תחקיר "המקור" על טענותיו של תת-אלוף (במיל') אורן סולומון נגד תפקודם של מפקדים רמי-דרג ב-7 באוקטובר מגיע בשלב שבו הציבור מותש אפילו מלהיות מותש: אם הדרישה הבסיסית להקמת ועדת חקירה ממלכתית התפיידה והקמפיין של משפחות שכולות בנושא לא ממש סוחף המונים, לא ברור לכמה צופים וצופות נותרה סבלנות להבין מי נגד מי בשאלה מה התחולל בשעות הבוקר בצומת שובה.
זאת כמובן טרגדיה, ולא רק משום שהכתבה של רביב דרוקר ואיתי עמיקם חשפה פרטים מסעירים על היום השחור, שבו לא הייתה "בגידה מבפנים" (אפילו ראש השב"כ אמר!) אלא חוסר מוכנות, יהירות וברדק אטומי. זאת טרגדיה גם משום שהחשד שנפלו פגמים מקצועיים ואתיים בהתנהלות של דמויות בכירות מכהנות הוא כותרת מגה-רלוונטית ערב מלחמה עם איראן. הרי אם סולומון צודק רק ב-70 אחוז, וכך הסתמן מהבדיקה של דרוקר ועמיקם, אזי הצבא שדוחף למערכה נוספת וממעט מאוד להציג את הסיכונים, עוד לא טרח להיפטר מהתרבות הארגונית הרקובה שקדמה למחדל הנורא בתולדותיו.
כאן יש להדגיש את הטוויסט בכתבה: אמנם סולומון הפך לכוכב בתקשורת הפרו-שלטונית בשל עיסוקו במחדל של צמרת צה"ל ותרומתו להרחקת האחריות מהדרג המדיני (כולל הגעה לימי אוסלו וההתנתקות), אבל עיקר החיצים הרעילים שלו ב"המקור" הופנו לכמה מחביבי אותן אכסניות: תא"ל ברק חירם, לדוגמה, הוצג כקורבן של רדיפה שמאלנית בשל הפקודה שלו לירות לעבר "הבית של פסי" בקיבוץ בארי. גם התא"לים דדו בר-כליפא ודן גולדפוס היו חלק מהכמיהה לסילוק המטכ"ל הפלספני לכאורה והחלפתו ב"סוסים דוהרים". עמית סגל, למשל, קרא לרמטכ"ל מעל דפי עיתון זה לבצע מהפכה ולהקפיץ את שלושתם (לצד רומן גופמן) לעמדות מפתח. לדבריו, הם יהיו חלק מ"מטכ"ל לשאת אליו עיניים".
והנה דווקא סולומון, שכבר אמור להכיר כל צלם וכל מקליט בערוץ 14 ואף מוזכר כמועמד לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, רחוק מלראות בקצינים הנ"ל "מטכ"ל לשאת אליו עיניים". הוא חותך אותם בחדות ואף באכזריות שאף פאנליסט בערוצי המיינסטרים לא היה מרשה לעצמו, שלא לדבר על כתבים ופרשנים צבאיים. על חירם, למשל, אמר סולומון כי "דם חיילים רבים על ידיו לא רק ב-7 באוקטובר בחוסר התפקוד שלו אלא גם במהלך המלחמה". אפילו דרוקר, שולף מיומן בפני עצמו, נשמע כמעט מתכווץ כשהוא מאזין לו.
אפשר לתהות על המניעים של סולומון, להתרשם שאף פעם לא חסר ציוד בימ"חים של האגו שלו וגם להסתקרן האם נוח לו להיות הסכין השימושית של תועמלנים ושופרות. אבל אם לספקני המלחמה היה דובר כמוהו ואת הבמות שהוא מקבל, ייתכן שהדיון סביבה היה מעט יותר אינטליגנטי מאשר "לטוס או לא לטוס".
