בלבול עמוק מאפיין את העולם הערבי מתחילת המערכה נגד איראן. במשך שבועות ארוכים פעלו רוב מדינות האזור - בפומבי ומאחורי הקלעים - כדי למנוע מתקפה אמריקאית נגד איראן, ולפתע הן מוצאות עצמן כמטרות לפגיעות איראניות בהיקף חסר תקדים שמתממשות במיוחד במדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, בחריין וקטאר, לצד כווית, סעודיה ועומאן.
רוב העולם הערבי הסוני מתעב את המשטר האיסלאמי באיראן ושבע רצון מחיסול חמינאי, אך המערכה המתפתחת מאז יום שבת מהווה עבורן סיוט שהתממש. מעבר לפגיעות שהן סופגות, מקנן בקרבן חשש מכאוס שייווצר באיראן ויגלוש לשטחן (לרבות השראה לא רצויה של רעיונות בדבר מהפכה עממית); מפגיעה חמורה בשוק הנפט (בעיקר אם תשובש התנועה במצרי הורמוז ויותקפו תשתיות הפקת אנרגיה); וכן מניסיונות איראניים להתסיס את המיעוטים השיעים - בפרט במדינות המפרץ - ולקדם טרור בשטחן, כפי שנעשה פעמים רבות בעבר.
העולם הערבי מפגין תסכול עמוק נוכח המצב המתהווה: נחשף עד כמה מדינות האזור פגיעות ולא ערוכות להגן על העורף האזרחי; שאין להן מענה צבאי ממשי נוכח האיום האיראני; ויש שטוענים כי המתקפה ממחישה שהשפעת הערבים על טראמפ מוגבלת בהשוואה לישראל. בקרב הערבים גם מקנן חשש שלפיו התנגשויות שהתרחשו ביומיים האחרונים במדינות בין שיעים לסונים בעולם המוסלמי בעקבות חיסול חמינאי יגברו ויעוררו עימותים דתיים קשים. התירוצים האיראניים הפייסניים, לכאורה, שלפיהם הפגיעות שלהם ממוקדות ביעדים אמריקאיים הנמצאים במדינות ערב, נראים יותר כמו רמיזות ברוח "מאפיוזית" מאשר טיעונים אותנטיים.
מדינות ערב תוהות מדוע בעצם טהרן נוקטת גישה ברוטלית כלפיהן, למרות הפיוס שהן קידמו עימה בשנים האחרונות, וחרף שלילתן את המתקפה נגדה (למעט אולי סעודיה, שלפי דיווחים בתקשורת האמריקאית דחפה מאחורי הקלעים למימוש המהלך). נראה שהתשובה לכך היא שהאיראנים רואים במדינות המפרץ חוליה חלשה - כזאת שפגיעה בה יכולה להניע לחץ על וושינגטון לסיים במהירות את המערכה, טיעון שעלה אמש בדבריו של שר החוץ האיראני.
הערבים מגנים בחריפות את מה שהם מגדירים "תוקפנות איראנית", אך נזהרים להפגין שמחה נוכח חיסול חמינאי, קל וחומר תקווה להפלת המשטר האיסלאמי. הם היו שמחים לראות את השלטון בטהרן מתפוגג ללא דרמות, אך מודעים לאפשרות שישרוד את המערכה, וכי גם אם ישרוד מוכה ומוחלש עדיין יוכל להזיק להן. חלק מהמדינות חוששות שהאיראנים לא מסתפקים בניצול המרחב האווירי שלהן, אלא עלולים גם לעשות שימוש בשטחן לצורך מתקפות נגד ישראל, דבר שבולט בהקשר לירדן, שכוחות שיעיים מעיראק, תימן וסוריה עלולים לנסות לחדור דרכה לשטח ישראל.
לכלל חרדות המדינות הערביות מתווספת עוד אחת, מדוברת פחות אבל לא פחות עזה, הדאגה מפני אפשרות שהיחלשות או קריסת המשטר יאפשרו לישראל לבסס הגמוניה אזורית בגיבוי אמריקאי. אמירת שגריר ארצות-הברית בישראל מייק האקבי לפני כשבועיים שלישראל הזכות לתבוע את גבולות ההבטחה - הכוללים שטחים ממצרים, סוריה, ירדן, עיראק, סעודיה ולבנון - מטלטלת את העולם הערבי ונתפסת כהוכחה למזימה אפלה, לא כהלצה סהרורית.
העולם הערבי לא מביע תמיכה במתקפה על איראן, אך גם לא מגנה אותה - כנראה מחשש להסתבך עם טראמפ שמשולב במהלך. עם זאת, כלל מדינות ערב מקפידות להימנע מדיבור על קואליציה אזורית (מונח נפוץ בישראל, שלא מצוי במילון המונחים הערבי), או על "ברית המשושה" שהועלתה לאחרונה, וכוללת את הודו, יוון וקפריסין, כמעין חלופה אסטרטגית (ורחוקה) לקשר עם העולם הערבי, וכמובן מכל אזכור שלפיו הן מעורבות בצעדים - ולו מוגבלים - שתכליתם הגנה על ישראל.
מדינות ערב גם לא שותפות לשיח רווי ההתלהבות שמתנהל מאז שלשום בישראל בדבר היווצרות אפשרית של מזרח תיכון חדש מתוך המערכה האחרונה. הערבים ממתינים ראשית לראות כיצד העימות יסתיים, וכאמור ממוקדים בשאלה האם המשטר האיסלאמי ישרוד אותה, כשעל הדרך הם ממשיכים להבהיר לישראל שנורמליזציה רחבה עדיין מותנת בשיח על הנושא הפלסטיני.
הדילמות המסתמנות בעולם הערבי בעקבות העימות הנוכחי משקפות את הפער בין תפיסת המציאות וכמיהות הלב של ישראל (לא פעם ברוח של אופטימיות מוגזמת) לגישה הזהירה ואף הספקנית של הערבים. המערכה נגד איראן מהווה הישג אסטרטגי דרמטי לישראל, שהפכה את 7 באוקטובר ממה שנראה כתחילת מימוש חזון מחנה ההתנגדות לראשית קריסתו. כמו כל האירועים מאז אוקטובר 2023 - גם העימות הנוכחי מגלם הזדמנויות רבות אבל מחייב גישה מפוכחת: להבין שלמרות ההישגים הצבאים המרשימים, המזרח התיכון לא משתנה בן רגע; להפנים שהישגי ישראל נתפסים בעיני רבים - לרבות אויבות מושבעות של טהרן - כאיום; ולהכיר בכך שבעולם הערבי, ובפרט סעודיה, ממשיכים להציג קשר הדוק בין נורמליזציה רחבה לעיסוק בנושא הפלסטיני - טיעון מרכזי בקונספציה שממנה נולד מחדל 7 באוקטובר, שממשיך להשתמר בחשיבה הישראלית.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב.
הערבים מגנים את מה שהם מגדירים "תוקפנות איראנית", אך נזהרים להפגין שמחה נוכח חיסול חמינאי. הם היו רוצים לראות את השלטון בטהרן מתפוגג, אך חוששים מהאפשרות שישרוד את המערכה