האזעקות בשבת בבוקר הכניסו את תושבי מדינת ישראל לממ"דים ולמקלטים, אבל עבור לוחמי האש זה היה האות לעבור משגרה למצב "כוננות מיוחדת", תגבור צוותים בתחנות הכיבוי ברחבי הארץ, מתנדבים ו"כבאים כתומים", חיילי מילואים של פיקוד העורף שהוכשרו כלוחמי אש.
לוחמי האש בתחנת הכיבוי ברמת גן כבר מתורגלים לעבור מ-0 ל-100 ב-60 שניות, וכך היה גם אתמול. "שמענו את האזעקה ונכנסנו למרחב המוגן. תוך כדי נשמע צלצול הפעמון בתחנה, והצליל העיד על מצב חרום 3-4 ששמור לאירועים גדולים", מספר לוחם האש רס"ר דולב עזרא, מפקד צוות בתחנה. "תוך דקה כבר היינו בנסיעה עם משאית הכיבוי לאזור הנפילה ברמת גן. בדרך אני אוסף נתונים מרשת הקשר ומנסה בראש לשרטט איזו זירה אני הולך לראות".
דקות בודדות עברו מאז האזעקה בשעה 14:52 ועד שהחלו לזרום דיווחים על נפילות במספר מוקדים באזור בני ברק ורמת גן. "זה הרגע שבשבילו התגייסתי לכבאות, לטוס לזירה בידיעה שכל שניה יכולה להציל חיים", אומר לוחם האש רון שהגיע לזירת הנפילה בבני ברק "הנסיעה ברחובות הייתה מורכבת, תושבי העיר חגגו פורים ברחוב, והזירה היתה מלאה בצעירים סקרנים. ניתקנו את הגז וסרקנו את הבניין שנפגע ודייריו היו בממ"ד שמציל חיים. יש הקלה נפשית להגיע לזירה ללא פצועים".
רס"ר עזרא, שפיקד על הזירה ברמת גן, משחזר: "היינו הצוות הראשון שהגיע. נתקלנו בלהבות בגובה מספר מטרים ועשן שעולה לכיוון הדירות. התחלנו בפעולות כיבוי מהירות, כשבלב החשש שחלילה לא נגלה אנשים שנלכדו ברכבים במלכודת אש שאין סיכוי לשרוד אותה. סרקנו את שלושת הרכבים הבוערים, וכשראינו שהם ריקים מאנשים היה רגע של אנחת רווחה. עברנו לטפל בעשן רעיל שהחל להתפשט, עד שדיווחנו על שליטה מלאה בזירה שלשמחתנו הייתה ללא נפגעים".
כמו סרט אפוקליפטי
אחרי כשעתיים חזרו לוחמי האש לתחנה מחמש זירות ברמת גן ובבני ברק. "שלוק מים, להסדיר נשימה", אומר רס"ר עזרא כשהוא וצוותו מסדרים את הציוד כדי להיות מוכנים לצלצול הבא, לזירה הבאה. רשף אדי, קצין המבצעים של התחנה, כמעט לא עצם עין מאז שבת בבוקר. "עם עוצמת ההרס של חצי טון חומר נפץ החשש הגדול הוא למצוא הרוגים או פצועים קשה", הוא מסביר. "כבר לפי עוצמת הבום אנחנו יודעים אם זה רסיס או פגיעה של טיל".
3 צפייה בגלריה
"לוקח שנייה־שתיים להתעשת מהמראות, ומתחילים לחתור לתוך הבניינים". צוות תחנת כיבוי רמת גן
(ריאן פרויס)
בצלאל כהן, מפקד צוות ולוחם אש כבר 30 שנה, מוסיף: "שניות בודדות עושות את ההבדל בין חיים למוות. היום אנחנו נערכים לראות זירות קשות וקטלניות, אחרי שפגשנו את הטילים האיראניים כבר במבצע עם כלביא".
האזעקה במוצאי שבת תפסה את רס"ר ניר נחמני, בעל ותק של 14 שנה בתפקיד, במשמרת בתחנת הכיבוי תל אביב יגאל אלון. "הבום היה כל כך חזק והבנו שעוד כמה שניות הפעמון מעביר אותנו מ-0 ל-100", הוא מתאר. "אחרי 60 שניות כבר היינו על משאית הכיבוי ביציאה מהתחנה. כשהגענו לזירה ראינו ממש סרט אפוקליפטי. בניינים קורסים, אש בקומות העליונות, רכבים עולים באש ברחוב. לוקח שנייה-שתיים להתעשת מהמראות, ומתחילים לחתור לתוך הבניינים. כל שנייה חשובה. אנשים יוצאים מהבניינים, חלקם מגואלים בדם, לא מבינים מה קורה, צעקות מכל עבר".
תמיד מוכנים לקריאה
מפקד תחנת רמת גן, טפסר משנה אבי קורדובה, נערך לפתיחת מלחמת "שאגת הארי" במשך יותר מחודש. "נערכנו לזירות הרס קשות שכבר ראינו כמותן במבצע עם כלביא, כשבניינים שלמים קרסו מפגיעה ישירה. אנחנו ערוכים כבר בדקות הראשונות לחלץ לכודים מתחת להריסות מבנים או קורות בטון במשקל של כמה טונות, ולפנות קירות שקרסו כדי לאפשר מעבר לחילוץ לכודים. הנחת העבודה שלנו היא שעלינו לעשות הכל כדי להגיע לכל פצוע ופצוע בזירת הרס. לוחמי האש ערוכים לחלץ ולתת מענה ראשוני בזירה עד להגעת צוותי החילוץ של פיקוד העורף עם ציוד ייעודי".
במסגרת ההיערכות הוסיפו לוחמי האש לציוד המיגון שלהם גם אפוד קרמי. בנוסף הם מצטיידים ביותר כלים יעודיים לחילוץ מאשר בימי שגרה, בין היתר כריות הרמה או תמיכה של 69 טון. "הטיל האיראני, עם 500 ק"ג חומר נפץ, לא דומה לשום דבר שהכרנו קודם", אומר רון פרושיצקי (28), שהתאהב בעולם הכבאות כבר בכיתה י' והתחיל כצופה אש עד שהפך ללוחם מן המניין. גם הוא לא שוכח את הזירה הקשה ברמת גן במבצע עם כלביא. "חשבתי שראיתי הכל, אבל כשהגעתי לזירה בניינים פשוט קרסו". את המשמרת שלו ביום ראשון הוא התחיל בתפילה לא להגיע שוב לזירה כזאת, "אבל אני וחבריי לוחמי האש מוכנים לכל קריאה להצלת חיי אדם. זה הייעוד שלנו", הוא מדגיש.
לוחמי האש בתחנת רמת גן מנצלים את שעות ההמתנה להכין את הציוד המיגון שלהם וציוד ההצלה לפעם הבאה שייקראו, מוודאים שמשאיות הכיבוי במצב מכני מעולה, ומוכנים נפשית לקול צלצול הפעמון שבו, כפי שמתאר רס"ר כהן, "משהו נדרך במוח, וכל כולנו ממוקדי מטרה להגיע לזירת הנפילה".
