כשאיום הטילים מאיראן עדיין באוויר, וברקע נשמעות אזעקות, נערכו אתמול בזו אחר זו הלוויותיהם של תשעת הנרצחים באסון הקשה שלשום בבית-שמש.
יעקב, אביגיל ושרה ביטון ז"ל
בבית הקברות בהר הזיתים נטמנו אמש האחים, יעקב (16), אביגיל (15) ושרה (13), שנרצחו כשהיו בדרכם למקלט. ליליאן, סבתם, סיפרה בקול רועד: "לא הובלתי אותם לחופה, אני מובילה אותם לבית קברות. איך אשמור על עצמי? הם ילדים טהורים שידעו לעשות רק טוב. גדלו בבית של שמחה ואהבת ישראל. יעקב וגבריאל (רווח, שנרצח גם הוא. ג"כ) היו חברים טובים, הוא לימד אותו תורה והם מתו ביחד".
שרה ורונית אלימלך ז"ל
לאחר שבנה איתמר ביקש ממנה להתנדב באיחוד הצלה, סיימה רונית אלימלך בשנה האחרונה את הקורס ולבשה בגאווה את הווסט הכתום של הארגון. אתמול היא נקברה לצד אמה, שרה. אתי, בתה של שרה ואחותה של רונית, ספדה: "אני מתקשה להבין מה אני עושה פה. ברגע אחד איבדנו את שתיכן.
אמא הייתה אישה עוצמתית שיודעת להזיז הרים. היא החזיקה את כולם בזמן קשה. אמא, היית הלב הפועם של המשפחה ולא ביקשת לעצמך דבר. רונית, תדעי שהילדים ניצלו. אני מבטיחה לך שהילדים שלך לא יהיו לבד". אוריאן, בתה של רונית, הוסיפה: "אמא שלי הייתה האישה הכי אמיצה שאי פעם הכרתי. אני בטוחה שהיא בגן עדן כי היא הייתה מלאך".
אורן כ"ץ ז"ל
בצהריים הובא למנוחות אורן כ"ץ, אב לארבעה ילדים. אלמנתו סמדי ספדה לו: "גם כשהיה לחוץ היית אומר לתת, והנתינה הזאת עלתה לך בחייך. עלית למעלה כדי לסגור את המקלט וזה גבה מחיר כבד. אני לא מעכלת. אני רוצה לבקש ממך מחילה וכפרה אם לא עשיתי מספיק. אני אוהבת אותך".
בנו יוסף סיפר בכאב: "אתמול הלכת לנו ולא הספקנו להיפרד. איך היית עובד קשה כדי שלא יחסר לנו כלום. הייתי חוזר מבית הספר ושואל אותך 'אבא מה אתה עושה פה?' והיית עונה לי בחיבוק ובנשיקה במצח: 'יצאתי מהעבודה כדי שיהיה לכם מה לאכול'. גם אתמול חזרת הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול לצהריים. אני שמח שהספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה. אנחנו שרדנו ואתה לא. נווה לא בא היום, אבל הוא אוהב אותך. אתמול לפני שהלכנו לישון הוא אמר לי שהוא 'רוצה לישון עם אבא באוויר'. אני מקווה שהרצח שלך לא היה לשווא".
ברוריה ויוסי כהן ז"ל
בבית החולים הדסה עין כרם, כשהיא פצועה ומחלימה מניתוח שעברה במהלך הלילה, סיפרה פנינה כהן לנשיא המדינה יצחק הרצוג כיצד איבדה ברגע אחד את בעלה יוסי ואת חמותה ברוריה גלוריה.
ל"ידיעות אחרונות" היא אמרה: "שמענו התראה, הלכנו מהר למקלט וחיכינו במקום שהיה הכי מוגן שאני יכולה לחשוב עליו. היו שם בערך 15 איש. הייתה אזעקה ומשום מקום אני רואה שהכל מסביבי שחור. צעקתי 'שמע ישראל'. כשפתחתי את העיניים ראיתי את הבן שלי מתחתיי מדמם. הוא אמר שכואבת לו הרגל. ראיתי שהתקרה עומדת ליפול אז רכנתי מעליו שלא ייפגע. אתמול היה יום ההולדת ה-13 שלו".
בצהריים הגיעה פנינה הישר מבית החולים להלווייתם של יוסי וברוריה ז"ל כשהיא מלווה באחות. "נפרדת ממני, כנראה שהרגשת שמשהו עומד לקרות", ספדה לבעלה, "היום היינו אמורים לחגוג בר מצווה לבננו נועם ובמקום זה הוא קובר את אבא שלו. תודה לך על 14 שנים ביחד".
גבריאל רווח ז"ל
גבריאל בן ה-16 הוא בן למשפחת מלכה, מהמשפחות המוכרות והוותיקות בעיר. זה לא האסון הראשון שפוקד את המשפחה. לפני 50 שנה בדיוק, בין פורים לערב פסח 1976, משאית שבה נהג יואל מלכה איבדה את הבלמים והתנגשה בבית המשפחה. כתוצאה מהאירוע נהרגו הנהג ושלושה מבני משפחת מלכה. במארס 1997, עדי, קרובת המשפחה, נרצחה בפיגוע בנהריים – שבו פתח חייל ירדני באש לעבר קבוצת מטיילים ב"אי השלום" ורצח שבע נערות מבית הספר אמי"ת בבית-שמש.
רחלי כהן וולף, שהייתה המחנכת של גבריאל ז"ל, מספרת על נער עם חוש הומור משובח, שתמיד היה מקליל כל סיטואציה עם בדיחה טובה: "גבריאל היה נער ירא שמים, מסור לעולם התורה, ליהדות, למשפחה ולחברים. צעיר חרוץ ומסור שהיה תמיד נכון לתת יד לעזור. אוהב ואהוב על כל סביבתו, חבל על דאבדין".
