כיאה לרגע מכונן, עם הישמע הבשורה העיניים נדדו מיד לעבר השעון בתחתית הפינה השמאלית של המסך. הוא לא אכזב: כשבועז גולן פנה מאולפן ערוץ 14 לכתב מוטי קסטל, שהועלה על קו הטלפון בנוהל השמור לעדכונים בהולים כמו זה שעתיד להגיע, השעה בדיוק התחלפה מ-15:49 ל-15:50. זה לא יכול להיות מקרי, שכן 1550 בגימטריה זה "אחרית כראשית" וגם "אהבה, שכינה, ישראל, תורה" (וגם "אני שונא את שמעון מזרחי", אבל לא חשוב). ריח משכר של היסטוריה בהתהוות נישא באוויר.
"אנחנו מפרסמים עכשיו", החל קסטל בכתיבת הפרק על שמו בדברי ימי המלחמה, "אירוע דרמטי, יוצא דופן, חריג. אתה יודע, אפשר לומר הרבה דברים על האירוע הזה". לשנייה היה נדמה שקסטל באמת מתכוון לומר "הרבה דברים על האירוע הזה" לפני שיגיד מהו "האירוע הזה". אבל כמו כל יהודי אשר נדרש מדי בוקר לקום מהמיטה לעבודת הבורא, הוא התגבר כארי וחשף את הפרטים המטלטלים.
"ראש הממשלה נתניהו הטיל היום חימושים בא-י-ר-א-ן ב-ע-צ-מ-ו", סיפר הכתב ולא ברור כיצד הצליח לסיים את המשפט מבלי להיקלע להתקף קוצר נשימה, "הוא נמצא היום מוקדם יותר בבסיס פלמ"חים, ולוחץ ע-ל ה-כ-פ-ת-ו-ר האדום, לפקודת מה שמוכר כ'שתיים-שלוש ש-גר' באמצעות כלי טיס מאויש מרחוק". במקום לאפשר לציבור לעכל, לעבד, להפנים, לנתח, לשאול את השאלות הקשות (האם לחץ בעזרת אצבע ספציפית? או נתן מכה כמו שצופרים באוטו?) המהלומה נמשכה: "ראש הממשלה מבקר היום את הטייסים ואת כוחות האוויר, מחזק אותם, אומר להם 'אנחנו עושים היסטוריה, אנחנו מחזקים את ביטחון ישראל לדורות'". יש לומר ביושר: קסטל כלל לא יצא מפרופורציה בתיאוריו. מחמאות כאלה מהאדם שאמר "המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא יכולה להסתדר בלי ממשלה" הן אכן "אירוע דרמטי, יוצא דופן, חריג".
לטובת מי מהצופים והצופות שנתקפו בהלם מרוב התרגשות או נבהלו מהפירגון לטייסים, חזר קסטל על עיקרי מבצע "פוש דה באטון". "מדהים", אמר המגיש וייחל לכך שהתיעוד ייצא במהרה: "ראש ממשלה בישראל הוא זה שלוחץ על הכפתור מול המעצמה הזאת כדי למוטט אותה...פשוט מדהים". אמנם לא "מדהים" כמו העובדה שבועז גולן הוא מגיש טלוויזיה בישראל – לא צריך להגזים – אך גם לא רחוק משם.
אם כבר, זה יותר דומה ל"מדהים" אחר: ה"מדהים" שנובע מכך שבכל הנוגע לסיקור המלחמה (אסטרטגיה, מטרות, מחירים, חלופות), ברוב שעות היממה, רק מחזות נלעגים כאלה של פולחן אישיות עדיין מבדילים מהותית בין ערוץ 14 לכל היתר.
בקטנה
גם בתאגיד השידור הציבורי הבינו את הרמז של הערוצים המסחריים והחזירו את "זהו זה" למהדורת מלחמה, אם כי לפחות במקרה הזה מדובר בסגירת מעגל, 35 שנים בדיוק אחרי התוכניות של מלחמת המפרץ (אגב, הפרקים מאז זמינים בארכיון כאן וחלק מהמערכונים אפילו עדיין מצחיקים). מה השתנה בשלושת העשורים הללו? מחד, הפעם הטילים לא עפים רק בכיוון אחד. מצד שני, מי האמין שהתמהוני עם האובססיה לגימטריה לא עונה לשם "הבאבא-בובה" אלא "שר התקשורת".
