47 שנים לאחר שמפלצת מרושעת קמה באיראן לאיים על שלום העולם, המעצמה החזקה בתבל הציבה לה למטרה לשבור את מפרקתה. ישראל שותפה ליעד הזה, ואזרחי ישראל נדרשים שוב להפגין חוסן עד להשגתו. ההצהרות של נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל לא מותירות מקום לספק: הפעם הולכים עד הסוף, ואם אזרחי איראן האמיצים יקומו ויעשו מעשה, הסוף יהיה טוב.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הבין, בעיקר לאחר הצלחת הפעולה ביוני האחרון, שנפלה בחלקו הזדמנות חד-פעמית לקעקע את ציר הרשע מן השורש. למרות הלחצים האדירים שהופעלו עליו, מבית ומחוץ, להימנע מ"הרפתקה כוחנית מיותרת", הוא ידע שהחמצת ההזדמנות תתגלה כאיוולת חסרת תקנה. בחושיו החדים הוא בחר שלא להשליך חבל הצלה להנהגה פושעת אלא להשליך אותה לפח האשפה של ההיסטוריה.
טראמפ הדף את הפיתוי הגדול לאתר נוסחת פלאים עמומה שתוצג כניצחון דיפלומטי מהדהד. לאורך כל ימי המשבר הוא התנהל בתחכום ובתבונה. בניגוד לקוצר הרוח ולאימפולסיביות שאפיינו את ממשלים אמריקאים קודמים, ננקטה מדיניות מחושבת וסבלנית. טראמפ בנה במקביל שתי יכולות קריטיות להצלחת מהלכיו: לגיטימציה פנימית ובינלאומית, וכוח ימי ואווירי אדיר-מימדים שהעניק לו מרחב פעולה גמיש ואפקטיבי. הוא גזל מהאיראנים את הנשק הכי חזק שלהם: את הזמן. איראן תמיד עשתה שימוש מבריק במשיכת הזמן - עוד שיחות, עוד העברת מסרים, עוד מפגשים, עוד פיצוץ מבוים בדיאלוג, עוד מחוות פיוס שמחדשת את המו"מ. נקודת הסיום תמיד מתרחקת. בינתיים מנצלים את הזמן כדי לקדם את תוכנית הגרעין ואת תוכנית הטילים, כשהעולם ניצב משותק מנגד.
הימור על הדם
מאז תחילת המחאות באיראן, ניצל הנשיא טראמפ את הזמן לטובתו. בכל יום שבו האיראנים גררו רגליים, חוזקו המערכים הצבאיים של ארצות-הברית באזור העימות, נצברו עוד יכולות ועוד כוחות, והושקע מאמץ להדק את השת"פ בין ארה״ב וישראל. זה השינוי הדרמטי שאירע בעימות הנוכחי: המשטר האיראני, שהתמחה בהצבת הדילמות הקשות לפתחם של נשיאי ארה"ב, נדחק לצומת החלטה בין ברירות גרועות: לוותר על נכסים שנצברו לאורך עשרות שנים, או להסתכן במלחמה עם המעצמה החזקה בעולם כשהוא בנחיתות צבאית מוחלטת, במצוקה כלכלית קשה וכשרוב בני עמו שונאים אותו ומייחלים לנפילתו. הנשיא טראמפ נתן למנהיג איראן אולטימטום חד-משמעי: נשק גרעיני כבר לא יהיה לך. בידיך רק החלטה אחת: האם לוותר על שאיפות הגרעין בדיו, או בדם. חמינאי החליט להמר על דם.
איראן הייתה יכולה למנוע את התקיפה האמריקאית רק בדרך אחת - להיכנע לשלוש דרישות הליבה של ארה"ב בנושא הגרעין: הוצאת כל החומר המועשר שצברה בשנים האחרונות אל מחוץ לאיראן; פירוק כל תשתית להעשרת אורניום (פורדו, נתנז, איספאהן, ובמתחמים חדשים שנבנים בימים אלה כחלופה ממוגנת יותר מאלה שהופצצו בחודש יוני האחרון); ההסכם יעמוד בתוקפו ללא הגבלת זמן. כפי שהדגיש הנשיא טראמפ בשיחותיו עם מנהיגי האזור: "הנשיא אובמה לא הבין שהסכם בין מדינות לא עושים לשנים - אלא למאות שנים!"
המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי דחה על הסף את התנאים האלה. הוא העריך כבר לפני שנים שפני ארה"ב להפלת המשטר האיראני בכל מחיר. לאור זאת, חמינאי הנחה את מנהלי המו"מ מטעמו להתנגד לוויתור מהותי כלשהו. הוא העדיף לספוג פגיעה נסבלת יחסית במערכים הממשלתיים והצבאיים של איראן, מאשר להשלים עם השפלה שלאורך זמן תעמיד את שלטונו בסכנה. איראן לא טיפחה אשליות סרק לגבי היקף המערכה הצפויה. היא חזתה כיצד צבא ארה"ב נערך באזור המזרח התיכון בסדרי גודל שלא נראו בו למעלה משני עשורים.
לעצב הפיכה
הנחת המוצא של איראן היא שהממשל האמריקאי מוגבל ביכולתו לנהל מערכה ממושכת. איראן נערכת להכיל את הפגיעות, לשמר את היכולת התפקודית הבסיסית שלה, לנסות לגרום נזק מירבי לכוחות האמריקאים באזור, ולהחזיק מעמד עד שטראמפ יאבד קשב ויישאב לעיסוק בנושא אחר. החות'ים עשו זאת בהצלחה במהלך מבצע ״פרש קשוח״ שעליו החליט טראמפ לפני כשנה. הם גילו יכולת עמידה איתנה לאורך מספר שבועות של תקיפות אינטנסיביות, עד שארה"ב החליטה להכריז על ניצחון מדומה ולסיים את האירוע. האתגר של ארה"ב כעת הוא לקעקע את תוכנית ההישרדות הזו מן היסוד. לא רק לנהל מבצע, אלא לעצב מהפיכה. זה החזון המתחייב מגודל השעה: לפעול לאורך זמן, ללא הפסקה, בקנה מידה חסר תקדים, על מנת לגרום להפלת המשטר. זה המענה הראוי היחיד לאיום האיראני שמתפתח בעקביות מאז 1979.
ההשתלטות האיסלאמית על איראן באותה שנה נחשבת לאחד מן האירועים המשפיעים ביותר על ההיסטוריה האנושית בחמישים השנים האחרונות. ההשלכות הגלובליות שלה לא נופלות מאירועים דרמטיים אחרים שחווה העולם בתקופה זו: התפרקות ברית המועצות ב-1991, מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, מהפכת האינטרנט בשנות ה-90. מזה עשורים רבים משלמים מיליוני בני אדם מחירים כבדים כתוצאה מעליית המשטר השיעי הקנאי בטהרן. חוסר היציבות במזרח התיכון, הפגיעה המתמשכת בכלכלה העולמית, תרומת איראן לפריחתם של ארגוני טרור כמעט בכל היבשות, אלה הן רק חלק מן הדוגמאות לכך. חולשתו חסרת התקדים של המשטר האיראני יצרה אפשרויות שאך לפני שנתיים נראו דמיוניות.
