כבר רבע מאה מאז החלה המלחמה בטרור, שני עשורים שלמים מאז פיגועי התופת ב-2001, שבהם חיילי ארה"ב היו על אדמות זרות כדי להביס את הרשע. אלה היו אמורות להיות המלחמות הצודקות ביותר. אפגניסטן הייתה הבסיס של אל-קאעידה, ארגון הטרור שביצע את 11/9. עיראק, כך היה נדמה, מחזיקה מאגרי נשק לא קונבנציונלי. כך שלאמריקאים יש ניסיון רע ומר. לא כל המתנגדים למלחמה הנוכחית הם פרוגרסיבים מטורללים ואנטי-אמריקאים וגם לא חובבי ג'יהאד. יש להם סיבות, והן טריות מאוד. כך שאפשר וצריך להבין את ההתנגדות שלהם לעוד הרפתקה מול איראן. הם חוששים מעוד שנים של שקיעה בבוץ.
אבל לא, זה לא אותו דבר. ראשית, לא מדובר (לפי שעה) ב-boots on the ground, בפלישה קרקעית שעלולה לסבך את ארה"ב בשנים של לחימה. כל עוד מדובר בלחימה מהאוויר בלבד, ההבדל האקוטי יישמר. ושנית, לפי כל בדיקה הוגנת, איראן מסוכנת הרבה יותר מאפגניסטן ומעיראק. מדובר ביצואנית ובסייענית מספר אחת של הטרור בעולם. לפי ה-FDD (הקרן להגנה על דמוקרטיות), "איראן מוציאה 16 מיליארד דולר מדי שנה על תמיכה בטרוריסטים ובמשטרים סוררים". חיסול המשטר האיראני לא יחסל את בעיית הטרור בעולם. אבל הפלת המשטר הזה תוביל למזרח תיכון שפוי יותר, יציב יותר ולהרבה פחות שפיכות דמים. הראשונות להרוויח הן מדינות האזור עצמן, משום שהמשמעות של מעורבות איראנית, שמגיעה תמיד עם הון למימון טרור, היא תמיד הרס וחורבן. ואם ארה"ב שואפת לפרויקטים אדירים, כמו המסדרון שיחבר בין הודו למערב, או הרחבת הסכמי אברהם וקידום הסדר עם הפלסטינים - אז זה חייב להיעשות גם דרך הפלת משטר הטרור.
1 צפייה בגלריה
V של שמחה ליד שלט לזכר חמינאי, השבוע בטהרן. השינוי עובר בהפלת המשטר שרצח יותר ממיליון איש באזור | צילום: REUTERS/Majid Asgaripour
(Majid Asgaripour, via REUTERS)
כדי להבין את עוצמת ההרס שמייצאת איראן, צריך לקחת בחשבון את כל אלה שנהרגו במלחמות שיזמו השלוחות של איראן, עם נשק איראני ומימון איראני. החות'ים, שפתחו במלחמת האזרחים בתימן, גרמו לפי ההערכות ל-377 אלף הרוגים, 4.5 מיליון הפכו לפליטים במדינתם שלהם, 19.5 מיליון, למעלה מחצי מהאוכלוסייה, נזקקים באופן נואש לסיוע הומניטרי, 5-5.8 מיליון נמצאים בחוסר ביטחון תזונתי חריף, ו-80 אחוז מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. העיקר שאיראן מספקת להם הרבה כטב"מים וטילים. לבנון הגיעה לפשיטת רגל בגלל חיזבאללה, הזרוע הארוכה של איראן, שגם כאשר הדברים הללו נכתבים, גרם לעוד גל של המוני פליטים ולהרס וחורבן של דרום לבנון. מלחמת האזרחים בסוריה, שבה התייצבו איראן וחיזבאללה לצד משטר אסד הרצחני, גרמה לכ-657 אלף הרוגים, 16.7 מיליון בני אדם זקוקים לסיוע הומניטרי, 7.4 מיליון הם פליטים במדינתם, ו-90 אחוז חיים מתחת לקו העוני. ואיראן היא כמובן גם הפטרונית של חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שתומכים בהשמדת יהודים ובהשתלטות על העולם, מונעים כל סיכוי להגיע להסדר, ומשיתים חורבן על העם הפלסטיני.
על רקע הנתונים הללו, צריך להיות רשע מרושע כדי להתנגד להפלת המשטר המרושע, שהוא גם היחידי בעולם שמשמיע, עם שלוחותיו, את הפזמון הנאצי "מוות לאמריקה, מוות לישראל". צריך להיות ציני ברמות מפחידות כדי לקשקש על "תקיפת איראן מנוגדת לדין הבינלאומי". לא נכון. אין שום דבר בדין הבינלאומי שאוסר על מדינה לפעול נגד מדינה שמתכוונת להשמיד אותה ופועלת כדי להשמיד אותה. אבל בואו נקפיד על הדין הבינלאומי, אומרים המשת"פים של הרשעים. אין גבול לחרפה. אין גבול לגלגול העיניים.
