בכניסה לאחד המלונות במרכז תל-אביב נמצאים מזוודות, שקיות סופר, עגלת תינוק וכלבים רבים. לילה אחד הספיק כדי להפוך דירות למתחמים מלאים בזכוכיות שבורות, קירות שקרסו והרג רב, ולהעביר משפחות שלמות לחדרי מלון. אחד מהם הוא שחר גולדשטיין, תושב תל-אביב, שהבית שלו ושל בת זוגו ספג הדף מהפגיעה בעיר: "הכל זכוכית, הקירות התפרקו קצת. יש לי שם מחשב, רמקולים, כלי נגינה. אני אפילו לא יודע מה נשאר".
שחר צמח, בת זוגו בת ה-28, סיפרה על רגעי הפגיעה: "היינו אצל אחותי, ואז התחילו לכתוב לנו שנפל ליד הבית שלנו. הלכנו לראות מה הנזק. רוב הנזק הוא מההדף, אבל זה לא מקום שאפשר להיות בו כרגע. המקלחת נופצה לחלוטין, ברז מים הציף את כל הדירה. כל החלונות התנפצו".
השניים פנו לחמ"ל הקהילתי שהוקם לנפגעים: "מטעם העירייה הכל תוקתק", אומרת צמח. "בשתיים בלילה כבר קיבלנו אישור שאנחנו זכאים לפינוי למלון. הגענו לפה לפני שעתיים, קיבלנו חדר. לפחות שבוע נהיה פה. באתי לפה מבוהלת לגמרי. אתמול לא ידעתי איפה אני הולכת לישון. כשנכנסתי לדירה ממש בכיתי".
למרות זאת היא מבינה כי "ברור שיש מי שנפגעו הרבה יותר. אבל זה קשה. הבית צריך שיפוץ מסיבי. גם המקלט שהיינו הולכים אליו נפגע. הוא מוצף, מלא זכוכיות. לפחות פה במלון יש מקלט. יש פה נציגות של ביטוח לאומי, העירייה, מס רכוש. מסגרת מקצה לקצה. הם כבר מתורגלים מאיראן הקודם".
במלון אחר בעיר שוהה גם אמיר קמינר, כתב "ידיעות אחרונות", שמתגורר "כמה מטרים מהפגיעה הישירה". הוא חזר מפסטיבל ברלין היישר למציאות אחרת: "כל אתמול רצתי. אני גר בקומה שלישית וחצי, והייתי צריך לרוץ כמה בלוקים טובים. בשלב מסוים התעייפתי ונשארתי במקלט. הייתה הפוגה, הלכתי לנוח, לאכול משהו. כשהתעוררתי החלטתי שאישאר בבית ולא אצא למקלט. ואז הייתה אזעקה והכרחתי את עצמי ללכת. מזל, כי לא הייתי שורד את ההדף והזכוכיות".
קמינר מספר שהגיע למקלט "ממש ברגע האחרון". לדבריו, "שמעתי את הבום הכי מחריד ששמעתי בחיי. היה ברור שזה קרוב. יצאנו וראיתי את הלובי של הבניין והבנתי שמשהו זוועה קרה. נכנסתי לדירה, וזה היה טראומטי. מזעזע. הלם".
במהלך הסיקור במלון נשמעת אזעקה. כל המפונים יורדים יחד למקלט. שם נמצאת גם רינה גרמן, מחזיקה את בתה נעה, בת ארבעה חודשים. לצידה בן זוגה דויד והכלבה סימונה: "הבית הרוס לגמרי", היא אומרת. "הכל מלא זכוכיות. כל החלונות התנפצו, היה קפוא בפנים".
בלילה שלפני הנפילה הם כבר התמקמו לישון במקלט של בית ספר סמוך. "נעה בת ארבעה חודשים, ולא רצינו לרוץ איתה בלילה", מספר דויד. "זה שוק שאנחנו מפונים עם תינוקת. באיראן הקודמת היא עוד לא הייתה, רינה הייתה בהיריון. אז זה היה דרמטי. עכשיו זה פשוט מתיש".
הם נשארו לישון במקלט גם אחרי הפגיעה: "החשמל נפל, הביוב עלה, היה קפוא. היינו בשק שינה שפרסנו", אומרת רינה. "רק כשהגענו למלון התחלתי לעכל את האירוע. להבין איך ננהל פה שגרה עם תינוקת. בכלל לא חשבתי מה אני צריכה לפני שבאנו".
