חיל האוויר לא שיגר מיירט מסוג "חץ" ליירוט הטיל הבליסטי שפגע במבנה בבית-שמש, וגרם למותם של תשעה בני אדם. כך פורסם אמש לראשונה ב-ynet. לפי גורמים בכירים, הסבירות ש"חץ" היה מיירט את הטיל גבוהה באופן משמעותי מהמיירט ששוגר ממערכת אחרת, שכן שיעור ההצלחה שלו נחשב לגבוה בעולם.
גורם בצה"ל אמר ל-ynet כי "מערך ההגנה האווירית יירט עד כה באחוזים גבוהים מאוד. עם זאת ההגנה לא הרמטית וסטטיסטית יש פעמים שמיירטים מחטיאים. אל הטיל שפגע בבית-שמש שוגרו מספר מיירטים שלא הצליחו ליירט". לדברי אותו גורם, "אין מדיניות של צמצום שימוש במיירטים. לאור ההתקפה הרחבה והמוצלחת האיראנים שיגרו עד כה פחות מחצי מהטילים ששיגרו ב'עם כלביא' ביומיים הראשונים. התקדמנו מאוד בהגנה, אבל אין 100 אחוז. אנחנו עוד מתחקרים את האירוע. ההתנהגות של הציבור מאפשרת לנו אורך נשימה, אבל פגיעה ישירה יכולה לחדור. זה מחדד את הצורך המשמעותי לטפל באיום הטילי קרקע-קרקע".
ביום השני למערכה מול איראן, התמונה שהצטיירה מתוך התדרוך הבכיר בחיל האוויר חדה וברורה: מה שהחל כ”פעולה הכרחית” במסגרת מבצע “עם כלביא”, כטיפול חירום נקודתי, הפך במהירות ל”טיפול שיניים מקיף”. לא עוד תגובה ממוקדת, אלא מערכה שיטתית, מתמשכת.
לדברי בכיר בישראל, המשטר האיראני קיבל החלטה אסטרטגית להשמיד את ישראל – ובמקביל לבצר ולהקשיח את תוכנית הגרעין שלו. מול מציאות כזו, לא ניתן היה להסתפק במהלומה סמלית. “התנפלנו התקפית על כל מערכי האש כדי להגיע למרכזי הכובד”, אמר. המשמעות: תקיפה רחבה של מערכי השיגור, הפיקוד והשליטה – מתוך הבנה שהאיום אינו נקודתי אלא מערכתי.
אחד ההישגים המרכזיים שעליהם מצביעים בחיל הוא המעבר ל”סטנד-אין” – מצב שבו מטוסי קרב פועלים מעל שמי איראן עצמה. זו אינה רק אמירה מבצעית; זו הצהרה אסטרטגית. שליטה אווירית מעל שטח האויב היא תנאי יסוד ליכולת להעמיק את התקיפות ולשמר חופש פעולה.
עוד נתון בולט נוגע לקצב האש האיראני. לפי ההערכה, הירי פחת בין היתר בשל “כלכלת חימושים” שלהם. האיראנים עברו לשיגורים במטחים קטנים, “טפטוף”, במקום פעימות רחבות, בין היתר כי הם משגרים למספר יעדים נוספים באזור מבחינת מערך ההגנה הישראלי, מדובר באתגר שונה – ולעיתים אף נוח יותר להתמודדות.
בצה”ל מדברים על מערכה יוצאת דופן, עם תיאום חסר תקדים ובהיקף גדול אף מזה של הצד השני. סנכרון פעולה רחבת היקף – הכוללת מאות מטוסים, מודיעין בזמן אמת ותקיפות רציפות – הוא אתגר בפני עצמו.
בולט במיוחד הלחץ הרב-כיווני המופעל על איראן: גם אמריקאי וגם ישראלי. מדובר באחת התובנות המרכזיות של הימים הראשונים – יצירת עומס מתמשך על מערכי האויב, ללא “פעימות” ברורות אלא רצף קבוע של תקיפות.