בין קולומביה לטהרן
כל שונאי ישראל הם קודם כל שונאי אמריקה. ואם למישהו היו ספקות, אז כדאי לציין שכל אנשי הקמפיין נגד ישראל בשנתיים האחרונות הם בדיוק אותם אנשים שמנהלים היום את הקמפיין נגד מלחמה עם איראן, בתוספת הטענה שזו ישראל שגררה את ארה"ב למלחמה המיותרת הזאת. נאמר זאת כך: בהתייחס לעובדה שהמשטר האיראני כבר גרם להרס, לחורבן ולרצח של למעלה ממיליון בני אדם, ובהתייחס לעובדה שהמשטר הזה רוצח בדם קר עשרות אלפי בני אדם באיראן עצמה, ובהתייחס לעובדה שהמשטר הזה מחזיק באידיאולוגיה גזענית, רצחנית, אנטישמית והשמדתית – אז כל חסידי זכויות האדם, באשר הם, היו צריכים לברך את ישראל על תרומתה לפגיעה במשטר הזה, שהוא הדבר הקרוב ביותר לשלטון הנאצי, ולפני שיגיע לממדים של חורבן ומוות שהוא גרם.
אבל ההפך קורה. קמלה האריס, שהייתה עד לא מזמן סגנית נשיא ארה"ב, כינתה את המלחמה הזאת "מלחמת ברירה", "לא חכמה" ו"לא מוצדקת", ואמרה כי היא מתנגדת למלחמה לשינוי המשטר. לשמוע ולשפשף את האוזניים. בקואליציית המתנגדים נמצאים גם אלה שמתחזים ל"פעילי זכויות", אבל הם מזדהים לחלוטין עם משטר האימים. הגדיל לעשות CUAD (Columbia University Apartheid Divest), ארגון הגג של 120 ארגונים שהוביל את ההפגנות נגד ישראל באוניברסיטת קולומביה. ובכן, הארגון הפרו-ג'יהאדי הזה פירסם פוסט של שלוש מילים: "MARG BAR AMRIKA". ובתרגום מפרסית: "מוות לאמריקה". זה הפזמון של משטר האייתוללות. הפוסט נמחק על ידי X. ולמחרת, כדי להבהיר שהם ומשטר האייתוללות הרצחני נמצאים באותו מקום, הם כתבו: "אנו כמהים לסוף פרויקט הקולוניאליזם ההתיישבותי של האמריקאים". בשיא קמפיין ההפגנות נגד ישראל, במאי 2024, הם פירסמו פוסט תמיכה בהם של עלי חמינאי. והשבוע, כאשר נודע על חיסולו, הם כתבו: "חדשות הרסניות. ליבנו עם העם האיראני. לאיראן יש את כל הזכות להגן על עצמה מפני לוחמה ציונית".
מייסד CUAD הוא מחמוד ח'ליל, תומך חמאס, הסטודנט שהוביל את ההפגנות נגד ישראל באוניברסיטת קולומביה. ח'ליל, פלסטיני יליד סוריה, נעצר לפני שנה על ידי רשויות ההגירה (ICE), הוחלט לגרשו, וההליך המשפטי בעניינו עדיין לא הסתיים. מדובר בתומך מוצהר של טרור חמאס. זה לא הפריע לסנטור ברני סנדרס להיפגש איתו ולתמוך בו, בשם "חופש הביטוי" כמובן. סנדרס לא קורא לחיסול ישראל וארה"ב. חלילה. הוא רק, ואך ורק, מסתחבק עם אלה שקוראים לחיסול ישראל וארה"ב. מתון שכמותו.
חכו רגע
סהדי במרומים שזה לא הזמן לפוליטיקה. אנחנו במלחמה. אבל ישבתי באחד האולפנים, והיה מי שהתעקש להזכיר: נתניהו הוא ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר. זה לא הזמן, הגבתי. ויותר מכך, גם מנהיג שנושא באחריות עליונה למחדל הגדול ביותר יכול להוביל את ישראל להישגים בעימות המתגלגל של ימים אלה. ואם הוא יוביל, אינשאללה, למיטוט המשטר האיראני, ומכאן לשינוי אסטרטגי, הוא יהיה ראוי לברכה. זה לא אומר שהמסקנה היא תמיכה בגוש ההשתמטות. זה אומר רק שיש צורך בקצת הגינות וענייניות. אחר כך, כשיסתיים העימות הזה, נחזור למחלוקות. הן לא נעלמו. עכשיו, בימים הללו, למען עם ישראל, למען האזור כולו, צריך לקוות שיצליח.
