנות לאביונים (נותנים צדקה למי שאין לו) ומשלוח מנות (שולחים 2 מנות, 2 דברי מאכל, לחברים, לשכנים, אולי גם למי שקצת התרחקנו ממנו השנה, וזו גם הזדמנות לחפש את מי שבודד ולדפוק אצלו בדלת).
שבת שלום ושבוע פורים שמח.
הסטטוס היהודי: "כשאנחנו רואים אדם מחופש בפורים, אנחנו יודעים שזה לא באמת הוא. כך עלינו להתייחס ל'תחפושות' שאנשים שמים על עצמם כל השנה. יש עלינו מסכות, 'קליפות', הסתרות. אם יש מישהו עצבני וכועס שעובד איתנו, אם יש ילד חוצפן - עלינו לזכור שמתחת לתחפושת הזו - לכל אחד יש מהות פנימית טובה, יש נשמה טהורה ומאירה" (הרבי מלובביץ')
